תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת וישב

לז,ב: וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת-דִּבָּתָם רָעָה, אֶל-אֲבִיהֶם: דבתם רעה, שראם אוכלים בשר שנתלש מחיה חיה, את האזניים ואת הזנבות ובא והגיד לאביהם.

לז,יד: וַיִּשְׁלָחֵהוּ מֵעֵמֶק חֶבְרוֹן, וַיָּבֹא שְׁכֶמָה: ובאותו יום הייתה תחילת גלות מצרים, וקם ובא יוסף לשכם.

לז,כד: וְהַבּוֹר רֵק, אֵין בּוֹ מָיִם: אך נחשים ועקרבים היו בו.

לז,כט: וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל-הַבּוֹר, וְהִנֵּה אֵין-יוֹסֵף בַּבּוֹר: ושב ראובן אל הבור – כי לא היה עמהם לסייע כשמכרוהו, שהיה יושב בתענית על שבלבל מצע אביו, והלך וישב בין ההרים – לחזור אל הבור ולהעלותו אל אביו, אולי ישא פנים.

לז,לג: וַיַּכִּירָהּ וַיֹּאמֶר כְּתֹנֶת בְּנִי, חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ; טָרֹף טֹרַף, יוֹסֵף: לא חית השדה אכלתו, ולא על ידי בני אדם נהרג, אלא רואה אני ברוח הקודש שאישה רעה עומדת לנגדו. מוסיף התרגום הירושלמי: אשת פוטיפר, המושל של פרעה ... והיא משולה לחיית השדה.

לח,א: וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא, וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו: ירד יהודה מנכסיו ונתפרד מאחיו.

לח,ז: וַיְהִי, עֵר בְּכוֹר יְהוּדָה--רַע, בְּעֵינֵי יְהוָה: ... שלא היה משמש עם אשתו כדרך כל הארץ.

לח,כד: וְגַם הִנֵּה הָרָה, לִזְנוּנִים; וַיֹּאמֶר יְהוּדָה, הוֹצִיאוּהָ וְתִשָּׂרֵף: ... ואמר יהודה, הלא בת כהן היא,  הוציאוה ותישרף.

לח,כה: וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא--לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה: וכיוון שראם יהודה – הכירם. אז אמר בליבו: טוב לי היכלם בעולם הזה שהוא עולם עובר, ולא אכלם בפני אבותי הצדיקים בעולם הבא, באש האוכלת אש.

לט,א: וַיִּקְנֵהוּ פּוֹטִיפַר סְרִיס פַּרְעֹה שַׂר הַטַּבָּחִים, אִישׁ מִצְרִי: וקנהו פוטיפר, לפי שראהו יפה, כדי לעשות עמו משכבי זכר, ויבשו אשכיו והסתרס, והוא שר פרעה, שר המוציאים להורג, איש מצרי.

לט,יד: רְאוּ הֵבִיא לָנוּ אִישׁ עִבְרִי, לְצַחֶק בָּנוּ: הטילה חלבון ביצה במיטה, וקראה לאנשי ביתה ואמרה להם לאמור: ראו שכבת הזרע שהטיל זה, שהביא אדונכם לנו איש עברי, לצחק בנו.

לט,כ: וַיִּקַּח אֲדֹנֵי יוֹסֵף אֹתוֹ, וַיִּתְּנֵהוּ אֶל-בֵּית הַסֹּהַר: ולקח עצה אדוני יוסף מן הכמרים, שבדקו שחלבון הוא, ולא הרגו, ונתנו בבית הסוהר.

מ,א: חָטְאוּ מַשְׁקֵה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וְהָאֹפֶה--לַאֲדֹנֵיהֶם, לְמֶלֶךְ מִצְרָיִם: ... והתייעצו להטיל סם המוות במאכלו ובמשקיו, להרוג את אדוניהם את מלך מצרים.

מ,יב: שְׁלֹשֶׁת, הַשָּׂרִגִים--שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם: שלושת השריגים – שלושת אבות העולם הם, אברהם יצחק ויעקב, שמבני בניהם עתידים להשתעבד למצרים בחומר ובלבנים.

מ,יח: שְׁלֹשֶׁת, הַסַּלִּים--שְׁלֹשֶׁת יָמִים, הֵם: שלושת הסלים – שלושה שיעבודים הם שעתידים בני ישראל להשתעבד.

מ,כג: וְלֹא-זָכַר שַׂר-הַמַּשְׁקִים אֶת-יוֹסֵף, וַיִּשְׁכָּחֵהוּ: ולפי שעזב יוסף חסד של מעלה ובטח בשר המשקים, בבשר עובר, על כן לא זכר שר המשקים את יוסף ושכחו.