'צום השביעי זה ג' בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם. ומי הרגו? ישמעאל בן נתניה הרגו. ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלקינו' (ר"ה יח,ב). 'יום שלישי בתשרי שבו נהרג גדליה בן אחיקם ונכבת גחלת ישראל הנשארת וסיבב להתם גלותן' (רמב”ם; הל' תענית ה,ב). לכאורה מהגמ' משמע שסיבת הצום היא מעלת מיתתם של צדיקים, ואילו הרמב"ם מסביר שזה בשל הגלות? בפשטות הגמ' לא באה לומר שזה הסיבה שקבעו את הצום, אלא באה לומר שמזה שנסמך צום שקשור במיתת צדיקים לצומות על החורבן מזה למדים על חומרת מיתת הצדיקים שזה כעין חורבן הבית, אבל הטעם של קביעת צום גדליה זה על סיבת גלותם. אלא שנראה יותר מזה, שמהגמ' עצמה יש רמז לטעם של גלותם, כמו שמסביר המהרש"א שלכן מודגש מי הרגו: 'ומי הרגו ישמעאל בן כו׳. ר״ל שלא יקשה לך כיון דמיתת צדיקים שקולה כו׳ כדמסיק מדחשיב ליה בהנך צומות, ולכך קבעו בו צום, א״כ גם בשאר צדיקים שמתו יקבעו בו צום? וא״כ אין לך יום בשנה שלא יהיה בו צום שמת בו צדיק! וקאמר דע״כ יצא יום הריגת גדליה מן הכלל לפי שהרגו ישמעאל בן נתניה שעל ידי כן יצאו כל העם מא״י למצרים, ועברו על נבואת ירמיה כמפורש בקרא. ומכל מקום כיון דחשיב האי צום דהריגת גדליה בהדי הנך צומות דחורבן הבית למדנו ששקולה מיתת צדיקים כו׳'. (על הסיבה שהגמ' מבררת מי הרגו שלכאורה זה פס' מפורשים כך שהשאלה תמוה, המהרש"א ענה, וכן התייחס לזה הפני יהושע. אולי אפשר גם להוסיף שבא להדגיש בזה שבמיתת גדליה מתגלה כעין חורבן הבית; שחורבן הבית הראשון נעשה בשל שלושת העברות החמורות [יומא ט,ב], שאחת מהן זהו שפיכות דמים בין יהודים, וגם הבית השני נחרב בשל מעשה קמצא ובר קמצא [גיטין נה,ב], שיהודי פעל נגד יהודי, לכן שואלת הגמ' מי הרגו כדי להדגיש שהריגת גדליה נעשתה ע"י יהודי ולכן זה מראה שזה דומה לחורבן הבית). עוד אפשר שכיון שכאן למדנו ששקולה מיתתם של צדיקים כחורבן הבית, אז צריך להבין מדוע זה נלמד דווקא במיתתו ולא במיתה של צדיק אחר? אלא שבעקבות מיתת גדליה ברחו מהארץ, וזה כעין המשך של חורבן הבית שיצאו בעקבותיו לגלות; וכן בישיבת ישראל בארץ מחילים ומרבים את השכינה בארץ, ולכן בירידה מהארץ זהו כהפחתת גילוי שכינה, כעין הנעשה בחורבן הבית. לכן דווקא אצל גדליה התגלה מעלת מיתת הצדיקים שזה כחורבן הבית, כיון שאצלו זה הכי בולט במציאות שנעשתה; כך שהלימוד עצמו נלמד מהסיבה המקורית מדוע קבעו את הצום הזה (שזה משום שיצאו לגלות). נראה שגדליה נהרג ב-ג' תשרי או בר"ה (מחלוקת בראשונים), שבזמן זה יש השראת שכינה מיוחדת, יש קירבה מיוחדת לה', כמו שנאמר קודם לכן: ' … (ישעיהו נה, ו) "דרשו ה' בהמצאו" ... ביחיד אימת? אמר רבה בר אבוה: אלו עשרה ימים שבין ר"ה ליוה"כ' (ר"ה יח,א). 'ויחיד אימת - מצוי לו, דכתיב "בהמצאו"' (רש"י). לכן בזמן זה יש גילוי מיוחד לגילוי שכינה, ולכן בחטאם שפגמו בהשראת השכינה זה התגלה בעשי"ת, ואנו מתענים על זה כדי לתקנו, להחזיר את מעלת השראת השכינה. לכן נקרא שמו גדליה, לשון 'גדל י'ה', שבא לגדל את שם ה'; וזה בשם י'ה כרמז לחורבן הבית, שעל עמלק נאמר שה' נשבע "כי יד על כס י'ה" (שמות יז,טז), שהשם מחולק ולא שלם עד מחיית עמלק (רש”י), ונאמר שה' אמר "כי מחה אמחה" בהקשר לכך שעמלק קשור לחורבן הבית (תנחומא "כי תצא" סימן יא), לכן בשם גדליה נאמר י'ה כרמז שזה לאחר חורבן הבית (ואף השם אינו שלם כרמז שנחרב המקדש שמגלה שם ה' בעולם). שאע"פ שזה היה לאחר חורבן הבית וישראל נלקחו לגלות, בכ"ז באותם שנשארו בארץ וגדליה שלט עליהם היה בזה כח של גילוי שכינה, מכח ישוב ושלטון ישראל בארץ (אע"פ שהיה מועט ותחת יד האומות ומכוחם). 'בן אחיקם', כרמז שבא"י יש כח גילוי שכינה, שלכן זהו "בן" שחביב על אביו, שכך בא"י יש מעלה מיוחדת בגילוינו כבנים לה', שמגלים את שם ה' בעולם. וזה נעשה ע"י מעלת א"י שיש בה כח אחדות ישראל, שלכן יש בה דין של קהל ישראל (הוריות ג,א), שאחדות ישראל קשורה לכח גילוי שם ה', שמשפיע כביכול על כסא ה': '"אֶסְפָה לִי". זש"ה (עמוס ט, ו): "הבונה בשמים מעלותיו ואגדתו על ארץ יסדה". למה"ד? לפלטין שהיתה בנויה על גבי הספינות, כל זמן שהספינות מחוברות פלטין שעל גביהן עומדת. כך "הבונה בשמים מעלותיו", כביכול כסאו מבוסם למעלה בזמן שישראל עשוין אגודה אחת. לכך נאמר "הבונה בשמים מעלותיו", אימתי? "ואגודתו על ארץ יסדה". וכה"א (דברים לג, ה): "ויהי בישורון מלך"' (במדבר רבה טו,יח). וכן עיקר התורה זה בא”י (ספרי "עקב", מג). לכן 'בן אחיקם' שהגדלת שם ה' (גדליה) נעשית ע"י תו"מ ומעלת בנ"י באחדותם, שזה בגילוי של א"י; שזהו 'אחי קם' כרמז לאחדות שעוזר לחברו לקום כאילו היה אחיו, וקם מהחומריות לקדושה ע"י תו"מ. שגדליה ביטא את גילוי ישראל בארץ, גם במעט גילוי שהיה אז, וכאשר הוא נרצח ויצאו מהארץ היה בזה פגיעה בשכינה, ולכן צמים על זה בעשי"ת לתקן ולהביא כח לגילוי שם ה' ושכינתו בעולם, שזהו עניינם של הימים הנוראים, לגלות את שכינת ה' בעולם. נראה שעשי"ת זה כעין כנגד עשרת הדברות, שבהם גנוזה כל התורה (יר' שקלים ו,א), שיש בזה הכנה להבאת התורה אלינו ביוה"כ (וזה הובא אז בלוחות שבהם עשרת הדברות), ודרך זה לתיקון עולם במלכות ה'. לכן ר"ה ביומיים הראשונים כעין כנגד שתי הדברות הראשונות שאותם שמעו והבינו כל ישראל, ששמעו ישירות מה' (אמנם זה מחלוקת בחז”ל, ראה ב'תורת מועדים', 'עשרת הדברות', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), שכך גם בר"ה ה' דן את העולם ויש קשר ישיר כביכול ביננו לה'. לכן ביוה"כ צמים, כעין ביטוי שיא לדברה העשירית "לא תחמוד", שלא חומדים כלום מהעולם עד שכעין נעשים כמלאכים שלא אוכלים ושותים, שלא צריכים ורוצים כלום מהעולם. ביום השלישי זה כנגד הדברה "לא תשא את שם ה' אלקיך לשוא", שיש לכבד את שם ה', לכן מתגלה בו צום על מיעוט גילוי שם ה' בעולם, שמועט 'גדל י'ה', שבזה מכפרים ומתחברים בחזרה בתשובה לכח ורצון לגדל ולכבד את שם ה' בעולם, וזה נעשה ע"י חיבור לא"י. (ולמ"ד שגדליה נהרג ב-א' תשרי, אפשר שזה כנגד "אנכי ה' אלקיך", שזהו גילוי ה' שמתגלה בא"י; והדברות קשורות בין שתי הלוחות, שכך "אנכי" כנגד "לא תרצח" [מכילתא מסכתא דבחדש, פרשה ח; שמות כ,יב], שכאן זה מתגלה בפגיעה בגילוי ה' בעולם בשל גילוי רצח, שנרצח גדליה).