"ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה" (בראשית ל,כא). 'היתה אשתו מעוברת ואמר יהי רצון שתלד כו', הרי זו תפלת שוא. ולא מהני רחמי? מתיב רב יוסף (בראשית ל, כא): "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה", מאי "ואחר"? אמר רב: לאחר שדנה לאה דין בעצמה ואמרה: י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב, ששה יצאו ממני, וארבעה מן השפחות, הרי עשרה, אם זה זכר לא תהא אחותי רחל כאחת השפחות! מיד נהפכה לבת, שנא': "ותקרא את שמה דינה". - אין מזכירין מעשה נסים; ואיבעית אימא: מעשה דלאה בתוך ארבעים יום הוה' וכו' (ברכות ס,א). 'ר' בשם דבית ינאי: עיקור עיבור של דינה זכר היה, מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה. הדא היא (בראשית, ל) "ואחר ילדה בת ותקרא את שמה דינה", מאחר שנתפללה רחל נעשית נקבה. ואמר רבי יהודה בן פזי בשם דבית רבי ינאי: אמנו רחל מנביאות הראשונות היתה, אמרה: עוד אחר יהיה ממני. הדא הוא דכתיב (בראשית, ל): "יוסף ה' לי בן אחר", בנים אחרים לא אמרה, אלא עוד אחר יהי' ממני' (יר' ברכות ט,ג). חז"ל דורשים את המילה "אחר" שזה בא לומר אחרי משהו, כמרמז שלאה ילדה את דינה לאחר שדנה דין לעצמה והתפללה שיתהפך מזכר לנקבה. שבשאר הבנים של לאה נאמר: "ותהר ותלד" ולא "אחר", לכן דרשו שזה בא ללמד שזה לאחר שקרה משהו, שזהו שדנה דין לעצמה. אולי גם דרשו שנאמר בפס' קודם: "ותאמר לאה זבדני אלקים אתי זבד טוב הפעם יזבלני אישי כי ילדתי לו ששה בנים ותקרא את שמו זבלון" (פס' כ), שנאמר שלאה אמרה שילדה כבר ששה ילדים בחלקה ('"זבדני אלקים – כטעם: נתן לי חלק' [ראב"ע]), ולכן מזה רמזו שלכן בהמשך אמרה שכיון שילדה ששה יצא שאם השביעי שתלד יהיה בן אז לרחל לא יהיה בחלקה לפחות שני בנים כשאר השפחות, שיהיה לה חלק פחות מכולם, ולכן דנה דין לעצמה והתפללה, שזהו "אחר" מה שחשבה על רחל ביחס אליה שיש לה ששה ילדים שלה, שלכן דנה והתפללה ואז "אחר" שהתפללה התחלפו הוולדות. אולי אפשר גם שרמזו שבסמוך נאמר על זבולון שזה כלשון זבול: '"יזבלני" - ל' בית זבול' וכו' (רש"י), ואת השם זבול מצינו גם ברקיעים: 'א"ר יהודה: שני רקיעים הן, שנאמר (דברים י, יד): "הן לה' אלקיך השמים ושמי השמים". ר"ל אמר: שבעה, ואלו הן: וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות ... זבול שבו ירושלים ובית המקדש ומזבח בנוי, ומיכאל השר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, שנאמר (מלכים א ח, יג): "בנה בניתי בית זבול לך מכון לשבתך עולמים"' (חגיגה יב,ב). ונאמר על הקרבת הקורבנות של מיכאל: 'ומיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן - מדרשות חלוקין, יש מי שאומר: נשמותיהן של צדיקים, ויש מי שאומר: כבשים של אש' וכו' (תוס' ד"ה 'ומיכאל'; מנחות קי,א). לכן למדו שהסמיכה התורה בין הולדת דינה לנאמר על הולדת זבולון שזה מרמז על מיכאל שמקריב את נשמות הצדיקים, שהכוונה (כמו שמסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א) שמיכאל עומד ומקריב את מעשיהם של הצדיקים, מעלה את מעשי הקדושה שלהם כקורבן לה'. ממילא רמזו בזה שלאה התפללה שרחל תלד זכר, שזהו יוסף הצדיק, שזה נרמז בסמיכות לרמז שדינה נולדה "לאחר" שלאה עשה דין בעצמה ואמרה שע"פ דין ראוי שרחל תלד את הבן, שזהו ההמשך שנולדה לה דינה וקראה שמה ע"ש דין, כרמז שעשתה דין שרחל ראויה להוליד את יוסף הצדיק. או בדומה, עצם זה שהיא עצמה עשתה דין כזה זה מראה על צדקותה, שהתחשבה באחותה ורצתה בטובתה והתפללה על כך, ולכן זהו מעשה קדושה שאת זה מיכאל העלה כקורבן לה'. הבבלי והיר' חלקו מי התפללה האם לאה או רחל, בפשטות הגיוני שרחל היא זו שרוצה בבנים, ושלא תהא פחות מהשפחות ולכן יותר הגיוני שזהו תפילתה של רחל, וזהו דעת היר', אולם הבבלי הולך ע"פ מה שנאמר בפס' שזה מתייחס ללאה (שילדה את דינה) ולכן למדו שלאה היא זו שדנה דין בעצמה והתפללה. אמנם בפשטות אפשר ששתיהן התפללו, רק שכל תלמוד הדגיש אחת מהן, שבבבלי באו להדגיש את מעלת לאה שהתחשבה באחותה, שדנה דין בעצמה, שזהו הרמז בשם דינה, ואילו ביר' הביאו את תפילת רחל שהיא התפללה מעומק ליבה וה' שמע לתפילתה במיוחד ולכן החליף ביניהן. לכן בבבלי לא מובא שלאה התפללה אלא רק שעשתה דין בעצמה, שזה העיקר בגילוי אצלה, ואילו ביר' מובא שרחל התפללה, ובפרט מובא שרחל היתה נביאה שאמרה "יוסף ה' לי בן אחר", שלנביא יש כח תפילה חזק יותר, ולכן מודגש שתפילתה פעלה. נראה שגם רמזו כג"ש שנאמר בשני הפס' "אחר" כרמז שזה מה שהשפיע כאן שתלד לאה בת שזהו "ואחר ילדה בת", שכך התחלפו ה"בן (אחר)" וה"(ואחר ילדה) בת". בפשטות אפשר שכיון שיש צורך להחליף ביניהן אז צריך את הסכמת שתיהן, ולכן כל אחד מביא חלק מהשלם, שכך יחד יוצא ששתיהן רצו בזה ולכן ה' שמע לקולן והחליף את העוברים. במדרש מובאת דעה יותר מזה, שכולן התפללו: 'אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: נִתְכַּנְסוּ כָּל הָאִמָּהוֹת וְאָמְרוּ דַּיֵּנוּ זְכָרִים תִּפְקֹד עוֹד זֹאת' (ב"ר עב,ו), שכולן הסכימו לזה (אולי כיון שזה כעין בא במקומן, שלא ילדו עוד בן לכן צריך את הסכמתן).