תרגום יונתן בן עוזיאל כפירוש לתורה: פרשת תולדות

כה,יט: וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק, בֶּן-אַבְרָהָם:  אַבְרָהָם, הוֹלִיד אֶת-יִצְחָק: ... ובגלל שהיו פני יצחק דומים לפני אברהם, היו בני אדם אומרים: באמת, אברהם הוליד את יצחק.

כה,כג: וַיֹּאמֶר יְהוָה לָהּ, שְׁנֵי גֹיִים בְּבִטְנֵךְ, וּשְׁנֵי לְאֻמִּים, מִמֵּעַיִךְ יִפָּרֵדוּ; וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ, וְרַב יַעֲבֹד צָעִיר: ... והגדול יהיה משתעבד לקטן אם בני הקטן ישמרו מצוות התורה.

כה,כד: וַיִּמְלְאוּ יָמֶיהָ, לָלֶדֶת: וכלו מאתיים ושבעים ימי הריונה ללדת ... .

כה,כה: וַיֵּצֵא הָרִאשׁוֹן אַדְמוֹנִי, כֻּלּוֹ כְּאַדֶּרֶת שֵׂעָר; וַיִּקְרְאוּ שְׁמוֹ, עֵשָׂו: ... וקראו שמו עשו, בגלל שנולד כולו עשוי, בשער ראש וזקן ושיניים וחניכיים.

כה,כט: וַיָּזֶד יַעֲקֹב, נָזִיד; וַיָּבֹא עֵשָׂו מִן-הַשָּׂדֶה, וְהוּא עָיֵף: וביום ההוא שמת אברהם, בשל יעקב תבשילי עדשים והלך לנחם את אביו. ובא עשיו מן השדה והוא עיף, כי חמש עבירות עבר ביום ההוא: עבד עבודה זרה, שפך דם נקי, ובא על נערה מאורסה, וכפר בחיי העולם הבא, ובזה את הבכורה.

כו,יב: וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים: וזרע יצחק לצדקה בארץ ההיא, ומצא בשנה ההיא פי מאה ממה שאמדוהו, וברכו ה'.

כו,כ: וַיָּרִיבוּ רֹעֵי גְרָר, עִם-רֹעֵי יִצְחָק לֵאמֹר--לָנוּ הַמָּיִם; וַיִּקְרָא שֵׁם-הַבְּאֵר עֵשֶׂק, כִּי הִתְעַשְּׂקוּ: ורבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמור, שלנו המים. והיה רצון מן השמים – ויבשה, ולכן החזירוה ליצחק, ונבעה. וקרא שם הבאר עסק, כי התעסקו עליה עמו.

כו,כו: וַאֲבִימֶלֶךְ, הָלַךְ אֵלָיו מִגְּרָר; וַאֲחֻזַּת, מֵרֵעֵהוּ, וּפִיכֹל, שַׂר-צְבָאוֹ: וכשיצא יצחק מגרר, יבשו בארותיהם, ועציהם לא עשו פירות, והרגישו שבגלל שגרשוהו (וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-יִצְחָק:  לֵךְ, מֵעִמָּנוּ, כִּי-עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ, מְאֹד; טז) – הייתה להם כל זאת ....

כו,לה: וַתִּהְיֶיןָ, מֹרַת רוּחַ, לְיִצְחָק, וּלְרִבְקָה: והיו כורעות בעבודה זרה ומתכוונות למרר במעשיהן הרעים ליצחק ולרבקה.

כז,א: וַיְהִי כִּי-זָקֵן יִצְחָק, וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת; וַיִּקְרָא אֶת-עֵשָׂו בְּנוֹ הַגָּדֹל, וַיֹּאמֶר אֵלָיו בְּנִי, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הִנֵּנִי: ... כשעקדו אביו הביט בכסא הכבוד, ומאז החלו עיניו לכהות, קרא את עשו בנו הגדול בארבעה עשר בניסן ואמר לו: בני, הנה הלילה העליונים משבחים לריבון העולם, ואוצרות טללים נפתחים בו. ואמר לו: הנני.

כז,יא: וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-רִבְקָה אִמּוֹ:  הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר, וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק: ולפי שהיה יעקב ירא חטא, ירא פן יקללנו אביו ... .

כז,טו: וַתִּקַּח רִבְקָה אֶת-בִּגְדֵי עֵשָׂו בְּנָהּ הַגָּדֹל, הַחֲמֻדֹת, אֲשֶׁר אִתָּהּ, בַּבָּיִת: ולקחה רבקה את בגדי עשו בנה הגדול הנחמדים שהיו מאדם הראשון, וביום ההוא לא לבשם עשו...

כז,כט: יַעַבְדוּךָ עַמִּים, וישתחו (וְיִשְׁתַּחֲווּ) לְךָ לְאֻמִּים--הֱוֵה גְבִיר לְאַחֶיךָ, וְיִשְׁתַּחֲווּ לְךָ בְּנֵי אִמֶּךָ: ישתעבדו לך האומות – כל בני עשו, וישתחוו לפניך המלכויות – כל בני קטורה [לפי תרגום ירושלמי: כל בני ישמעאל].

כז,מ: וְעַל-חַרְבְּךָ תִחְיֶה, וְאֶת-אָחִיךָ תַּעֲבֹד; וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תָּרִיד, וּפָרַקְתָּ עֻלּוֹ מֵעַל צַוָּארֶךָ: ... ויהיה אם תטעה ותוריד את בניו משמור מצוות התורה – אז תהיה פורק עול שעבודו מעל צוואריך.

כז,מא: וַיִּשְׂטֹם עֵשָׂו, אֶת-יַעֲקֹב, עַל-הַבְּרָכָה, אֲשֶׁר בֵּרְכוֹ אָבִיו; וַיֹּאמֶר עֵשָׂו בְּלִבּוֹ, יִקְרְבוּ יְמֵי אֵבֶל אָבִי, וְאַהַרְגָה, אֶת-יַעֲקֹב אָחִי: ... ואמר עשו בליבו: לא אעשה כמו שעשה קין שהרג את הבל בחיי אביו, וחזר אביו והוליד את שת. אך אתעכב עד זמן שיגיעו ימי אבל מות אבי, ואז אהרוג את יעקב אחי, ואמצא הורג יורש.

כח,ג: וְאֵל שַׁדַּי יְבָרֵךְ אֹתְךָ, וְיַפְרְךָ וְיַרְבֶּךָ; וְהָיִיתָ, לִקְהַל עַמִּים: ואל שדי יברכך בנכסים רבים, ויפרך וירבך לשנים עשר שבטים, ותהיה זוכה לכנסת בני סנהדרין, שסכומם שבעים – כמספר העמים.