"ראובן בכור ישראל בני ראובן חנוך משפחת החנכי לפלוא משפחת הפלאי" (במדבר כו,ה). '"משפחת החנכי" - לפי שהיו האומות מבזין אותם ואומרים: מה אלו מתייחסין על שבטיהם? סבורין הם שלא שלטו המצריים באמותיהם? אם בגופם היו מושלים קל וחומר בנשותיהם! לפיכך הטיל הקב"ה שמו עליהם ה"א מצד זה ויו"ד מצד זה, לומר: מעיד אני עליהם שהם בני אבותיהם. וזהו הוא שמפורש ע"י דוד (תהלים קכב) "שבטי י'ה עדות לישראל", השם הזה מעיד עליהם לשבטיהם, לפיכך בכולם כתיב "החנכי" "הפלואי"' וכו' (רש"י [וכן מובא בפסיקתא דר”כ יא,ו, ובילקו”ש על הפס' כאן]). למה דווקא בשם זה ה' העיד עלינו? בפשטות יש ה' הידיעה בתחילת מילה כשבאים להדגשה, כך כאן יש ה' כהדגשה לחשיבותם, אז כבר הושלם לשם י'ה. אולם נראה שבשם י'ה כעין רמז לעניין, שה' בא לבטא שבנ"י הם המשך האבות, שלא שלטו בהם המצרים (אלא נמשכה השושלת מהאבות); לכן זה נעשה דווקא ע"י השם י'ה שהוא בגימטריה 15 כנגד 12 השבטים ושלושת האבות, כרמז שה' מעיד שכל בנ"י הנמצאים ב-12 השבטים הם קשורים לשלושת האבות. אולי גם האומות טענו שאמנם בישראל מתגלה גילויי קודש, אבל בעצם זה לא אומר שהם טהורים, אלא זה מעורב קודש וחול ולכן יש לפעמים התגלות של קודש ולפעמים של חול, ולכן יש בהם גם גילויי טומאה, כמו שחטאו בבנות מואב. ואיפה מצאנו דבר שכזה? בעמלק, שמצד אחד יש בו גילוי קודש שזהו שסבו הגדול הוא יצחק שמזה גילוי קודש – כצאצא יצחק, ומצד שני יש בו גילוי רע (כעשו שהיה רשע, וכן) שהגיע מנשות עשו הרשעות; וכך מצד אחד יצא אביו אליפז שהתגלה בו חיוב שלא פוגע בישראל – 'לפי שרדף אליפז בן עשו במצות אביו אחריו להורגו והשיגו, ולפי שגדל אליפז בחיקו של יצחק משך ידו. א"ל: מה אעשה לציווי של אבא? אמר לו יעקב: טול מה שבידי והעני חשוב כמת' (רש"י; בראשית כט,יא), שלא פגע ביעקב על אף צו אביו, ומצד שני פעל כדי שלא לעבור על צו אביו כמו שאמר ליעקב שיורה לו מה לעשות. מצד שני התגלה עמלק שהוא שיא הטומאה ושנאת ישראל, שכל הזמן רוצה ללוק דמם של ישראל. כך אמרו אומות העולם שבישראל יש ערבוב של טוב ורע, של זרע ישראל וזרע מצרים. לכן שם הקב"ה דווקא את השם י'ה בשמות משפחותיהם, לומר שכל המשפחות טהורות וקדושות ואין בהם עירוב של זרע טמא, לכן זה בשם י'ה כנגד השם בו ה' נשבע שימחה את עמלק: “ויאמר כי יד על כס י'ה מלחמה לה' בעמלק מדר דר" (שמות יז,טז), להדגיש שישראל אינם כעמלק, אלא הם טהורים לגמרי. וכאגב זה גם מובן שישראל קדושים וטהורים ולכן אנו קשורים לתיקון עולם, כמו שמתגלה שעמלק ימחה לעתיד לבא, שאז יהיה השם שלם וכסא ה' שלם (רש"י), שהעולם יהיה מתוקן, וזה נעשה על ידנו (שעלינו למחות את זכר עמלק, וכן ע”י שמירת תו”מ אנו מתקנים את העולם), כך שמוכח שאנו קדושים לה' ולא מעורבים בטומאת העמים שמרחקת מה' ומיעודנו בעולם כהמשך האבות. אולי גם לכן זה בשם י'ה כרמז לי' הדברות ולה' חומשי תורה, שבמתן תורה היה גילוי של תיקון עולם (ע"ז ה,א), וכך אנו עושים במעשינו ששומרים את התורה ובכך מעלים את העולם לגילוי שם ה', עד שהעולם יתוקן כמו שהתגלה במתן תורה. לכן זה מתחיל באות ה', כרמז לתורה שאנו שומרים, ובסוף זה י' כרמז לסוף שהעולם יתוקן כעין הגילוי שבמתן תורה; שזה קשור לתיקון העולם כולו שעומד בשורשו על עשרת המאמרות, שזהו י' מאמרות שכנגדם מתגלה י' הדברות, שזהו תיקון עולם. ממילא לכן נרמז דווקא בשם י'ה לומר שאנו קשורים להמשך האבות, ובאים לתקן את העולם מטומאתו, וממילא ברור שלא מעורבים במצרים הטמאים שאינם קשורים לזה. אולי כרמז שנאמר ביר': ''ר' יודן נשייא שאל לר' שמואל בר נחמן: מהו דין דכתיב (תהילים סח, ה) "סולו לרוכב בערבות בי'ה שמו ועלזו לפניו"? א"ל: אין לך כל מקום ומקום שאינו ממונה על ביה שלו, ומי ממונה על ביה שבכולם? הקדוש ברוך הוא; "ביה שמו" - כי י'ה שמו' (יר' חגיגה ב,א). ביה זה (ביונית) ממשלה, ששם י'ה מרמז על מלכות ה' על כולם. ממילא לכן מובן למה דווקא בשם זה נרמז על טהרת ישראל, כרמז שה' מושל בעולם ולכן לא נתן למצרים לגעת בבנות ישראל. וכך נשארו בנ"י טהורים, ויעודנו זה המלכת ה' בעולם; ולכן מתגלה בנו גילוי מלכות, בכורי ה', כגילוי שם ה' עלינו: “בני בכרי ישראל" (שמות ד,כב), שזה חל בנו ע"י שנשארנו טהורים (כעין: 'אמר ר' חמא ברבי חנינא: כשהקב"ה משרה שכינתו אין משרה אלא על משפחות מיוחסות שבישראל, שנא' (ירמיהו ל, כה) "בעת ההיא נאם ה' אהיה לאלקים לכל משפחות ישראל”, לכל ישראל לא נאמר אלא לכל משפחות' [קידושין ע,ב]). אולי גם בשם י'ה נרמז על טהרת ישראל, שאנו קדושים לה', שיש בנו נשמה חלק מה' ממש; לכן זה נרמז בשם י'ה שהוא חלק מהשם השלם של הויה ב"ה. שזה מרמז שאנו טהורים לה', שחל בנו בשלמות גילוי שם ה', שאין בנו עירוב של טומאת זרע מצרים. במדרש נאמר על שם זה: ''עזי וזמרת י'ה”. בעולם הזה מקלסין אותי בשתי אותיות' וכו' (מדרש תהלים קיח,יד), ממילא אפשר שכאן זה רמז לישראל שנשארו בטהרתם, ולכן חל בנו יעודנו לקלס את ה' – לספר תהילותיו: “עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו" (ישעיהו מג,כא), שזהו בעם ישראל, ממילא בשם זה רמז שישראל נשארו ישראל ואינם מזרע מצרים. מובא בב"ר: '(ישעיה כו) "כי ביה ה' צור עולמים”, בשתי אותיות ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו, אין אנו יודעין אם העולם הזה נברא בה"א והעולם הבא ביו"ד, או אם העולם הזה נברא ביו"ד והעולם הבא בה"א? וממה דאמר רבי אבהו בשם רבי יוחנן: "בהבראם" בה"א בראם, הוי העוה"ז נברא בה"א' וכו' (ב"ר יב,י). יוצא ששם י'ה מרמז על שני העולמות (שנבראו ממנו), ממילא זה מרמז על טהרת זרע ישראל, שאנו מיוחסים לאבות: ' … א"ר יודן: "יצחק" אין כתיב כאן, אלא "ביצחק". ר' עזריה בשם בר חטיא: בי"ת = תרין, במי שהוא מודה בשני עולמות. א"ר יודן ברבי שלום: כתיב (תהלים קה) "זכרו נפלאותיו אשר עשה מופתיו ומשפטי פיו", מופת נתת למי שהוא מוציא מתוך פיו. כל מי שהוא מודה בב' עולמות יקרא לך זרע, וכל מי שאינו מודה בשני עולמות לא יקרא לך זרע' (ב"ר נג,יב). יוצא שבשם י'ה שמרמז על שני עולמות רומז שאנו המשך האבות שזה מתגלה במי שמודה בשני עולמות; שזה בא לגלות שלא התערבו בזרע מצרים. מובא ברש"ר הירש: '"י–ה" – שם הקודש ״י–ה״ (הקרוב בהיגויו ל״כה״ וכח״) מציין תמיד את גילוי כח ה׳, התגלות של פעולתו וממשלתו' (רש"ר הירש; שמות טו,ב), לפי זה אפשר שרומז ה' בשם זה שהוא פעל ומשל במצרים שלא יוכלו לטמא את ישראל בשליטה בנשי ישראל אע"פ ששלטו על ישראל כאדונים. שזהו גילוי כח ה' ששמרם מעל הטבע הרגיל.