בס"ד

www.emuna.info

הברכה והקללה מנין שואבות את כוחן?

שמה של פרשתנו הוא אמנם "בלק", אבל כמעט כל עיסוקה הוא בבלעם,

קללותיו וברכותיו מתקיימות.

לא נעסוק הפעם, בתוכן הברכות, אלא במהותן. מתוך שהאריכה התורה

בפירוט כל ברכותיו של בלעם, משמע, שהן חשובות מאוד.

כאן באה שאלה קשה מאוד, מה מקור כוחה של ברכה. מצאנו אותה במספר

ואחר כך בצורה חלקית את עשיו, יעקב בירך את אפרים ומנשה, לאחר מכן, את

שניים עשר בניו, הברכה שנצטוו הכהנים לברך את ישראל, וזו שבירך משה את

שניים עשר השבטים לפני הסתלקותו. ויש להקשות הלוא, כבר נאמר: "רְאֵה אָנֹכִי

בתחילת פרשת בחוקותי. הרי, שכל הברכה והקללה תלויות בקיום תרי"ג המצוות.

כך גם ביחס לאומות העולם, מצבם לטוב ולרע תלוי אם יקיימו שבע מצוות בני נח,

או יפרו אותן. כמו שראינו בתורה את העונש שנגזר על דור המבול ועל לסדום

ועמורה בגלל חטאיהם. גם בדברי הנביאים מצאנו, שהנהגת הקב"ה עם עמי תבל,

היא על פי שכר ועונש. אם כן, איך יבוא צדיק ונביא, או להיפך, קוסם וחולם חלום,

ויברך בין אם זה אדם יחיד או עם שלם, והברכה והקללה אכן תתקיים? הלוא, אם

העם הזה מתנהג על פי רצון ה' וציוויו, כבר מובטח הוא מפי ה', שמצבו יהיה טוב

מאוד. האם יכול המקלל לבטל את רצון ה' וברכתו? ואם אותו עם, הולך בשרירות

לבו ומורד בה' ובתורתו, הלוא, קללת ה' ואלתו תחול עליו, ומי הוא זה, אשר יוכל

להופכם לברכה?

אחד מגדולי רבותינו הראשונים, רבינו יוסף אלבו ז"ל בעל "ספר העקרים"

ציין, שעניין הברכות לא זכה לביאור מספיק ורבו בו הספקות. לכן הוא מביע את

דעתו, תוך שהוא מבסס אותה על מקורות רבים, שהשפע האלוקי יורד מן העולם

לקבלו.

"ענין הברכות שהנביאים והצדיקים והחסידים מברכין את

האנשים הוא דבר נבוכו בו המפרשים ולא העלו בו דבר הגון... והנראה

לי בזה הוא... שהשפעים העליונים ישתלשלו ויושפעו על המקבלים

המברכים על המתברכין לתת הכנה אל המתברך שיקבל השפע או הטוב

זאת היתה הכונה בברך הכהנים את העם כדי שיהיו אמצעים לחול

השפע על המתברכים כפי הכנת כל אחד מהם והיו נושאין כפיהם בשעת

מצאנו התייחסות לנושא גם בדברי הרמב"ן בתחילת ספר במדבר, כשהוא

מסביר שהסיבה, למה משה ואהרן עסקו בעצמם במפקד בני ישראל, ולא מינו לכך

פוקדים זוטרים היא מפני, שעצם ההתקשרות של כל אחד ואחד מישראל, עם משה

האצילו עליו משה ואהרן שפע של ברכה. בכך שמשה ואהרן "ישימו עליהם עינם

לטובה, יבקשו עליהם רחמים" ויברכו מתוך לב טוב ועין טובה.

יהיה לו בדבר הזה זכות וחיים, כי בא בסוד העם ובכתב בני ישראל,

וזכות הרבים במספרם, וכן לכולם זכות במספר שימנו לפני משה ואהרן,

והנה מצאתי הערה נפלאה ודיוק מדוקדק, בקונטרס "שיחות ומאמרים" מאת

תלמידי ישיבת פוניבז' בשנת תשי"ד, מופיעה הערה שכתב רבינו זצ"ל במחברתו,

בעש"ק במדבר תשי"ג וזה לשונה:

ה', והוא נודע אליהם בשמו, יהי' לו בדבר הזה זכות וחיים... וכו... כי

ישימו עליהם עינם לטובה יבקשו עליהם רחמים... ובמדבר רבה ראיתי

וצ"ע דהתחיל בתפילת משה ואהרן וברכתם, וסיים ע"פ המדרש

כשראיתי את דבריו של עמוד הדעת והמוסר של תקופתנו, עמדתי משתומם,

והדברים האירו ופתרו שאלות רבות ונוקבות. הלוא, רואים אנו, פעמים רבות

שהולכים אנשים אצל הצדיק ומקבלים ברכה, אולם, לאחר מכן שום דבר לא

ואין המאוכזב מביע את הרהורי ליבו, אולם, אצל אחרים נוצרות תהיות ומחשבות.

ולכן, ברכתו לא פעלה את מה שאמורה היתה לפעול!!

לפי דברי רבינו ז"ל, תתיישב שאלה קשה. מסופר על משה רע"ה שלפני

שיהושע יצא במשלחת המרגלים, הוא שינה את שמו מהושע ליהושע, ורש"י ביאר

שהמרגלים יכשלו ויוציאו את דיבת הארץ. בתפילתו, הצליח להציל את יהושע

מליפול לרישתם של עשרת חבריו המרגלים. אם כן, למה לא התפלל משה גם על יתר

אחד עשר המרגלים? ואם צריך לכך, היה יכול גם לשנות את שמם, שהרי גם כלב

ניצל רק בזכות שהלך אל קברי האבות במערת המכפלה. והרי, אם ברכת ותפלת

משה היו מונעים את חטא המרגלים, כל ההיסטוריה של עם ישראל הייתה משתנה

לחלוטין!

ונלענ"ד, שתפלת משה הועילה רק ליהושע מפני שהוא התבטל לחלוטין למשה.

"נַעַר", למרות שהיה אז בן שישים. וההסבר שהמילה "נַעַר" באה לסמל אדם שאינו

ברשותעצמו, אלא מתבטל להוריו או למוריו. ולכן, גם כשמשה עלה להר סיני

לתקופה של ארבעים יום, יהושע לא הלך לביתו, אלא נשאר לחכות למשה למרגלות

משלה והיא רק מחזירה את אור השמש, כך גם יהושע, כל חיו היה מבוטל אך ורק

אולם לייתר המרגלים, כולל כלב, לא היה מידת התבטלות מוחלטת כלפי משה, לכן

לא יכל להצילם מן החטא הגדול שעמדו להיכשל בו. אין כוונתי, שלא הייתה להם

כלל התבטלות, לא ייאמר כזאת על צדיק ככלב, אלא כוונתי, שלא הייתה

התבטלותם מוחלטת, כפי שהייתה דרגת התבטלותו של יהושע. ונראה להוסיף נופך,

כדי להעלות מטען ממקום נמוך למקום גבוה, יש לקשרו אל מנוף בחבל חזק

ובקשרים חזקים. אולם, ככל שהמטען יהיה כבד יותר, נצטרך חבל עבה וחזק יותר,

וקשרים מהודקים יותר. לכל העם היה קשר מסוים למשה, לצדיקים קשר יותר

חזק, לכלב עוד יותר חזק. אבל, קשרים אלה הספיקו כדי לקבל ברכה רגילה, אולם,

הקשר של יהושע, שהיה מחובר למשה באופן החזק ביותר האפשרי, יכל להצילו

מ'הסופה' ולהישאר צדיק!

מעשה שהיה כך היה, לפני עשרות שנים, עת התגוררתי באופקים אשר בנגב,

שהתגורר באותה עת בנתיבות, ואשר נודע והתפרסם, כמי שתפילותיו וברכותיו

התקיימו באופן מדהים. מכל קצווי תבל נהרו אנשים להתברך מפי קודשו. יש שנתנו

הדרכים אשר בה נהג להאציל את ברכותיו לאנשים הייתה באופן זה, הוא לקח

בקבוק עם מים ובירך עליו, ואת יתרת המים נתן למתברכים שישתום.

באחד הימים שח בפני אחד האברכים שדר בשכנותי, שהיה אמש אצל ה"בבא

סאלי" זצ"ל, כשחזר, ישב בתחנה וחיכה לאוטובוס שיחזירהו לאופקים. על ספסל

התחנה, ישבו זוג צעיר, האשה החזיקה בידה בקבוק מים וכה התאוננה באזני

בעלה: "בשביל מה נסענו עד נתיבות, לשם מה נתנו לו מאה לירות )המטבע שהיתה

באותה תקופה(, כדי שהוא יתן לנו בקבוק מים אותו מילא מן הברז? הלוא, גם

בביתנו יש ברז מים, יכולנו למלא בקבוק בבית, היינו חוסכים את התשלום ואת זמן

הנסיעה". אך סיימה את דבריה, הגיע לפתע המשב"ק של הצדיק "הבבא סאלי"

זצ"ל, פנה אל בני הזוג ואמר להם: "הצדיק שלח אותי דחוף להחזיר לכם את

התרומה שנתתם לו, בסך מאה לירות, הוא בקש ממני לומר לכם, שאינו חפץ

בכספכם". אותו אברך עמד מן הצד, משתומם עד מאוד על אותה רוח הקודש,

שברכם ואז, יתחלל שם שמים על כן, שלח מיד את עוזרו הנאמן, להחזיר להם את

הכסף!

והנה מעשה שסיפר גאון וצדיק, מזכה הרבים, מגיד מישרים ודייקן בדברים:

"סיפר הגאון רבי שלום שבדרון זצ"ל: יהודי נכנס לביתו של החזו"א ביום

שישי בצהריים. בחדרו עמדה אשה עם תינוק בעגלה וביקשה ברכה לבנה החולה

שיבריא. החזו"א ישב ושתק. האשה התעקשה ובכתה וביקשה פעם אחר פעם...

והחזו"א לא השיב לה. היהודי ניגש אליה ואמר לה: במטותא, את לא רואה שהרב

לא עונה לך, ומדוע את ממשיכה? לכי לביתך!... החזו"א הסתובב אל האיש ואמר לו

בגערה חרישית: למי היא באה אליך או אלי?! ומיד צידד את פניו אל האשה, בירכה,

והלכה לה.

היהודי חזר לביתו חפוי ראש, על כך שגרם צער להחזו"א, ומיד במוצש"ק נסע

שוב לב"ב ונכנס אל רבינו. הוא קיבלו בסבר פנים יפות, והאיש החל מיד להתנצל

שח"ו לא התכוון לצער אף אחד... שמע החזו"א את דבריו וקבע בפסקנות: "שטייט

אאידנע און זי ווייגט זאך אין אמונת חכמים, וואס דארף מען איר שטערן?!"

הרי לנו, שמרן עמוד התורה, היראה והתפילה, רבינו החזון איש זצ"ל, נתן לה

כאן נשאלת השאלה, האם אכן ראוי לברך כל מי שמבקש ברכה? לא נרחיב את

הדיבור בנקודה זו. אולם, מאחר ורבים שואלים, למה יש מרבותינו נ"ע ואלה החיים

החסידות היא לברך את כל המבקש ברכה יהיו מעשיו אשר יהיו, נביא את דבריו של

אחד מאבות החסידות, תלמידו המובהק של הרה"ק רבי אלימלך מליז'ענסק זצ"ל.

"והענין הוא כך, שדבר מפורסם, מפי ספרים ומפי סופרים, שיש ביד

הצדיקים, שהולכים בדרך הנביאים, למשוך ברכות מעולמות העליונים,

למי שרוצים, וכן למשוך קללות, על שונאי ישראל כדמצינו בתנאים

ואמוראים ובפרט החברייא חכמי הזוהר תלמידי הרשב"י וכן מדור אל

דור יש צדיקים אנשי מופת שיש בידם זה הכח... אבל העיקר הוא שצריך

שיצליח בכל דרכיו, כדי שיוכל לעבוד את ה' ללמוד ולהתפלל בכוונה

שירצו וכן להיפוך... פירש להם, ברמז, שיברכו את מי שמכירים, שהם

הרי שהזהיר וחזר והזהיר, שאף אם למברך יש ספק שמא המתברך הוא רשע,

אסור לו בשום אופן לברכו!

לאור הדברים שנאמרו, ברור, שאותם אנשים שאינם שומעים לדברי הצדיק,

שהם בראש וראשונה, שעל האדם לשמור תורה ומצוות ולעבוד את הקב"ה כפי

שנצטווינו על ידו, אינם מתבטלים אל המברך, אינם ממלאים את רצונו ואדרבא,

הם ממרים את אשר הוא מבקש מכל הקרוב אליו. אם כן, הכיצד תוכל הברכה

להתקיים? לכן, אין פלא שרבות מן הברכות לא מתקיימות!

אולם, עדיין נשארה פתוחה השאלה הנוקבת, אם אכן נגזר על האדם טוב

וחסדבר"ה, על פי מעשיו, מכיוון ששמר תורה ומצוות וכש"כ הרמב"ן "אם יעשה

הברכה וכי משוא פנים יש בדבר. הלוא נאמר על השי"ת "אֲשֶר וגו' וְלֹא יִקַח שֹחַד"

הכיצד ברכת הצדיק תשנה את גורלו?

וממילא אותה מצוה נכבדה בכוחה לשנות את מזלו וגורלו. וכמו שאמרו "המחובר

כל משאלות ליבו, של החפץ בברכה. טעותם מתחזקת בכך, שיש מי שמברכים כל מי

שמבקש ברכה את כל מה שמבקש. והלוא, ראינו שיצחק אע"ה לא יכל לברך את

עשיו כפי שחפץ לעשות בתחילה מפני שכבר כילה את הברכה כשנתנה ליעקב. וכך

גם כשבירך את אפרים ומנשה, דייק והקפיד מה יכול הוא לברך את מנשה, ומה רק

את אפרים, וחלק בעוז על דעתו ומשאלתו של יוסף, צדיק יסוד עולם! וכך ראינו, גם

שמענו על גדולי וצדיקי הדורות, שלא ברכו כל אחד, אלא רק את אלה שראו ברוח

קודשם, שאכן הברכה תעזור להם ורצון ה' לברכם.

מעשה ובא אחד ממקורבי מרן המשגיח הגה"צ רבי יחזקאל לוינשטיין זצ"ל,

שהיה חשוך בנים שנים רבות וביקש ברכתו לזש"ק, ואכן ברכו. מיד נפקדה אשתו

וילדה בן. הגיע אחיו של אותו אדם, שגם לו לא היו ילדים, וביקש גם הוא מהמשגיח

לברכו. ברם, מרן סירב למלא את בקשתו. שאלו המבקש, למה את אחיו ברך ואילו

התמסר בכל נפשו ומאודו לעזור לציבור בני ישיבת מיר בתקופה השואה, בכל

אמנם, מצאנו מקור לכך בדברי התנא רבי חנינא בן דוסא שעליו סופר במשנה:

"אָמְרוּ עָלָיו עַל רַבִי חֲנִינָא בֶן דוֹסָא, שֶהָיָה מִתְפַלֵל עַל הַחוֹלִים

הרי, שאף איש אלוקים קדוש ונשגב, כרבי חנינא בן דוסא לא יכל לפעול

בתפילתו עבור כל אחד ואחד!

החולה אינה תפילה ארוכה, שיתקשה בה התנא הקדוש? ונראה, שביאור הדבר

הוא: שלפי הדיבור הרגיש, אם מתקבלת הבקשה לפני שומע תפילה או ששערי

תפילה נעולים, ואין מסכימים להכניסה. בכדי לקרב מעט את הדבר להבנתנו,

נשתמש במשל מהמציאות של ימינו. אגב, יש הטוענים שהמדע והטכנולוגיה

מרחיקים את האדם מהאמונה, מאחר והתגליות המדהימות שחשף האדם ופיתוח

כל המכשירים המודרניים, מראים עד מה גדול כוח האדם. אולם, אני סבור,

שטועים אנשים אלה מאוד מאוד. אדרבא, כל התפתחות והמצאה טכנולוגית, חייבת

ללמד אותנו לחזק בקרבנו אחד מעקרי האמונה! כשם שאמר הס"ק מרן הח"ח

זצ"ל, על הטלפון שהומצא בימיו, שעלינו ללמוד מכך: "שמדברים כאן שומעים

"ששום מילה לא הולכת לאיבוד, הכל נשמר למעלה, הן לטוב והן למוטב"! אם כן,

נחזור לנדון דנן. כשאנו מקבלים שיחת טלפון, אנו רואים על הצג את מספרו של

המטלפן, ואם הוא רצוי בעינינו אנו מרימים את השפופרת ומשוחים עמו, שומעים

את בקשתו ומשתדלים לעזור לו. אולם, אם אנו רואים 'בשיחה המזוהה' שאין

המטלפן ראוי שנשוחח עמו, אזי אין אנו מרימים את השפופרת, ולאחר מספר

צלצולים הוא מגיע למסקנה, שאין חפצים לשוחח עמו, על כל המשמעות הנגזרת

מכך! כך גם הצדיק, בשעה שהוא מתפלל או בא לברך אדם מסוים, הוא מרגיש אם

הדברים נשמעים לפני שומע תפילה. לפעמים מתקיים הפסוק: "טֶרֶם יִקְרָאוּ וַאֲנִי

מי לנו גדול מהרה"ק מרן רבי אהרן רוקח זצ"ל מבעלז, שהיה עמוד צלותהון

דישראל, שאהבתו לכל יהודי הייתה בלי שיעור ובלי גבול, ברכותיו ותפילותיו פעלו

ישועות באופן מיידי. מכל פולין נהרו אלפים ורבבות וזכו לרפואה וישועה, ואין כאן

המקום לפרט סיפורים ומעשים שהיו, ידועים הדברים ומפורסמים. והנה למרות

הכל, היו לא פעם אנשים, אותם סירב לברך וטען, שאינו יכול לעשות זאת:

"הרבה פעמים כשנמצאו בחדרו הרבה אנשים למסירות פתקאות, ולא היה

נמצאו אנשים שניסו להתעקש באומרם שיש להם בקשות נחוצות וזקוקים

לישועות, והיה מהם שאמרו שהם כבר נעורים כמה לילות ומחכים למסור פתקא,

"הייתי בשעת מעשה כשנכנסה אשה עם ילד חולה ושמה את הילד על שולחנו

של מהר"א מבעלזא זי"ע וצעקה שלא תוריד אותו עד שהרבי יבטיח שיתרפא, ורצה

ר' שלום )הגבאי של הרבי( להורידו שאין עושים דבר כזה! ואמר לו מהר"א שירחם

לברכת הצדיק או קללתו. מנין מגיע כוח זה? בעל העיקרים כתב,

שהמברך מהווה צינור להורדת השפע מן העולמות העליונים אל עולמנו.

הרמב"ן כתב, שבני ישראל מסרו את שמם למשה, ועבדו לפניו ובכך זכו

להתברך. הרב דסלר דייק מדבריו, שיש על המתברך להתבטל למברך.

בספר "מאור ושמש" כתב, שאסור לברך בשום אופן רשעים ואפילו מי

שספק אם רשע הוא, אסור לברכו בשום אופן. הצדיק יודע אם תפלתו

מתקבלת. לא תמיד ולא כל אחד יכול הצדיק לברך.