"כִּשְׁמֹעַ עֵשָׂו אֶת דִּבְרֵי אָבִיו וַיִּצְעַק צְעָקָה גְּדֹלָה וּמָרָה עַד מְאֹד וַיֹּאמֶר לְאָבִיו בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי. וַיֹּאמֶר בָּא אָחִיךָ בְּמִרְמָה וַיִּקַּח בִּרְכָתֶךָ.. הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ וְאֶת כׇּל אֶחָיו נָתַתִּי לוֹ לַעֲבָדִים.. וּלְכָה אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה בְּנִי. וַיֹּאמֶר עֵשָׂו אֶל אָבִיו הַבְרָכָה אַחַת הִיא לְךָ אָבִי בָּרְכֵנִי גַם אָנִי אָבִי וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. וַיַּעַן יִצְחָק אָבִיו וַיֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה מִשְׁמַנֵּי הָאָרֶץ יִהְיֶה מוֹשָׁבֶךָ"

(בראשית כז, לד-לט)

המפרשים עוסקים רבות בפסוקים אלה, מדוע בתחילה אומר יצחק אבינו שאינו יכול לברך, וכיצד זה שלבסוף כן בירך? מדוע רק בסוף בעקבות הבכי של עֵשָׂו מברך יצחק את עֵשָׂו, ואילו בתחילה אמר לו שאינו יכול לברך כלל, מה השתנה?

ב"באר הפרשה" לרב בידרמן (תולדות, תשפ"ג) מביא המחבר הסבר, שהדבר בא להראות כמה גדול כוח של בכי ודמעה שבכוחן לפתוח שערים שלא היו פתוחים קודם לכן, על פי דברי חז"ל "שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ" שמובא בגמרא (בבא מציעא נט, א): "אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מִיּוֹם שֶׁנֶּחְרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, נִנְעֲלוּ שַׁעֲרֵי תְפִילָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (איכה ג, ח): ״גַּם כִּי אֶזְעַק וַאֲשַׁוֵּעַ שָׂתַם תְּפִלָּתִי״. וְאַף עַל פִּי שֶׁשַּׁעֲרֵי תְפִילָּה נִנְעֲלוּ, שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים לט, יג): ״שִׁמְעָה תְפִלָּתִי ה׳ וְשַׁוְעָתִי הַאֲזִינָה, אֶל דִּמְעָתִי אַל תֶּחֱרַשׁ״, ובלשונו:

"והנה כל המעיין בפסוקים אלו עומד ומשתומם, מדוע בתחילה סירב יצחק לברך את עשיו, ואף אמר לו 'הֵן גְּבִיר שַׂמְתִּיו לָךְ', ורוצה לומר שאין יכול לברכו מאחר שהוא עבד של יעקב, ואילו לבסוף הסכים לו וברכו במשמני הארץ ומטל השמים.

ומבאר הרה"ק השפתי צדיק זיע"א (אות נא): 'נראה שלא הורשה משמים לברכו (כלומר, משמים לא נתנו ליצחק לברך את עֵשָׂו). רק על ידי הבכייה (וַיִּשָּׂא עֵשָׂו קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ), כמאמר חז"ל (בבא מציעא נט): 'שַׁעֲרֵי דְמָעוֹת לֹא נִנְעֲלוּ'. ואפילו דמעות עֵשָׂו. אמנם מיד אחר שנשא עֵשָׂו את קולו וַיֵּבְךְּ, לאלתר הסכימו מן השמים שיברכו.

להודיעך כוחה הגדול של תפילה מתוך בכי ודמעה, שאפילו אם המתפלל רשע הוא כעֵשָׂו, ואין ראוי שיקבלו תפילתו, מכל מקום אין שער העומד בפני דמעות, והם פותחים את כל השערים.

וכבר איתא כן בספר חסידים (סימן ק"ל) וזה לשונו: "יש אדם שאינו זכאי שיקבל הקב"ה תפילתו, אלא בעבור תוקף תחנונים ודמעה עיניו, אשר תמיד בוכה ומתחנן. אף על פי שאין בידו זכות ומעשים טובים, מקבל הקב"ה תפילתו ועושה חפצו. ומקור הדברים הוא בזוהר הקדוש (מתורגם): כל אדם ששופך דמעות לפני הקב"ה, אף על פי שנגזר עליו עונש, ייקרע, ולא יוכל אותו עונש לשלוט בו".

מהאתר: לימוד יומי - https://limudyomi.com/