פרשת במדבר וחג שבועות - מסרים חיוניים לעם הנצח.

מאת: אהובה קליין.

חומש במדבר - הוא הרביעי מתוך חמישה חומשי תורה .     הספר מתאר – את התקופה החל מהשנה  השנייה  ליציאת מצרים ועד שנת הארבעים – כגון: נדודי עם ישראל במדבר ואת החניות...- הוא נקרא בפי חז"ל: "חומש הפקודים" מהטעם שבתחילתו וקרוב לסופו [בפרק כ"ו] מתואר מפקד מקיף שנערך לשבטי ישראל על ידי משה בציווי ה'.

ציורי תנ"ך/ במדבר/ ציירה: אהובה קליין (c) [שמן על בד]

* כל הזכויות שמורות לאהובה קליין על היצירה (c)

את פרשת במדבר  נוהגים לקרוא בשבת לפני חג השבועות.

על פי חז"ל: עזרה הסופר תיקן: "תכלה שנה וקללותיה" – על מנת להפסיק בין  דברי התוכחה  לישראל שנכתבו בסוף  חומש ויקרא- בפרשת "בחוקותיי"  לבין חג השבועות -שלדברי חז"ל- הוא הוא ראש השנה לפירות האילן:

השל"ה הקדוש מסביר:   יהודי חייב להתכונן : כי שבועות הוא חג יום הדין על פירות האילן – "כי האדם הוא עץ השדה" ובחג השבועות דנים את היהודי: כמה פירות האילן [מבחינה רוחנית] - ישיג במשך השנה - על הצלחה בתורה , בעוד שראש השנה - הוא יום דין בגשמיות – מנגד: חג  השבועות הוא: יום דין על  פירות האילן בתחום הרוחניות-הכוונה  למצוות ומעשים טובים שיהודי מקיים – הלכה למעשה.

הפרשה פותחת בפסוק:

"וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם—לֵאמֹר".[במדבר  א', א]

השאלות הן:

א] ממתי החל אלוקים לדבר עם משה – ומה המיוחד לדיבור     במדבר?         

ב] חג מתן תורה: מהי חשיבות התורה לחיי עם ישראל?

תשובות.

דיבור ה' אל משה  וחשיבות הדיבור דווקא במדבר.

כל עוד לא הוקם המשכן במדבר דיבר ה' עם  משה בסנה - כפי שנאמר:

"וַיַּרְא יְהוָה, כִּי סָר לִרְאוֹת; וַיִּקְרָא אֵלָיו אֱלֹהִים מִתּוֹךְ הַסְּנֶה, וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מֹשֶׁה --וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי".[שמות ג'- ד']

אחר כך דיבר ה'  אל  משה במדיין : "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה בְּמִדְיָן"[שם  ד', י"ט]  בשלב הבא: - פנה ה' אל משה במצרים:

"וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל־ מֹשֶׁה וְאֶל־ אַהֲרֹן, בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם לֵאמֹר" [שם  י"ב, א']

אחר כך דיבר ה' אל משה בסיני  כמו שנאמר: "וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי " [להלן:  א', א']

היות והוקם המשכן אמר ה': כי יפה היא הצניעות שנאמר:

"וְהַצְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹהֶיךָ" [מיכה ו', ח'] התחיל ה' לדבר עמו מאוהל מועד.

מדוע התורה מדגישה כי הדיבור נעשה במדבר סיני?

ממחרת חג הפסח  התחלנו לספור את העומר- על פי הציווי :

מכאן שנו חכמים: בשלושה דברים ניתנה  התורה:

באש, ובמים, ובמדבר:

באש: מאין לומדים שה' התגלה  במתן תורה באש? התשובה: לפי שנאמר: "והר סיני עשן כולו "[שמות י"ט, י"ח]

במים- מניין?  לפי שנאמר: [ב"שירת דבורה"] הפותחת  בתיאור התגלות ה' בסיני:" גַּם שָׁמַיִם נָטָפוּ גַּם עָבִים נָטְפוּ מָיִם".[שופטים ה', ד']

מדוע  נתנה תורה בשלושה דברים אלה?  אלא מה שלושת יסודות אלה ניתנו בחינם לכל באי עולם- כך דברי התורה ניתנים- חינם. יש ללמד  בחינם לכל יהודי –לפי שנאמר: "כָּל צָמֵא לְכוּ לַמַּיִם מה תורה בחינם לכל אחד מישראל-ואין מים אלא תורה. [מסכת: בבא קמא י"ז, ע"א פ"ב, ע"א]

חג שבועות - מתן תורה - וחשיבות התורה לעם ישראל.

נאמר: "שִׁבְעָה שָׁבֻעֹת, תִּסְפָּר-לָךְ:  מֵהָחֵל חֶרְמֵשׁ, בַּקָּמָה, תָּחֵל לִסְפֹּר, שִׁבְעָה שָׁבֻעוֹת. וְעָשִׂיתָ חַג שָׁבֻעוֹת, לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ--מִסַּת נִדְבַת יָדְךָ, אֲשֶׁר תִּתֵּן:  כַּאֲשֶׁר יְבָרֶכְךָ, יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.  וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ, וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ, וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ--בַּמָּקוֹם, אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ, שָׁם. וְזָכַרְתָּ, כִּי-עֶבֶד הָיִיתָ בְּמִצְרָיִם; וְשָׁמַרְתָּ וְעָשִׂיתָ, אֶת- הַחֻקִּים הָאֵלֶּה".[דברים ט"ז, ט'- י"ג]

חג שבועות: התורה איננה מציינת את התאריך המדויק  של החג - כפי  שהיא נוהגת לעשות כן בציון יתר החגים, מהסיבה: כי חג פסח וחג שבועות קשורים זה בזה – לפי שחג הפסח מציין את גאולתנו ממצרים ומיום שני של חג הפסח אנו  סופרים שבע שבתות עד חג  שבועות - כפי שהתורה מציינת: [ויקרא  כ"ג] "וספרתם לכם ממחרת השבת... שבע שבתות"

כך מסביר ספר החינוך: " משורשי המצווה, על  צד הפשט, לפי  שכל עיקרן של ישראל אינו, אלא התורה... והיא העיקר והסיבה שנגאלו ישראל ויצאו -ממצרים"  וכמו שאדם מצפה  למשהו טוב ומשמח - סופר את הימים לקראת האירוע החשוב- כך ישראל סופרים את הימים כדי להגיע ליום המיוחל והאהוב  על מנת לחגוג אותו בשמחה.

נאמר:  "בכָל יוֹם וָיוֹם בַּת קוֹל יוֹצֵאת מֵהַר חוֹרֵב וּמַכְרֶזֶת וְאוֹמֶרֶת אוֹי לָהֶם לַבְּרִיּוֹת מֵעֶלְבּוֹנָהּ שֶׁל תּוֹרָה" [מסכת אבות פרק ו', ב]

 ונשאלת השאלה: מה  עלבונה של תורה- ומה הוא כה חשוב שחוזר כל יום ויום מחדש?

אלא , חשוב לדעת שהתורה כה יפה, טובה ומועילה ומסייעת - זוהי חמדה המעוטרת  בעשרים וארבע מתנות   והיא מזומנת לכל אדם יבוא וייטול אותה לאישה, ואילו אותו אדם שאינו מתקרב אליה-  אז היא נחשבת כאלמנה עזובה, וזה עלבון גדול מאד, ולמה הדבר דומה? לאישה המתייפה לפני בעלה בבגדים נאים - כדי שיתבונן בה, אך הוא אינו שם לב אליה, הדבר קשה  מאד, מעליב אותה כי כל מאמציה לא הועילו - הנמשל לכך: התורה היפה והיקרה אשר כה מיוחדת ביופייה וערכה- ישנם אנשים  המשאירים אותה בקרן זווית ופשוט מתעלמים מנוכחותה התמידית. כאילו אינה קיימת- לכן עלבונה כה עוצמתי עד כי בכל יום היא נעלבת מחדש. היות והיא מכירה את יופייה וחשיבותה ואינה משלימה עם המצב שבכלל לא מתייחסים אליה!

דבר  דומה אנו מוצאים בגמרא [מסכת עבודה זרה נ"ה] שאל שר צבאו של מלך אגריפס את רבן גמליאל: כתוב בתורתכם:

"כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֵשׁ אֹכְלָה הוּא אֵל קַנָּא" [דברים ד',  כ"ד] האם יתכן מצב-  שאלא מתקנא- חכם בחכם וגיבור בגיבור? ועשיר בעשיר?  אם כך , מדוע מתקנא ה' הגדול בעבודה זרה שהיא חסרת ערך בכלל לעומתו?

ענה לו: הנה למה הדבר דומה? למשל שאיש  שנשא אישה על אשתו הראשונה והיא  יותר נאה ומעלותיה עולות על הראשונה- עדיין אינה מתקנאת בה, אבל אם הוא לקח אישה פחותה –ממנה במעלותיה –אז מתקנאת בה.

 רש"י מסביר: האישה הראשונה אינה מקנאת באישה  יפה ועשירה ממנה שבעלה נשא אותה לאישה ואינה כועסת עליו, אבל עם מתחתן ומוכן לנטוש אותה עבור אישה- שפחה שהיא פחותה ממנה אז האישה הראשונה שונאת את בעלה שעזב אותה עבור אישה כה חסרת ערך. בדומה לכך הקב"ה כועס על האנשים שמתרחקים ממנו עבור פסלים דוממים - מעשה ידי אדם. וזה העלבון הגדול של התורה שיוצאת בת קול וזועקת- תזהרו מעלבון התורה!

לכן יהודי צריך להתכונן היטב לכבוד חג השבועות -  בכסות נקייה וחגיגית , הכנה רוחנית, לימוד תורה  עריכה סעודה חגיגית.

לחג השבועות שמות נוספים:

חג מתן תורה: בחג השבועות הקב"ה כרת ברית עם ישראל ונתן להם את התורה, מעמד מיוחד במינו - בו עם ישראל ראה את הקולות וחזה בכבודו  ובעצמו מראה גדול ונורא:

וְכָל-הָעָם רֹאִים אֶת- הַקּוֹלֹת וְאֶת- הַלַּפִּידִם, וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר, וְאֶת-הָהָר, עָשֵׁן; וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ, וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק".

חג הביכורים: חג שבועות הוא אחד משלושת הרגלים ,לפיכך – היו עולים לרגל לבית המקדש  בחג זה ומביאים ביכורים- כהודאה לקב"ה על כל הטוב שגומל לנו , יש בכך הכרה- כי אין האיכר זוקף את כל התוצרת בשדהו על  עמלו- כפי שהתורה  מזהירה:  "וְאָמַרְתָּ בִּלְבָבֶךָ כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה". [דברים ח],י"ז]

חג הקציר: כפי שנאמר: "וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה"; [שמות כ"ג, ט"ז] וכן נאמר: "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ, בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים" [שם ל"ד, כ"ב]

נוהגים לקרוא את מגילת רות בחג השבועות:

לפי שרות המואבייה התגיירה וקבלה על עצמה את היהדות בדומה לעם ישראל שקיבלו עליהם את התורה בחג שבועות.

בועז נשא את רות לאישה לאחר שהתגיירה ונולד להם בן ששמו  עובד, עובד הוליד את ישי," וישי הוליד את דוד", דוד המלך נולד ונפטר  בשבועות!

לסיכום, לאור האמור לעיל: המסרים החשובים הם : עם החפץ לחיות בשלווה בארצו המובטחת-  התנאי הוא: עליו  לקיים את התורה הקדושה- הלכה ולמעשה וישכיל לשמור על אחדות העם ואהבת  חינם! וכך, בע"ה- נזכה  לגאולה במהרה וחשובים דברי הנביא:

"וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה". [ישעיהו ב', ד']