בניין
1 אשרי האיש,
www.emuna.info
: אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טלבס"ד
כתובת האתר של ישיבת "אשרי האיש" – ההרצאות של הרב יוסף צ. בן-פורת
www.emuna.info
שיחתו השבועית
שלראש הישיבה -
הרב יוסף צ. בן-פורתקדושת בנין תלויה במהותם ובכוונתם של הבונים
פרשת פקודי, שנת תשע"ד
"אֵלֶּה פְקוּדֵי הַמִּשְכָּן מִּשְכַן הָּעֵדֻת אֲשֶּר פֻקַד עַל פִּי משֶּה עֲבֹדַת הַלְוִּיִּם בְיַד
אִּיתָּמָּר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹהֵן"
)שמות לח, כא(.בפרשת פקודי אנו מגיעים לסיומה של מלאכת המשכן. והנה, כשאנו משווים
את שאירע למשכן בהשוואה לשני המקדשים האחרים, נראה שבעוד ששני בתי
המקדש היו צריכים שיפוצים נרחבים במשך השנים, ובסופו של דבר, נהרסו ונשרפו
בידי צר ואויב, וכלי הקודש אשר בהם נלקחו בשבי, הרי שהמשכן לא הוצרך לשיפוץ
במשך כל תקופת קיומו ואף לאחר שסיים את תפקידו נגנז ולא שלטה בו יד צר ואויב.
עמד על כך הספורנו בצטטו את דברי חז"ל: " 'שמא תאמר אבד סברם ובטל סכו ין,
תלמוד לומר עצי שטים עומדים'
)כו, טו(, 'שעומדים לעד ולעולמי עולמים' )יומא עב, א(.וגם כן לא נפל דבר מהם ביד האויבים, על הפך מה שקרה למקדש שלמה וכליו
כמבואר בחורבן בית ראשון על ידי נבוזראדן, שלא נזכר שם דבר מעניני משכן משה
רבנו ע"ה
)דה"י ב. לו, ז, יח(. משכן העדות. ספר מעלות זה המשכן שבשבילם היה ראוילהיות נצחי
ושלא ליפול ביד אויבים: ראשונה, שהיה 'משכן העדות', שהיו בו לוחותהעדות.
ב. אשר פקד על פי משה. ג. שהיתה עבודת הלויים ביד איתמר, ... ד. ובצלאלבן אורי בן חור למטה יהודה עשה, שהיו ראשי אומני מלאכת המשכן וכליו,
מיוחסיםוצדיקים שבדור
, ובכן שרתה שכינה במעשי ידיהם, ולא נפל ביד אויבים. אבל מקדששלמה
שהיו עובדי המלאכה בו מצור, אף על פי ששרתה בו שכינה נפסדו חלקיו,והוצרך לחזק את בדק הבית
)מלכים ב. כב, ה-ו(, ונפל בסוף הכל ביד אויבים. אבל ביתשני
שלא היה בו גם אחד מכל אלה התנאים, לא שרתה בו שכינה, ונפל ביד אויבים,2
אשרי האיש,
רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851www.emuna.info
: אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טלכי אמנם בית שני
לא היה משכן העדות, שלא היו בו לוחות העדות, ולא פוקד כי אםעל פי
כורש )עזרא א, א-ג(, ולא היו שם בני לוי, כמו שהעיד עזרא באמרו ואבינה בעםובכהנים, ומבני לוי לא מצאתי שם
ומן המתעסקים בבנינו היו צידונים וצורים,כמבואר בספר עזרא".
רבינו מנה אפוא, ארבע סיבות שהיו במשכן שנתנו לו את
מימד הנצח, שהיובו לוחות הברית. כל ציוויי הבניה נמסרו על ידי משה, שהיתה עבודת הקודש ביד
צדיק כמו איתמר, שכל מלאכת הבניה נעשתה על ידי "מיוחסים וצדיקים שבדור".
עמדנו על נקודה חשובה ועמוקה. כל דבר חומרי הקיים בעולם הינו מצד עצם
בריאתו, ארעי וחולף. זאת ידוע לכל, שכל פריטי עולם החי והצומח, אחת דינם למות.
שום חיה ושום עץ לא חיים לעד. הוא משנה את מצבו בכל עת ומרגע שהוא נולד הוא
הולך וצועד לקראת מותו. לאחר שהעץ נובל ולאחר שהחיה מתה, הם נרקבים
ומתפוררים וחוזרים אל "עולם-הדומם", ממנו באו. אבל גם עולם הדומם נמצא בתוך
שינויים בלתי פוסקים. לעומת זאת, עולם הרוח, אינו בר כיליון
הוא שייך לעולםהנצח
. אי לכך ככל נצליח להטמיע רוחניות בתוך עולם החומר, בה במידה הוא ילךויהפוך לנצחי. לחוקי הכיליון הגשמי, לא תהיה שליטה עליו.
התבאר באריכות בסה"ק שאדם הוא היצור היחיד שממוזג מחומר ורוח יחד.
לכן הוא היחיד שיכול לחבר בין העולם הרוחני לעולם הגשמי. דבר זה הוא פלא גדול
מאוד, עד כדי כך שאת המילים "ומפליא לעשות" שבברכת "אשר ייצר" פירש הרמ"א
)שו"ע או"ח ו, א(
, שכוונתם שהפלא הגדול ביותר בבריאה, על כל מורכבותה העצומה, הואלא השמש ושאר צבא השמים גלקסיות ענקית עד אין חקר, ואף לא עולם החי למן
"הלויתן הכחול" הענק שבבעלי החיים, ועד לחיידקים שאין העין שולטת בהם, עולם
נפלא ומורכב שהמדע מנסה לפענח את צפונותיו. לא ולא, כל אלה פלאי פלאים אבל
ניתן להבינם, ברם האדם הוא "פלא" יחיד ומיוחד מעבר לתבונת אנוש. מפני שבו
נמצא חיבור שבין הנשמה האלוקית לבין הגוף הגשמי, שכל מהותו חומריות וגשמיות.
חומר לחומר מסוגל גם האדם לחבר, אפילו צמח אחד לצמח שני, יכולים אנו לחבר
על ידי 'הרכבות' באופני שונים. אנו מצליחים לחבר גם חי לחי, על ידי ניתוחים ועל
ידי השתלות של איברים מאדם אחד לאחד אחר. אבל לחבר נשמה לגוף לא הצליח
האדם לעשות מעולם וגם לא יצליח לעשות זאת. לכן אמרו חז"ל
)תענית ב, א( ש'מפתח'של תחיית המתים ו'מפתח' של לידה השאיר בורא עולם בידו, ולא נתנם לבני אדם.
"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ" – ופירש הרמב"ן, שהשמים
מסמלים את העולם הרוחני והארץ מסמלת את העולם החומר. האדם הוא אפוא,
הקשר בין העולם הרוחני העליון לעולם החומרי. תכליתו של האדם הינה להעביר את
הרוחניות אל העולם הגשמי. ככל שאדם עולה ומתעלה, כך הוא מעלה את כל העולם
3
אשרי האיש,
רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851www.emuna.info
: אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טלהקרוב אליו. בכך נבין את דברי רבינו הרמח"ל ז"ל: "כִּי אִּם הָּאָדָּם ... שוֹלֵט בְעַצְמ ו
וְנִּדְבָּק בְבוֹרְא ו וּמִּשְתַמֵש מִּן הָּעוֹלָּם רַק לִּהְיוֹת ל ו לְסִּיוּ ע לַעֲבֹד בוֹרְא ו, הוּא מִּתְעַלֶּה
וְהָעוֹלָם עַצְמ וֹ מִתְעַלֶּה עִמּ ו
"ֹ )מס"י, פ"א(.והוא מה שאמרו חז"ל, שצדיקים אין הקב"ה מביא תקלה על ידם ואף לא ידי
בהמתם. והביאו את המעשה בחמורו של רבי פנחס בן יאיר
)חולין ז, א(, שכשהגיעלאכסניה הוכנס לאורווה, ביקש בעל המקום להביא לו את המקובל ביחס לבהמתו
של האורח, ברם, החמור סירב לאכול. הוא פנה לרבי פנחס בן יאיר ואמר לו,
כשכנראה החמור חולה. שאל אותו רפב"י: האם עישרת את התבן בטרם נתתו
לחמור? ענה לו, שהוא לא עישר את התבן. אמר לו, לך ועשר את התבן ותראה
שהחמור יאכל. הלך ועישר את התבן ואמנם, החמור אכל בתאבון.
נשאלת השאלה, וכי מנין לו לחמור אם התבן מעושר או לא? אלא, שקדושת
הצדיק, בעל החמור, מכניסה את הקדושה אל תוך החומריות של החמור. שהרי אין
יצור כל כך חומרני כמו החמור, ולכן שמו מורכב מאותיות "חומר".
לכן, המשכן למרות שהוא נעשה מחומרים חלשים, עצים ועורות שטבעם
להתבלות ולהירקב, הרי שהוא נשאר בחוזקו בכל שנות קיומו. כמו כן, הוא לא נפל
בידי צר ואויב, כי לרשע אין שלטון על רוחניות מוחלטת. לאחר שסיים את תפקידו,
הוא נגנז.
ההוראות לבניית בית המקדש הראשון ניתנו על ידי נביאים ואת העבודה
הנחה שלמה המלך ואף לוחות העדות הוצבו בתוכו, ולכן היו בו עשרה ניסים
)אבות ה,ה(
. אבל מאחר ואת המלאכה בפועל ביצעו גויים, הרי שהבניין הוצרך לשיפוציםיסודיים ובסופו של דבר, שלטו בו האויבים, הרסוהו ושרפוהו.
הציווי להקים את בית המקדש השני ניתן על ידי כורש, לוחות הברית כבר לא
הוצבו בתוכו, הלווים נעדרו, את עבודת הבניין ביצעו גויים מצידון וצור, לכן לא היו
בו עשרה ניסים, הוא נצרך לשיפוצים, לאחר כמאתיים שנה נהרס לגמרי על ידי
הורדוס הרשע, ונבנה מחדש על ידו. מובן אפוא, שיכלו לשלוט בו ידי הרומאים שאף
הסוהו ושרפוהו.
"וַיָּקֶּם משֶּה אֶּת הַמִּשְכָּן וַיִּתֵן אֶּת אֲדָּנָּיו"
)שמות מ, יח(. שאל הגאון רבי משהפינשטיין זצ"ל, בעל "אגרות משה": מדוע היה צריך משה בעצמו לבנות את המשכן,
הלא יכול היה לשלוח אחרים להקימו, הלא כלל בידינו שמצוה שיכולה להיעשות על
ידי אחרים, אין היתר להפסיק בלימודו?
ותירץ, שרואים מכאן שכאשר בונים מקום קדוש, צריך להשתדל שכל
הפעולות, אפילו הגשמיות כגון אסיפת הכסף ייעשו בתכלית הקדושה, שאם לא כן,
עלול הדבר חלילה לפגום בקדושת הדבר
)הררי קדם, עמ' שמח(.4
אשרי האיש,
רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851www.emuna.info
: אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טלאחד הפלאים הגדולים בימינו היא ישיבת מיר המעטירה בעיר הקודש
ירושלים, שהולכת וגדלה, שלום בחילה ושלווה בארמונותיה, ואור תורתה מאיר תבל
ומלואה. מה נשתנתה משאר הישיבות?
דומה, שאת התשובה נוכל למצוא בהתנהלותו של ראש הישיבה ומיסדה
בירושלים, הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל, שהיה תמיד משתבח בכך שאת בנין
ישיבת מיר בירושלים, בנו יהודים יראי שמים. באותם ימים היו מצויים פועלי בניין
יראי השם ורבי אליעזר יהודה העסיק בבניית הישיבה, כמה יהודים תלמידי חכמים
ויראי שמים שנאלצו מחמת דוחק הפרנסה לצאת לעבוד. אחד מהם נעשה לימים
משגיח בישיבה חסידית. רבי אליעזר יהודה היה מספר שתוך כדי יציקת המלט והנחת
הלבנים, עסקו אותם פועלים בהוויות אביי ורבא, קושיות הרשב"א ויישובי רמב"ם
התערבו בהלמות ערבוב הבטון והמים ונצוקו ביסודות הבית. וכך נבנה בניינה של
ישיבת מיר.
גם ראש ישיבת מיר הגאון רבי נתן צבי פינקל זצ"ל, שהיה מפורסם בשקידתו
הרבה, וכל גופו היה מדוכא בסבל ומחלה, למרות זאת, היה מעורב בכל העניינים
הטכניים של הבניינים הרבים שהקים. משום כך, כל אימת שהיו בונים ויוצקים את
יסודות בנייני הישיבה, התעקש להיות שם בעצמו וללחוץ על דוושת היציקה, ליצוק
את המלט במקומו הראוי. הוא מעולם לא ויתר על כך, בקיץ ובחורף, בקור ובחום,
בבוקר ובערב
)לתתך עליון, עמ' תקסג(.פעמים רבות זכיתי לשמוע מפי מו"ר הגאון רבי חיים שמואלביץ זצ"ל, ראש
ישיבת מיר, את דברי הספורנו כשהוא מוסיף נופך משלו, כדרכו בקודש: למה ציינה
התורה את יחוסו של בונה המשכן עד דור שלישי, "בְצַלְאֵל בֶּן אוּרִּי בֶּן חוּר"
)לא, ב(.הלוא, תמיד מזכירים את האדם עם שם אביו בלבד? והשיב: התורה רצתה לספר את
יחוסו הגדול, שסבו נהרג על קידוש ה'! הלוא ידוע שכשדרשו בני הערב רב לעשות עגל,
פנו תחילה לחור, בעלה של מרים הנביאה, כדי שהוא ייצר להם אותו. כשסירב לשמוע
בקולם, הם הרגוהו
)יעויין רש"י לב, ה(. אם כן, בצלאל היה מזרע קדושים וטהורים, סבוהיה מגדולי הדור, סבתו היתה נביאה, גם הסבא-רבה שלו, עמרם, היה גדול הדור,
לכן זכה שהקב"ה נתן לו את כל הכוחות העצומים שהיו נחוצים וחיונים לבניית
המשכן.
רבי אברהם בעל ספר "מעלות התורה", היה מוסר בשם אחיו מרנא הגר"א:
"אם היו בונים בית הכנסת מתחילה כראוי, היינו אף הקרדום שחוטב העצים היה
עושה ישראל במחשבה לשם שמים בכוונה, לא היו מתפללים באותובית כנסת
במחשבה זרה.
5
אשרי האיש,
רח' החיד"א 13 ירושלים מס. עמותה 85-210-311-9 בנק לאומי, סניף 677 חשבון 06557851www.emuna.info
: אתר E-mail: [email protected] 20-7003826 : טלוהוא שאמר רבי חייא לרבי חנינא
)ב"מ פה, ב( שכדי שלא תשכח תורה מישראל,היה זורע גם הפשתן ועיבוד העורות – הכל לשם שמים לצורך לימוד התורה. כי
ה'מחשבה' וה'מעשה ' דבוקים יחד"
)אורות הגר"א(.כיצד בונים ישיבה? רבי יוסף רבה של איישישוק, היה נוכח בהנחת אבן הפינה
לישיבת וולוז'ין, וכך הוא כותב: ראיתי בעיני, אשר הישיבה הקדושה דוולאז'ין, אשר
יסדה הגאון הקדוש רבי חיים, יסדה על ידי התפילות ובקשות, בכיות הרבה, בדמעות
שליש ממש, עד שזכה לזה. למרבה בכייתו משך שעה ארוכה, אמרו, יכלו לגבל את
החימר לאבן-פינה בדמעות הרותחות שהזיל מעיניו. ואלה הדמעות שנספגו ביסוד
בנינה של הישיבה הן הן ששמרו והגנו עליה מפני כל סערות התקופה שעדן עליה. עד
שנתקיימה בה הכתוב "הזורעים בדמעה ברנה יקצורו".
וכך מצינו גם בבניית ישיבת פוניבז', אשר ביום הנחת אבן הפינה של הישיבה,
עלה וטיפס ה"חזון איש" אל מרומי הגבעה כדי להיות נוכח בטכס זה, שנערך תחת
הרושם המדכא של אימי ההשמדה האיומה בארצות אירופה.
האירוע נפתח באמירה נרגשת של פרקי תהילים פסוק אחר פסוק. לאחר מכן
הניח הגאון מפונביז' את אבן הפינה ופרץ בבכי תמרורים שזעזע את כל הנוכחים ובזה
נסתיים הטקס, כשפנו ללכת אמר לו ה"חזון איש": כשמתפללים עם יי"ש ומגדנות –
ספק מצליחים ספק אין מצליחים, אבל אם זורעים בדמעה – יש ערובה בדמעות
טהורות שבוודאי יצליחו.
סיכום:
העולם הגשמי נבדל מן העולם הרוחני. האדם הינו היצור היחיד שבומחוברים שני העולמות, נשמתו מהעולם הרוחני גופו מהעולם החומרי. האדם צריך
לשמש כגשר להעביר את הרוחניות לגשמיות, ובכך לעלות אותה. המשכן שבנה משה
נשאר נצחי מפני שהיו בו ארבעה מרכיבים של רוחניות. מקדש שלמה היה בדרגה
פחותה מזאת, המקדש השני פחות ממנו. קדושת בית כנסת וישיבה, תלויה במי שבנה
אותם ובמי שעומד מאחריה.
