כנפי יונה- פרשת וישב תשפ"ו
10/12/2025
פרשת וישב
להצלחה החיילים ואחדות עם ישראל אמן.
פרשות וישב מיקץ ויגש אהובות מאוד על הציבור בשל סיפור יוסף. בעזרת ה' אתחיל לפרש הפרשה.
אכתוב שלושה פסוקים ראשונים ואפרש אותם בעזרת ה'. ועוד רעיונות בפרשה
אֵ֣לֶּה תֹּלְד֣וֹת יַעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף בֶּן־שְׁבַֽע־עֶשְׂרֵ֤ה שָׁנָה֙ הָיָ֨ה רֹעֶ֤ה אֶת־אֶחָיו֙ בַּצֹּ֔אן וְה֣וּא נַ֗עַר אֶת־בְּנֵ֥י בִלְהָ֛ה וְאֶת־בְּנֵ֥י זִלְפָּ֖ה נְשֵׁ֣י אָבִ֑יו וַיָּבֵ֥א יוֹסֵ֛ף אֶת־דִּבָּתָ֥ם רָעָ֖ה אֶל־אֲבִיהֶֽם׃
ג. וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו קטונת פסים:
ד. ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלום:
אלה תולדות יעקב הוא יוסף, כי אותו אהב מכל בניו, כי בן זקונים הוא לו,
והלא בנימין כבר נולד ? והוא אחיו הקטן של יוסף, אם כן הוא בן הזקונים, ואיך אומר הכתוב שיוסף הוא בן הזקונים ?
הרגיש בזה האונקלוס וכתב, בן זקונים, הכוונה כי בר חכים הוא ליה, היינו בן חכם הוא לו.
מכאן אהב יעקב את יוסף מכל בניו כי ראה בו ממשיך דרכו.
היה רועה את אחיו בצאן בני בלהה ובני זלפה בני השפחות, והוא נער בן שבע עשרה שנה כבר אז בחכמתו הרבה היה מנהיג
הכתוב לא אמר רועה צאן אלא רועה את אחיו בצאן, משמע אותו ראה אביו מנהיג,
ולו מסר את תורת הנגלה ותורת הנסתר אשר למד מבית שם ועבר
כי כבר אז היה ראוי להיות מנהיג עוד בהיותו נער
ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.
הרמב"ן העיר על כך, וכי יתכן שתיהיה דיבה טובה ? אלא הכתוב אמר מביא דיבה, את כל אשר ראה יגיד, (ולא הוסיף כלום מעבר למה שראה)
אבל המוציא דיבה הוא כסיל שאומר שקר. (היינו עלילה) עד כאן דברי הרמב"ן.
הנראה לעניות דעתי.
מדוע יוסף הביא את דבתם רעה אל אביהם, שאם היו שומעים לתוכחתו שהוכיח אותם על מעשיהם הרעים לא היה מביא הדיבה,
כי לא יתכן לחשוד אותו שהיה מלשין חלילה, אלא חשש לכבוד אביו שבניו עושים מעשים כאלה רעים, שחשדו אותם עוברים על עריות ואוכלים אבר מן החי וכו
כי אם לא הוכיח אותם לפני והם לא שמעו לו, מי התיר לו להביא דיבה ?!
מכאן מוכח שיוסף קודם הוכיח אותם ורק שראה שלא שומעים לו הביא את דבתם רעה אל אביהם כדי לתקן דרכם.
אחר הדברים האלה נגלה טעמו של האונקלוס כי בן זקונים הכוונה בן חכם וראוי להיות ועתה דבריו יותר מוחשים במעשה יוסף.
כי הפסוק הבא מספר
וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים בן חכם לו, עשה לו אביו כתונת פסים. היינו חלוקא דרבנן ( חליפה הנקראת פראק של דיינים)
ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו ולא יכלו דברו לשלם.
לא חשש יעקב להפגין אהבה מופגנת לאחד מבניו על אף שגורם לשנאה וקנאה בין האחים.
כך רואים בפרשת ויחי שהקדים את אפרים הקטן לפני אחיו הגדול, שנאמר ישמך אלהים כאפרים וכמנשה, שהיא ברכת הבנים המסורתית עד היום, שהאב מברך את בניו בערב שבת לפני הקידוש.
חלומות יוסף
שלושה חלומות חלם יוסף, שני חלומות הכתוב מספר וחלום הראשון הכתוב הסתירו.
החלום השני עם האלומות, שנאמר והנה קמה אלומתי וגם נצבה תסובינה אלומותיכם ותשתחוונה לאלומתי..
אמרו לו אחיו המלוך תמלוך עלינו ואם המשול תמשול בנו..
כבר אז הבינו האחים בפתרון החלום שסופם כי ימלוך יוסף על כל העולם
ולראיה, והחלום השלישי מספרת התורה, בחלומו ראה כי השמש והירח וואחד עשר כוכבים משתחוים לי
והוא מה שיסופר בפרשה הבאה פרשת מקץ חלומות פרעה והמלכת יוסף על כל מצרים ועל כל העולם כולו
שנאמר ויוסף הוא המשביר על כל העם ועל פיו ישק כל עמי וכל אומות העולם תחת מלכות יוסף בשבע שנות הרעב.
שנאה וקנאת האחים מעבירה אותם על דעתם ומבקשים לרצוח את יוסף כאשר יסופר להלן
יעקב דאג לבניו שלא חזרו מן המרעה וכן שלח את יוסף.
באומרו לך נא ראה את שלום אחיך ושלום הצאן והשיבני דבר וישלחהו מעק חברון
הקשה רש"י הלא חברון בהר ולא בעמק ? והשיב אלא מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון (אברהם) לקיים גזרת בין הבתרים כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם, היינו הלך יוסף להתפלל בקבר אבותיו לפני השליחות.
והכתוב מספר בצאתו למקום המרעה בשכם לא מצא את אחיו.
וימצאהו איש והנה תועה בשדה וישאלהו האיש לאמר מה תבקש
ויאמר יוסף את אחי אנכי מבקש הגידה נא לי איפה הם רועים.
רש"י כותב וימצאהו איש זה מלאך גבריאל שנאמר "והאיש גבריאל" (ספר דניאל פרק ט פסוק כא)
הרמב"ן כותב על כך שהיו ליוסף הרבה סיבות טובות לחזור לאביו כי לא מצאם,
לפיכך קבע הרמב'"ן כי הגזרה היא אמת והחריצות שקר,
זימן הקדוש ברוך הוא ליוסף מורה דרך שלא על דעתו להביאו בידם (על אף שאחיו שונאים אותו)
ולא לחינם נכתב הסיפור הזה להודיענו כי עצת ה' תקום. עד כאן הרמב"ן
וילך יוסף אחר אחיו וימצאם בדותן ויראו אותו אחיו מרחוק ויבקשו להמיתו
ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא
ויבקשו להמיתו ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות.ואמרנו חיה רעה אכלתהו ונראה מה יהיו חלמותיו
זרקו את יוסף לבור בעצת ראובן הבכור באומרו לא נכנו נפש אל תשפכו דם השליכו אותו הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו
הסכימו כל האחים לעצת ראובן ואף שיוסף יתחנן להם והם לא שמעו אותו באכזרויותם וזרקו אותו לבור
בגלל מכירת יוסף בא אסון עשרת הרוגי מלכות בניהם רבי עקיבה וכו
ואחר כך מספר הכתוב שמכרו אותו לישמעאלים באומרם וידנו לא תהיה בו .
ויוסף הורד מצרים כדי לקיים גזרת בין הבתרים כאשר אמר ה' לאברהם כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם וענום ועבדום ארבע מאות שנה
כאן במכירת יוסף לישמעאלים נמכר יוסף שוב כעבד לפוטיפר סריס פרעה ורותו עבד
והכתוב מספר שה' הצליח את יוסף וברכת ה' באה לפוטיפר בזכות יוסף וכאשר אדונו ראה כך מסר ליוסף את כל אשר לו והוא יהיה אדון לביתו
נחזור קצת אחורה למעשה שעשו אחי יוסף לאביהם, ואיך לא חששו לצער אותו כל כך עד אשר היה אבל 22 שנה על יוסף.
מעשה האחים כאשר הפשיטו את כותנת הפסים ויקרעו אותה וישחטו שעיר עיזים ויטבילו אותה בדם
ואמרו לאביהם זאת מצאנו הכר נא עם כתונת בנך היא אם לא
ויכרה ויאמר כותנת בני חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף
ויקרע יעקב שמלותיו וישם שק במותניו ויתאבל על בנו ימים רבים
בין לבין במכירת יוסף מספר הכתוב את פרשת יהודה ומות בניו ותמר כלתו וכאשר בא עליה ולא ידע כי כלתו היא, ויחשבה יהודה לזונה כי כסתה פניה
ותהר תמר באותה ביאה, (יהודה הלך לגזוז צואנו וה' הכין צעדיו להוציא את מלך המשיח) ממנו והנה תאומים בבטנה,
כאשר בא אליה בקשה תמר ערבון עד אשר יביא לה גדיי עיזים ומה הערבון שאת רוצה ?
אמרה לו תמר, את חותמך ופתיליךו המטה אשר בידך
אומר רש"י מה אלה ? הטבעת אשר אתה חותם בה ושמלתך היינו ציצית קטן והמטה המוכר של יהודה.
אך הרמב"ן חולק ואמר לא יתכן שיתן לה הציצית והמטה ראה שם דבריו
על כול פנים כאשר הוגד ליהודה כי תמר הרה (הוא לא ידע שממנו) אמר הוציאוה ותשרף כי בת כהן היתה
ואמר הכתוב כאשר מתר מוצאת לשרפה , אמרה לאיש אשר לו אני הרה, ושלחה שליח ליהודה ותאמר הכר נא למי החותמת והפתילים והמטה האלה
ויכר יהודה ויאמר צדקה ממני היא הרה.
כאן רואים מעלת האמת של יהדוה אפילו מעשה מכוער שבא אל זונה לא כפר בו, והודה על האמת ממני היא הרה
נחזור ליוסף
יוסף בבית אדוניו והוא נער בארץ זרה שונאת את העבריים כאשר נאמר בפרשת מקץ
וה' עם יוסף וכל אשר הוא עושה ה' מצליח בידו
כעבור ימים רבים הכתוב מספר שיוסף היה יפה תואר ויפה מראה (כמו אמו רחל) והנה אשת פוטיפר שמה עינה עליו
וכאשר ישב לבית לרגל המלאכה ולא היה אף אדם בבית (כנראה שהיא הוציאה את כולם) בא בדרישה ליוסף שכבה עמי
והכתוב מספר "וימאן יוסף ויאמר אל אשת אדוניו הן אדני לא ידע מה יש איתי בבית וכל אשר יש לו נתן בידי
ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלהים
והיא לא הרפתה ממנו וכל יום היתה באה אליו והוא בורח
בכל יום באה אשת פוטיפר יוסף בלבוש אחר לפתות אותו עד הפעם האחרונה כאשר קרעה בגדו מעליו והכתוב מספר וינוס ויצא החוצה
ומדוע לא המשיכה בפיתוי כאשר הבינה שאין לה סיכוי החליטה להעליל עלילה על יוסף..
היא החלה לצעוק כביכול ומסבירה לכולם שיוסף ביקש לאנוס אותה וכו ולראיה הבגד של יוסף אצלה ומכח שהתגדותה נקרע הבגד
אדון יוסף פוטיפר לא האמין לה, ולא רצה להורגו כאשר יכל, אך שם אותו בבית האסורים
עד אשר הכתוב מספר ששני שרי פרעה חטאו לו שר האופים ושר המשקים וילחמו שניהם חלום ויספרו ליוסף חלומם וכאשר פתר להם כן היה
יוסף ביקש משר המשקים כאשר יוטב לך ספר לפרעה שאני יושב כאן על לא עוול בכפי וישכח שר המשקים את יוסף..
כאן נעצר הקולמוס
שבת שלום שתפו כמה שיותר לקבוצות וחברים לזיכוי הרבים
דבריהתורה לעילוי נשמת אמא יקרה שושנה זורייה בת שמחה
אבא חיים ברבי קרעי בן חביבה.
בנימין קרעי בן חביבה, זינה בת חביבה.
יהודה קרעי בן נג'מה, חביבה קרעי בת פלילה, דוד סבן בן סולטנא, שמיחה סבן בת פלילה. ג'רייה בת מסעדה.
חתאתו יעקוטה כאיו בני שמיחה
יהודית חיים דוד בני יעקוטה
סימה בת שפיקה, איציק בן שפיקה
גבורי ישראל שמסרו נפשם על הגנת הארץ
ת.נ.צ.ב.ה
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
