אנטשמיות, מדוע?
נכתב על ידי ilan sendowski, 24/4/2025
מאז תחילת החיים על פני כדור הארץ, יצורים מתארגנים בקבוצות כדי להגן ולהרחיב את מקורות המחייה שלהם – תוקפים ומשמידים כל מי שמפריע בדרכם. כך פועלים נמלים ודבורים, כלבים וקופים. אין כל חדש בהתנהגות האנושית האלימה כלפי קבוצות זרות וחלשות.
יום-יום אנו שומעים ורואים התקפות גזעניות ברחבי העולם – אך כשזה מגיע אלינו, זה הכי גרוע .
אלוהים ציווה עלינו "וֶהְיֵה בְרָכָה" (בראשית יב ב), כדי שנביא אור לגויים, וכך הגויים ילמדו את דרך
אלוהים. אנו מצווים להתפזר ביניהם, לשמש מופת ולהראות כיצד להצליח – ביושר ובכבוד.
אך הנה סיפור מובהק ומלמד על גילוי האנטישמיות הראשון בתנ"ך—
נזכור מיד את סיפור יצחק בארץ גרר. מלך גרר פקד על עמו: "הַנֹּגֵעַ באִישׁ הַזֶּה וּבְאִשְׁתּוֹ, מוֹת יוּמת" (כו יא). יצחק, שלא הבין שאלוהים חפץ בעם של אנשי צאן ומקנה (מז ג), התחיל לעבד שדה. השילוב בין גידול צאן לעבודת השדה התברר כיעיל במיוחד—הפסולת של האחד מספקת את צרכי השני—הצאן מספק דשן, והשדה מזין את הצאן.
השדה הניב יבולים גדולים, ככתוב: "וַיִּזְרַע יִּצְחָק... וַיִּמְצָא בַשָנָה הַהִּיא מֵאָה שְעָרִּים" (כו יב), ויצחק
הלך וגדל עד שנעשה עשיר מאוד (כו יג). ואז, כצפוי —קנאה עזה החלה להתפשט סביבו (כו יד).
למה קנאה?
כאשר יצחק הצליח מאוד, הוא הביא שפע של סחורה לשוק. ההיצע גדל, המחירים ירדו והעם הפשוט
שמח—אולם בעלי השדות העשירים, נפגעו כלכלית. יצחק התעשר על חשבונם.
הקנאה התעוררה, והפכה לשנאה בוערת, שגרמה לרצון למצוא אשם, ולפגוע בו.
אבל למה אלוהים עשה זאת?
דווקא כאן, "ברכת ה'" נועדה למטרה נסתרת: לגרום לפלשתים לקנא ביצחק ולגרשו מגרר — ולהרחיקו מהשפעה אלילית. בזכות הקנאה והגירוש, יצחק שב לבאר שבע — מקום שבו יוכל לגדל את ילדיו באמונה טהורה, ללא עבודה זרה. כך פעל גם אלוהים אצל לבן: העושר שצבר יעקב עורר את קנאת בני לבן והוביל לבריחתו מחרן. וכך היה גם במצרים — הצלחת העברים עוררה את זעמו של פרעה, מה שדחף את העם להסכים לעזוב ולצאת לחירות. היום כל המקרים האלה היו נחשבים לאנטישמיות.
מסיפור יצחק ניתן להבין :
1 הרצון שלנו להביא ברכה לגויים דוחף אותנו להתאמץ, להתקדם, ולהצליח.
2 ההצלחה שלנו פוגעת בגויים ומעוררת קנאה.
3 הקנאה הופכת לשנאה עמוקה, רותחת מתחת לפני השטח.
4 השנאה מוצאת הזדמנויות לפגוע בנו, פעם אחרי פעם .
המטרה להיות 'אור לגויים', יוצרת לעתים תגובת נגד חריפה, ובניגוד לפקודת אלוהים, אנו נמלטים כיונה הנביא להיות "עם לְבדד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לאֹּ יִתְחַשב" (במדבר כג ט). אולם צריך להדגיש את סוף המשפט – 'בגויים לא יתחשב'.
חובתינו להביא ברכה ולהיות 'אור לגויים', אבל חייבים להתחשב בגויים ולא לפגוע בהם.
אנו חייבים להביא תועלת שחסרה להם.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
