"ויזד יעקב נזיד ויבא עשו מן השדה והוא עיף" וגו' (בראשית כה,כט). ' … שלא מרד עשו בימיו מנלן? דכתיב (בראשית כה, כט) "ויבא עשו מן השדה והוא עיף"; ותנא: אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו … אמר רבי יוחנן: חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה' וכו' (ב"ב טז,ב). חז"ל מביאים שעשו חטא בחמשה חטאים, אולי זה כנגד התורה, כרמז למרד עשו בתורת ה'. נערה מאורסה כרמז לספר בראשית, שלאביו וסבו היה כעין דומה לכך (חטא עריות), שניסו (פרעה ואבימלך) לשכב עם נשיהם כמסופר בבראשית. הרג את הנפש, כרמז לספר שמות בו מסופר על גלות מצרים שהרגו את הבכורים. כפר בעיקר כנגד ספר ויקרא שהוא ספר עבודת ה' במשכן. כפר בתחיית המתים כרמז לספר במדבר, שמתו דור המדבר. ביזה את הבכורה כרמז לספר דברים שנאמר לישראל לקראת הכניסה לארץ, כניסה לארץ הנבחרת שראויה לעם הנבחר, ולכן כרמז לבכורה שלכן מגיעה לנו הארץ הזו בהיותנו נבחרי ה' (בהיותנו במהותנו מגלי שם ה' בעולם), שזהו כבכורי ה' - “בני בכורי ישראל". אחרי מעשה קניית הבכורה מובא על הרעב שבא ועל הנעשה ליצחק בגרר וחזרתו משם, ואח"כ מובא על גניבת הברכות. נראה שמעשה אבות סימן לבנים – שמה שנעשה באבות מתגלה אח"כ בבנים, בנו (ובכלל התורה מרמזת על הנעשה בעולם, כיון שהיא שורש העולם, שהעולם נברא על פיה [ב"ר א,א]). לכן נרמז שהיה רעב בארץ ויצחק הלך (ממקומו) לגרר וכן רצה לרדת למצרים, שזהו גילוי של גלות, כרמז שיש קשר בין גלותינו מהארץ ורעב שזה רמז לשממה (שיש רעב כיון שהכל שממה), שכאשר בנ"י לא בארץ אלא בגלות הארץ שוממה: “והשמתי אני את הארץ ושממו עליה איביכם הישבים בה" (ויקרא כו,לב). והנה קודם לזה נאמר על מכירת הבכורה, שזה מלמד על רשעות עשו שעבר על התורה, שזה כרמז שבאה עלינו גלות בשל חטאינו. והנה זה (מכירת הבכורה) סיפור של יעקב ועשו, שכך רומז על גלות אדום, שהיתה ארוכה ביותר, והזמן האחרון בו היה לנו שלטון לפני הגלות המלאה של אדום זה היה במלכות בר כוכבא ששלט בארץ כמה שנים (ראה ב'תורת המועדים' מאמר 'מלחמת בן כוזיבא לאור הממצאים במדבר יהודה', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א) [שגלות אדום החלה בחורבן המקדש, אבל עדיין לא הגיעה לשלמות הגלות אלא לאחר בר כוכבא, שהרי בר כוכבא מלך בארץ כמה שנים כך שאז לא היה גילוי של שלטון אדום עלינו, ולכן כעין שרק אחריו ניטל מאיתנו סופית כל שלטון בארץ עד ימנו, שזכינו לחזור ולשלוט בארץ]. נראה שזה רמוז במכירת הבכורה שהיתה כשמת אברהם, רמז לכך ששלטון בר כוכבא הסתיים בהקשר למות צדיק, ולאחריו נעשתה גלות אדום שלמה, כמו שהיה רעב ויצחק הלך ממקומו לאחר שמסופר על מכירת הבכורה; שמלכות בר כוכבא פסקה בעקבות מות ר”א המודעי: 'שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר ומתפלל בכל יום ואומר: רבון העולמים, אל תשב בדין היום, אל תשב בדין היום. בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי: לא תיזיל לך, דאנא חמי מה מיעבד ומשלים לך מדינתא. עאל ליה מן ביבא דמתינתא, עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה; חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא. אמרון ליה: חמינן ההן סבא משתעי לחביבך. אמר ליה: מה אמרת ליה? ומה אמר לך? אמר ליה: אנא אמר לך מלכא קטל לי, ואי לא אנא אמר לך את קטל יתי; טב לי מלכא קטל יתי ולא את. אמר ליה: אמר לי דאננא משלים מדינתאי. אתא גבי רבי אלעזר המודעי, אמר ליה: מה אמר לך הדין כותייא? אמר ליה: לא כלום. מה אמרת ליה? א"ל: לא כלום. יהיב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה: (זכריה יא) "הוי רעי האליל עזבי הצאן חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה", הרגת את רבי אלעזר המודעי זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר ונהרג בן כזובה' (יר' תענית ד,ה). הרי שפסק השלטון ובא חורבן גמור בעקבות הריגת ר"א המודעי הצדיק, כעין שמת אברהם ונעשתה מכירת הבכורה בין עשו ויעקב, כעין גילוי מי החשוב יותר (כבכור ששולט) בין עשו ויעקב, שכך היתה מלחמה בין אדום וישראל, ובעקבות מות ר"א המודעי הוכח מי השולט ויצאנו לגלות, כמו שמיד מסופר על הרעב ויציאת יצחק ממקומו. (אמנם במכירה עשו מכר ליעקב את הבכורה – השלטון, ובגלות אדום עשו גבר; אלא שהעניין הוא כרמז להתנגשות מי שולט ולא בפועל בדיוק מה שקרה ביניהם. בנוסף, יעקב נתן את הנזיד לעשו, כעין שעשו קיבל את דבר פיזי בעוד שליעקב לא ניתן משהו כרגע, ולכן כעין שעשו לקח מיעקב כמו שאדום כבשה את ישראל). (בנוסף, מכירת הבכורה נעשתה ע"י שיעקב לא נתן לעשו בחינם על אף היותו רעב ועייף [כיון שרצה לקנות את הבכורה כדי שלא יהיה עשו הבכור הכהן, כיון שנפסל לעבודת הקורבנות בחטאיו, ראה 'תורת המקרא' “תולדות" אות ב, למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א], שזהו כעין רמז שהגלות החלה להתגלות בחורבן הבית, והחורבן בא בשל שנאת חינם [יומא ט,ב], כעין רמז כאן שלא התחשב בעשו שזהו כעין שנאת חינם). יצחק אמר על רבקה שהיא אחותו כיון שחשש שיהרגוהו, שכך היה בגלות חשש הרג ורצח ליהודים. יצחק מעשיר בגרר ולכן: "ויהי לו מקנה צאן ומקנה בקר ועבדה רבה ויקנאו אתו פלשתים. וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים וימלאום עפר. ויאמר אבימלך אל יצחק לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד" (כו,יד-טז), שכך בגלות הגוים קינאו בנו ושנאו אותנו, ולכן הזיקו לנו וגירשו אותנו. והשיא הגיע בשואה שקראו לנו ללכת מהם (כעין אבימלך שאמר ליצחק ללכת), ורצחו וכיסו בבורות עפר, כעין סתימת הבארות בעפר אצל יצחק. (וכעין רמז שאבימלך אמר לעמו שלא יגעו ביצחק ורבקה [פס' יא], אולם כיון שיצחק כ"ך התעשר אבימלך אמר לו ללכת, אולי כרמז שלא יכול לשלוט בעמו שלא להזיק ליצחק כמו שאמר בתחילה, בשל קנאתם ורצונם להזיקו; שזהו כרמז להשמדת היהודים בשואה). יצחק הולך מאבימלך, ורב עם רועי גרר על בארות המים שחפר והם טענו שזה שלהם, שזהו כמו שהערבים בארץ טוענים שהארץ שלהם, כשבפועל הארץ היתה שממה לפני שבאנו, כמו שיצחק מצא מים, והם טענו שזה שלהם (כמו שאמר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א). יצחק חוזר לב"ש, ואבימלך בא אליו לעשות ברית ביניהם, שזה כרמז למעלת יצחק כשליט שלכן באים לעשות עמו בריתות שלום שזהו כרמז לשלטוננו בארץ שמתחזק כל הזמן, ואז נאמר: "ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו ויאמרו לו מצאנו מים" (פס' לב), שכמה ששלטוננו בארץ נמשך ומתחזק כך מתרבה הברכה בארץ. ואז מסופר על נישואי עשו לנשיו עובדות הע"ז ומורת הרוח ליצחק ורבקה, כרמז לגילוי רוע עשו, כרמז שגם כשחזרנו לארץ ואנו מתחזקים בה עדיין מתגלה באדום רוע, כמו שרואים שהאירופאים גם כיום מיצרים לישראל כל הזמן וחותרים נגדנו, ורוצים לתת מדינה לערבים (דבר שמביא חורבן לישראל מצד עצם שלטון הערבים בחלקי הארץ, שזה אינו שלטון ישראל ולכן נחשב לחורבן [כמו שדין קריעה על הרי יהודה וירושלים נקבע ע”פ השלטון ששולט שם]; וגם שמשם יזיקו לנו כמו שהתורה מזהירה על השארת הגוים האויבים בארץ). ואז מסופר על גניבת הברכות, שהיה קשור בקורבן פסח ('"שני גדיי עזים" – וכי שני גדיי עזים היה מאכלו של יצחק? אלא פסח היה, האחד הקריב לפסחו והאחד עשה מטעמים; בפרקי דר"א' [רש"י; בראשית כז,ט]), שפסח מגלה על גאולת ישראל, שכך רמז לגאולתנו בחזרתנו ארצה, (שזהו לאחר שמקודם סופר על חזרת יצחק מגרר – כחזרה מהגלות; וכן) כמו שיצחק בא לברך לאחר שהריח את בגדיו: “ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה'” (כז,כז), שהריח את ריח השדה – ריח של א"י המגלה את ברכת ה' שיש בה ובנו בהיותנו בארץ (פיזית ורוחנית, שבא"י יש חיבור גשמי ורוחני [ב"ח; טור או"ח סימן ר"ח]), שזהו כגילוי פסח – שיצאנו מעבדות מצרים ללכת לא"י. ויצחק ברך את יעקב: "ויתן לך האלקים מטל השמים ומשמני הארץ ורב דגן ותירש. יעבדוך עמים וישתחו [וישתחוו] לך לאמים הוה גביר לאחיך וישתחוו לך בני אמך ארריך ארור ומברכיך ברוך" (כז,כח-כט), שיתגלה בו שלמות הברכות. שזהו כמו שלעתיד לבא יחולו עלינו בשלמות כל הברכות והטוב; וזה בגילוי קורבן פסח, שיצאנו ממצרים כדי ללכת לא"י, ובדרך קיבלנו את התורה (שהיא הלשון הרביעית של יציאת מצרים), כרמז שלעתיד תתגלה בנו התורה בשלמות, כמו שבמתן תורה התגלתה בנו התורה בשלמות וזה השפיע גם על הגשמי כלעתיד לבא (שזהו שנעשה אז [עד שחטאו בעגל] ביטול שעבוד גלויות או ביטול מלאך המוות [ע"ז ה,א]). והנה נרמז כאן כמה פעמים על חזרה והיותנו בארץ, וסופר באמצע על נשי עשו הרשעות שזה מראה על רשעותו, כרמז שבגאולה לא מיד הכל טוב ולא מיד כולם שבים בתשובה שלמה, אלא זה תהליך ארוך של הטבה גשמית ותשובה לה' כל פעם לאט לאט, שלב אחר שלב (ויש גם נפילות בין לבין, כבדרך הטבע), בכמה שלבים של התקדמות, עד הגאולה השלמה; כמו שמתגלה בתורה (דברים ל) ובנביאים (יחזקאל פרק לו) [ראה 'קמעא קמעא' שער א' פרק ט' למרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן זצוק"ל זיע"א]. יהי רצון שזכה לראות בגאולה השלמה.