"ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו מראת ויקרא את עשו בנו הגדל ויאמר אליו בני ויאמר אליו הנני. ויאמר הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי. ועתה שא נא כליך תליך וקשתך וצא השדה וצודה לי (צידה) ציד. ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי והביאה לי ואכלה בעבור תברכך נפשי בטרם אמות" (בראשית כז,א-ד). יצחק רוצה לברך את עשו, וזה תמוה שהרי יצחק ודאי ידע שעשו רשע, שהרי כולם ידעו זאת; ובפרט שבסמוך לזה נאמר: “ויהי עשו בן ארבעים שנה ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אילן החתי. ותהיין מרת רוח ליצחק ולרבקה" (שם כו,לד-לה), כך שידע איזה בית יש לעשו, אז למה בכ”ז רצה לברכו? מסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א שיצחק ניסה לתקן את עשו ע"י שיקרבו, שיחזק בו את המצווה שהוא מהדר בה שזהו כיבוד אב; ראה בהרחבה ב'מעשי אבות א', 'האם טעה יצחק ביחסו לעשו'. רש"י מביא על אהבת יצחק לעשו בשל הציד שבפיו: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו ורבקה אהבת את יעקב” (בראשית כה,כח). '"בפיו" – כתרגומו: בפיו של יצחק. ומדרשו: בפיו של עשו שהיה צד אותו ומרמהו בדבריו' (רש"י). ובמדרש הגדול מבררים את שני הדברים. על הדבר הראשון: 'חס ושלום למאן דחשדיה ליצחק אבינו דהוה רחים ליה לעשו משום מיכלא, אלא שצפה ברוח הקדש שעתיד לצאת ממנו עובדיה שהחביא מנביאי ה׳ חמשים איש במערה וכלכלם לחם ומים, וכן הוא אומר: "כי ציד בפיו", מנין ציד בגימטריא מאה וארבע הוי, שהחיה מאה איש ונתן ארבע ככרות לכל אחד ואחד'. (אולי אפשר להוסיף גם שכשאומר יצחק לעשו לצוד לו ציד הוא רומז בזה על עובדיה [שזהו כעין אותו ציד שנאמר בסיבה שיצחק אוהבו, שעשו יודע לצוד, שכאן מבקש ממנו להשתמש ביכולת הציד שלו], ונכתב בכתיב "צידה" שזה עם אות ה' מיותרת, כעין רמז שהחביא עובדיה חמישים נביאים במערה, ש-ה' זהו גימטריה קטנה של חמישים; וכן האות ה' בגימטריה [5] זהו מספר האותיות של 'איזבל', כרמז שהחביאם ממנה, וכן נתן להם אוכל 'צידה' לזמן שהם בדרך רחוק מישוב, במסתור במערה). ועל הדבר השני מדגיש המדרש שלא היה יצחק מאמין לעשו אלא עשה זאת כדי לקרבו: 'וכי לא היה אבינו יצחק יודע במעשה עשו שהן כעורין? והלא הכתוב אומר "משנאך השם אשנא”, ומפני מה אהבו? אלא שהיה אוהבו בפניו בלבד כדי לקרבו ולמשכו; שהרי קל וחומר, אם כשהוא אוהבו מעשיו מקולקלין, אילו שנאו וריחקו על אחת כמה וכמה, ואמרו רבותינו: לעולם תהיה ימין מקרבת ושמאל דוחה'. על עירוונו של יצחק מביא רש"י כמה פירושים: '"ותכהין" – בעשנן של אלו (שהיו מעשנות ומקטירות לע"א). ד"א: כשנעקד ע"ג המזבח והיה אביו רוצה לשחטו, באותה שעה נפתחו השמים וראו מלאכי השרת והיו בוכים וירדו דמעותיהם ונפלו על עיניו, לפיכך כהו עיניו. ד"א, כדי שיטול יעקב את הברכות' (רש"י; כז,א). נראה ששני הדברים הראשונים הם כנגד מחשבת יצחק מדוע לברך את עשו, והשלישי בא לומר שה' רצה שבכ"ז יעקב יתברך ולא עשו. לכן בפירוש הראשון זהו עשנם של נשי עשו, שזה רומז שיצחק רצה למנוע את הקלקול שלו ושל נשיו שמושכות אותו לרשעות. לכן ביקש שיכין לו מטעמים שבזה יעשה כיבוד הורים, ובכך תהיה התנגדות לע"ז, שבכיבוד הורים נעשה מחובר לקב"ה: 'ת"ר: שלשה שותפין הן באדם: הקב"ה ואביו ואמו. בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני' (קידושין ל,ב), שזהו היפך מהע"ז של נשיו ושלו. זה קשור עם הנביא עובדיה שפעל כיון שאיזבל רצתה להרוג את הנביאים כדי למנוע מהפרעה לע"ז, ולכן עובדיה החביא אותם; זהו כעין גילוי למעשה יצחק שקשור לנקודה החיובית בעשו כמו שיתגלה בעובדיה, שכך ניסה עכשיו לפעול עליו כדי לנתק אותו מהקשר הרע לע"ז שלו ושל נשיו, כעין עובדיה שפעל למנוע את גילוי הע"ז של איזבל אשת אחאב ע"י הריגת הנביאים. דבר זה מוסיף ומתגלה ע"י הפירוש השני של ציד בפיו, שעשו משקר ליצחק כדי להראות צדיק, כך שרואים שעדיין יש בו גילוי חיובי שמתגלה בהקשר לאביו, שלא רוצה להראות רשע לפני אביו; לכן מנסה יצחק להשפיע בכך ולחזק זאת שלא ירצה להראות רשע לפני אף אחד, שישוב בתשובה, ע"י חיזוק כיבוד אב שבזה נשאר קדושה בעשו ולכן מזה יתחזק להשפיע מצד הקשר לאביו (שעושה כיבוד אב) גם שיתחזק ויראה כך תמיד כצדיק ולא רק בשקר לאביו. וראה שיש בו חלק טוב, ולא רק שמשקר, שלכן יתגלה בו בזרעו הנביא עובדיה שיגן על הנביאים שנגד הע"ז, וזהו שכעין הדמעות של העקידה נכנסו בעיניו, שהיה זה מעמד קדושה גדולה ולכן גם מעמד נבואי, וכך כעין הושפע מהמלאכים, שזהו נבואה שהיא מתגלה לנביא דרך מלאכים (שכך התנבאו הנביאים [למעט משה]: 'כל הנביאים ע"י מלאך' [רמב"ם; יסודי תורה ז,ו]), וזהו דמעותיהם שזה קשור לראיה (לעין), שכך הנביא מתנבא דרך ראיה ('לפיכך רואים מה שהם רואים במשל וחידה' [שם]), שזהו גילוי נביאים (יצחק ועובדיה) – שיצחק ראה בנבואה מה יצא מעשו, שזהו הנביא עובדיה, וניסה להשפיע דרך זה (ולהשפיע להרחקתו מע”ז, כעין שבמקום העקידה יבנה המקדש שהוא מבטל משיכה לע”ז [מורה נבוכים ג,לב], וזהו גם עניין הקרבנות [שם] כעין העקידה שהיתה גילוי של קרבן). ומה שכעין בכו המלאכים זהו גילוי של צער, שזה כרומז על גילוי צער, שזהו שאיזבל הרגה את נביאי ה' שלכן היה עובדיה צריך להחביא מהם; שזה הדבר שיצחק ניסה להשפיע דרכו על עשו, ולכן בעוורונו זה מתקשר לברכה לעשו, שזה מה שהיה במחשבת יצחק לברך את עשו בעוורונו, שזהו שאומר לו לברכו בשל שהתעוור וחושש מזמן מותו, אבל בעצם באמת חשב על לברכו כדי למושכו לקדושה ע”י הגברת נקודת הקדושה שיש בו כמו שיתגלה בעובדיה. גם נראה שקשור לעקידה שבה התעלה יצחק להיות קדוש עליון, כעולה תמימה (ב"ר סד,ג), ולכן רצה להשפיע מזה על עשו שנולד לו אח"כ שיושפע ממעלה זו שקיימת ביצחק ולכן משפיעה גם על עשו, ועכשיו צריך לחזקה; וזה ע"י כיבוד אב כמו שיצחק כיבד את אביו ושמע לקולו להעקד בעקידה, וזה ע”פ נבואה שאברהם קיבל כעין רמז שכך יתגלה בעובדיה נבואה, וכך דרך נקודה חיובית זו שיש בעשו ימשכו לקדושה. נראה שבעקידה היה דימוי שיצחק נעקד כעין הנביאים שהיו בסכנת מוות, שכך יצחק הוא מביא דבר ה' לעולם (כ-אב בנ"י) כעין הנביאים שהם מביאים את דבר ה' לעולם, וכן יצחק עצמו היה נביא. ואברהם היה כעין מלך, "נשיא אלקים" (בראשית כג,ו), כעין אחאב שהיה מלך וממלכותו ניסתה איזבל המלכה להרוג את כל הנביאים (וכן אשתו כגופו, והוא לא מנע ממנה, ולכן כעין שהוא עצמו עשה זאת; כעין שאברהם כעין נשיא הלך להרוג את יצחק). ובעקידה היה זה קרבן עולה, ונאמר בקורבנות לשון לחם: "צו את בני ישראל ואמרת אלהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחחי תשמרו להקריב לי במועדו" (במדבר כח,ב), שזהו כרמז לעובדיה שנתן לחם לנביאים (שיש גילוי של נביאים – יצחק, ושל לחם – קרבן עולה). וניסיון העקידה היה קשה ביותר לאברהם מאהבתו את יצחק, ובין השאר זה בשל שיצחק נולד לו בגיל מאה, וכך עובדיה החביא מאה נביאים עם הסכנה שבכך, שזהו כעין ניסיון. והחביא בשתי מערות כדי שאם יתפסו הנביאים שבאחת המערות אז הנביאים שבמערה השניה ישארו, כעין שיש חלוקה לשניים שהם בסכנת מוות על ראשם, שכך בעקידה היה את יצחק ואת האיל שהיה סכנת מוות על ראשם (בהתחלה יצחק ואח"כ האיל שהוא הוקרב). כך במעלת קדושה זו היתה השפעה מיצחק שיתגלה בעשו כח קדושה של כיבוד הורים, ושיתגלה בהמשך במעשי עובדיה, ודרך נקודה זו ניסה יצחק להשפיע לעשו לשוב בתשובה, אלא שה' רצה שדווקא יעקב יתברך ולכן לא יצא לפועל מחשבת יצחק (שזהו הדעה השלישית שהתעוור כדי שיעקב יקבל את הברכות).