תהי צדיק ואל תהי רשע
נכתב על ידי ברוך עינב, 16/9/2024
בס"ד
מובא בגמרא שמשביעים את האדם בהגעתו לזה העולם: "תהי צדיק ואל תהי רשע" (נידה ל:), ובאחת הדרשות התיחס הרה"צ לכפילות הלשון ואמר שהיה מספיק לכתוב "תהי צדיק" וממילא לא יהיה רשע ולכן התוספת "ואל תהי רשע" לכאורה מיותרת, כשם שאם אומרים על אדם שהוא עשיר מיותר להוסיף שאינו עני, שבכלל מאתיים מנה, אלא שהרב הביא את הסוגיה במאמר מוסגר ולא נכנס אליה כדי להביא תירוצים.
[א] ותחילה נביא תירוץ יקר ששמעתי מיהודי יקר בתוספת נופך, כדרכם של תלמידי בית הלל שהיו מציינים לדעת בית שמאי תחילה, שאומרים לאדם אם אתה לא רוצה להיות צדיק, לפחות אל תהיה רשע, שזה שאינך חפץ להיות צדיק לא מחייב אותך להיות רשע, וכך אדם שקשה לו במצוות מסוימות לא יכול לומר שאין טעם או לא כדאי לו לקיים את השאר ח"ו, שיש הבדל גדול בין הרשע לבינוני והתיקון שכל אחד מהם יצטרך לעבור. וכך לדוגמא מחלל שבת בפרהסיה אינו יכול לטעון שבגלל שדינו כגוי לכל דבר אז אין כל טעם שיקיים את כל שאר המצוות, כדאיתא בגמרא: "'חָטָא יִשְׂרָאֵל [וְגַם עָבְרוּ אֶת בְּרִיתִי אֲשֶׁר צִוִּיתִי אוֹתָם וְגַם לָקְחוּ מִן הַחֵרֶם וְגַם גָּנְבוּ וְגַם כִּחֲשׁוּ וְגַם שָׂמוּ בִכְלֵיהֶם] (ישעיהו ז, יא), אמר רבי אבא בר זבדא אע"פ שחטא ישראל הוא" (סנהדרין מד.), שהרי יש רמ"ח מצוות עשה כנגד רמ"ח איברים באדם, וכשם שלא ימצא חטוף ששוביו כרתו לו אחד מאיברי גופו שיאמר להם בתגובה שאם כך הם יכולים לכרות גם את כל שאר איבריו, כך גם בנידון דידן לא יכול לומר אותו אחד או הכל או כלום אלא יעשה כל מה שביכולתו וישתדל להיות במגמה מתמדת של התחזקות והתעלות רוחנית, מאחר ואם עשירי העולם אינם מסתפקים בכל ההון והממון הרב שיש שלהם אלא עושים מאמצים כבירים כדי להגדיל את חשבון הבנק שלהם ככל שרק ניתן אע"פ שהם יודעים שהם לא יזדקקו אפילו לאחוז מכל זה, כל שכן שעובדי ד' לא צריכים להסתפק בתורה, יראת שמים, אהבת ד', אמונה, דבקות, השתוקקות, קרבת אלוקים ורמת הקדושה שיש להם אלא לשאוף כל הזמן להתחזק ולהתעלות עוד ועוד ולתקן את מידותיהם עד כמה שאפשר, כי אלו הקנינים האמיתיים שילוו את האדם לנצח נצחים בעולמות העליונים ויקבעו אם ואיזה עוה"ב יהיה לו, בזמן שאת כל הכסף והזהב הוא משאיר בעוה"ז.
וחשבתי בעה"י לתרץ בכמה אופנים נוספים:
[ב] שלא יעלה האדם על דעתו לומר, שהרי צידקות האדם נקבעת לפי רוב מעשיו ולכן אדאג שרוב מעשיי יהיו תורה ומצוות כשהחטאים והתאוות האסורות יהיו רק המיעוט, קמ"ל שאין כל היתר לאורח חיים מופקר שכזה, היינו תהי צדיק ואל תהי רשע אפילו רק בחלק מזערי מהזמן, כדברי עקביא בן מהללאל במשנה: "מוּטָב לִי לְהִקָּרֵא שׁוֹטֶה כָּל יָמַי וְלֹא לֵעָשׂוֹת שָׁעָה אַחַת רָשָׁע לִפְנֵי הַמָּקוֹם" (עדיות ה, ו), כדאיתא במשנה: "וֶהֱוֵי זָהִיר בְּמִצְוָה קַלָּה כְּבַחֲמוּרָה, שֶׁאֵין אַתָּה יוֹדֵעַ מַתַּן שְׂכָרָן שֶׁל מִצְוֹת" (אבות ב, א), וכמובא בגמרא בחולין, שאדם המוחזק כמשומד לעבירה מסוימת או אינו מקיים מצוה מסוימת נחשב למשומד לכל התורה, ולפי דעות מסוימות אינו תחת הגדרה של יהודי, או שהוא בגדר יהודי שמשומד לדבר אחד ומקבלים ממנו קרבן נדבה.
[ג] צריך האדם להיזהר במצוות שהוא עושה שלא תהיה בהן בעיה של מראית עין שיכולה לגרום לאחרים לחשוב שהוא רשע, ושעלולים לקחת ממנו דוגמא שלילית וללמוד ממעשיו. כמו שפסק הש"ע (רמג, א), שאסור להשכיר מרחץ ותנור לגוי, שאין דרך להשכירם או ליתנם באריסות, ויש חשש שיאמרו שעובד בשבילו כשכיר יום, שנאמר: "וְלִפְנֵי עִוֵּר לֹא תִתֵּן מִכְשֹׁל" (ויקרא יט, יד), שיגרום להם לחשוד בכשרים, וכך צריך להיזהר שלא לשתות דם של דגים, לשתות חלב שקדים עם מאכלים בשריים, ולדבר או לשבת אחרי חמישה אמנים ראשונים של הקדיש היכן שלא כולם בני תורה אע"פ שמעיקר הדין מותר, מחשש שיחשבו בטעות שמותר גם לפני. היינו הוי צדיק ותיזהר שלא לגרום לאחרים להרשיע ע"י שילמדו ממך דברים שגויים וישפטו את המציאות בצורה מוטעית. תחשוב צעד אחד קדימה, כיצד הדברים נראים מבחוץ, כמובא בספר החינוך (רצה): "שיעשה איש מפורסם בגמילות חסדים ומעשים טובים מעשה אחד שיראה לרבים שהוא עבירה, וכגון המעשה ההוא אינו ראוי לכמו האיש החסיד ההוא שיעשהו. אף על פי שהוא מעשה היתר, חילל השם".
[ד] שיזהר הצדיק שהיצר הרע לא יצליח להסיטו ולהדיחו מדרך הישר לקראת סוף חייו ולגרום לו לתהות על הראשונות ולכפור בעיקר כמו אלישע בן אבויה (אחר) ויוחנן כהן גדול שגילו היה 110 לכל הפחות כשהפך לצדוקי, שכשם שהרשע הכי גדול יכול לקנות את עולמו בשעה אחת כפי שאמר רבי יהודה הנשיא על רבי אלעזר בן דורדיא, ולא די שמקבלים אותו אלא אף קוראים לו רבי, כך גם יכול לאבד הכל בשעת אחת ח"ו לא עלינו ולא עליכם, שכידוע הס"מ מגיע אל האדם לפני פטירתו בצורה מפחידה, ומעמידו בנסיון קשה כשהוא מנסה להסיטו ולהמרידו נגד ד' כדי שיאבד הכל, שלמרות שהקדיש לו את חייו ועבד אותו יתברך בהקרבה ומסירות נפש הוא ממיתו בצורה כזאת שפלה, ואומר לו שאם יכפור בו יצילו ויוסיף לו שנים לחייו ר"ל. ולכן חשוב לומר את הנוסח שכתב הרב אליהו הכהן (האתמרי), שאם ח"ו יפול בתחבולת הס"מ, הוא מגלה דעתו שזה כחרס הנשבר וכדבר שאין בו ממש. וכך לימדנו והזהירנו הלל במשנה: "וְאַל תַּאֲמֵן בְּעַצְמָךְ עַד יוֹם מוֹתָךְ" (אבות ב, ד), ור"י בגמרא: "אין אפוטרופוס לעריות" (כתובות יג: חולין יא:), מאחר וידעו שהיצר הרע הוא חלק בלתי נפרד מהאדם וכל חשקו בו, ומנסה להאבידו הן מהעוה"ז והן מהעוה"ב, ונמשל לזבוב שלאחר שמסלקים אותו מצד אחד לא מתייאש ובא מהצד השני והשלישי וחוזר חלילה.
[ה] אל תהי צדיק רק כלפי חוץ בזמן שבפנים אתה באמת רשע כפי שרק בורא עולם ואתה יודעים. אל תהיה מתחזה שאין תוכו כברו, היינו שכל מעשיו ודיבוריו הטובים הם רק מהפה אל החוץ כדי שיכבדוהו וישימוהו ראש עליהם, כשבפנימיותו רובו שקר ומרמה, גאוה וגסות רוח, שעושה מעשה זמרי ומבקש שכר כפינחס, שכידוע ד' שונא את הצבוע שמדבר אחד בפה ואחד בלב (פסחים קיג:), כמו אותו רשע עליו אמר ד': "וְאֶת עֵשָׂו שָׂנֵאתִי" (מלאכי א, ג), שאדם כזה דומה לחזיר שהוא אחד מארבעה סוגי בע"ח מהם מזהירה התורה שיש להם רק סימן טהרה אחד, ורק הוא מכל בעה"ח מפריס פרסה ושוסע שסע ולא מעלה גרה (ויקרא יא, ז), והוא כביכול מציג את רגליו בפני כולם כדי להראות לכולם שהוא כאילו כשר, כשלמעשה לא רק שהוא טמא אלא שהוא הסמל של בעה"ח הטמאים.
[ו] אל תצטדק רק עם חבריך ומכריך בזמן שאתה מטיל את אימתך בביתך או כלפי חלשים ממך, שהמבחן האמיתי של הצדיק ובעל החסד הוא בביתו עם אשתו וילדיו, ועל זה פירשו את המשנה "וְאַל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ" (אבות ב, ד), היינו אל תדון את חברך ע"פ התנהגותו כלפי חבריו אלא כשהוא מגיע למקומו היינו לביתו ע"פ התנהגותו עם אשתו וילדיו. היינו תהי צדיק בכל זמן ובכל מקום ואל תהי רשע בביתך או עם פחותים ממך, כדברי המהרח"ו: "כי מידותיו של אדם נמדדות אך ורק כפי יחסו אל אשתו. אדם העוסק בגמ"ח עם המון אנשים, מלוה ונותן, מבקר חולים, מנחם אבלים, משמח חתן וכלה - בודאי ישחק ליום אחרון בבוא עת פקודתו, ויחשוב כי זכויות רבות לו במעשי חסד. אך ידע נאמנה, כי בשמים בודקים איך התנהג עם אשתו! אם גם עימה גמל חסד כל ימיו - אשריו וטוב לו. אך אם אותה הקניט והזניח, בביתו כעס והקפיד ללא רחם, ללא חסד ונשיאות בעול, הנהגה זו תכריע את דינו, ולא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים". ע"כ. ור"ת אל תהי רשע את"ר, רמז לכך שלא מספיק שיהיה צדיק רק עם חבריו אלא די בכל אתר ואתר. וההסבר לכך הוא שבחסד אמיתי האדם צריך לתת ולתרום מעצמו למען הזולת אלא שהעובדה שמתחסד רק עם חבריו ולא עם אשתו מוכיחה שאינו באמת חושב על הזולת אלא רודף אחר כבוד ופרסום אישי, ועל זה אינו יכול לדרוש לקבל שכר זולת הכבוד המדומה אשר חיפש ואולי קיבל.
[ז] יזהר הצדיק שלא לתת ליצר הרע לגרום לו לחשוב על עצמו שהוא רשע, שנאמר במשנה: "וְאַל תְּהִי רָשָׁע בִּפְנֵי עַצְמְךָ" (אבות ב, יג), שע"י כך רוצה לגרום לו לחשוב שאין לו כל שייכות לתורה, לקדושה ולעבודת ד', לא בוחל בשום אמצעי ומנסה לעשות כל תחבולה אפשרית כדי להורידו ממדרגתו הרוחנית ולהרחיקו מבורא עולם ר"ל. ולכן חשוב לקרוא לילדים בשמות חיבה כמו צדיק וחכם, כדי שיבינו שאלו הדברים החשובים באדם שצריכים לתת עליהם את עיקר הדגש, יזהו עצמם עם אותן תכונות נעלות וישאפו להיות כאלה. היינו תהיה צדיק ואל תהיה רשע בעיניך, ואז כיצד יתאמץ לשמור תורה ומצוות אם אינו מאמין שיש לו עוה"ב?
[ח] אל תאמר לעצמך איזה מזל שהספקתי להנות, לעשות חיים ולטעום מהנאות החיים מכל הסוגים שיש לעוה"ז להציע לפני שחזרתי בתשובה, אלא תצטער על כל החטאים והעוונות שעשית שפגמו בעולמות העליונים, נתנו כח לסיטרא אחרא, ציערו את הקב"ה ועיכבו את הגאולה. היינו אל תהי כזה צדיק שממשיך להתרפק על החטאים והתאוות האסורות מעברו, זוכר אותם באופן חיובי כשטעם טוב בפיו, ושמח שהספיק להנות מכל העולמות ולמלא את כרסו גם בתענוגות החיים האסורים ולהרשיע כלפי בוראו לפני שחזר בתשובה, אלא תתמרמר ותתחרט עד עמקי נשמתך על כל החטאים שעשית שהרחיקוך מבוראך, ותשאף להגיע למדרגה רוחנית כזאת שתהיה מוכן לתת כל הון שבעולם רק כדי להינצל ולו מהעבירה הקלה ביותר, ושאם תיפגש עם נסיונות דומים תתגבר על יצרך במסירות נפש למען ד' יתברך, כדפסק הרמ"א (יו"ד קנז ס"א) בשם ר"ן, רשב"א, ראב"ד וריב"ש: ואם יוכל להציל עצמו בכל אשר לו צריך ליתן הכל ולא יעבור לא תעשה. ע"כ. יש ארבעה חלקים בתשובה, חרטה, וידוי, קבלה לעתיד ועזיבת החטא, וכשהאדם חוזר בתשובה ומתחרט מעומק לבו על חטאיו הוא מנתק כל קשר עם אותם חטאים, כשהוא מתמלא ברגשות בושה וחרטה ואומר איך יכולתי לחטוא בצורה כזאת, לצער את בוראי ולהיות כזה כפוי טובה ולהחזיר לו רעה תחת טובה אחרי כל מה שהוא יתברך עשה בשבילי? חבל שעשיתי את זה, אני ממש מצטער על כך מעמקי לבי ונשמתי. ולכן כל עוד הוא לא מתחרט על חטאיו וכ"ש אם הוא מתגעגע או מתרפק עליהם, החלק של הרוע והרשע מעברו האפל ממשיך להיות חלק ממנו גם אם הוא נמצא בתהליך התחזקות, כשהמטרה היא לעלות במעלות התורה, היראה, האמונה והקדושה ובמקביל לנתק כל קשר מעוד ועוד חטאים ועוונות אשר נפל בהם ולמחוק ולזרוק את כל החלקים האסורים והטמאים מעברו וזה כולל קבצים, דיסקים, ספרים, בגדים, תחביבים ותחומי עיסוק שלא עולים בקנה אחד עם רצון ד', ולהתנתק מחברים מפוקפקים שיכולים להפילו וכל דבר אסור וטמא, וזאת ע"י תשובה מעומקא דליבא ותיקונים, כפי שאמר אליהו הנביא לנביאי הבעל: "עַד מָתַי אַתֶּם פֹּסְחִים עַל שְׁתֵּי הַסְּעִפִּים אִם הוי'ה הָאֱלֹהִים לְכוּ אַחֲרָיו וְאִם הַבַּעַל לְכוּ אַחֲרָיו" (מלכים א יח, כא).
[ט] אל תחשוב שאתה יכול להיות צדיק אם אתה מרשה לעצמך לחטוא ולהרשיע בחסות התשובה שתנקה את הכתמים שרובצים על נשמתך מחמת העבירות והתאוות האסורות, ועל אחד כזה נאמר במשנה: "הָאוֹמֵר 'אֶחֱטָא וְאָשׁוּב, אֶחֱטָא וְאָשׁוּב' אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה. 'אֶחֱטָא, וְיוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר' אֵין יוֹם הַכִּפּוּרִים מְכַפֵּר" (יומא ח, ט). שאין לך עז פנים מאדם שעושה שימוש בזוי בתשובה, שהחטאים והעוונות יוצרים מסכים ומחיצות בין האדם לבוראו והתשובה נועדה לשברם כדי שיזכה לחזור למדרגתו הרוחנית טרם החטא היישר לזרועותיו הפתוחות והרחמניות של הקב"ה, והיות וידע ד' שהיצר הרע שטרם החטא היה חיצוני ביחס לאדם הראשון נהיה חלק בלתי נפרד ממנו מפאת חטא עץ הדעת ולשכון בחדר השמאלי שבלבו, בראה טרם בריאת העולם, כדברי הרמב"ם: "התשובה מקרבת את הרחוקים. אמש היה זה שנאוי לפני המקום, משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד, קרוב וידיד" (הלכות תשובה פ"ז, ה"ו). ואמרו חז"ל: "רצונו של אדם כבודו", היינו שע"פ רצונותיו אפשר ללמוד על מהות האדם, ואם באמת רצונו להיות צדיק וירא שמים וללכת בדרך ד', התורה והמצוות אלא שלפעמים הוא חוטא בשוגג או באונס, בדיוק בשבילו נועדה התשובה כדי לתקנו, לזככו ולהחזירו לדרך המלך, אך לא לאדם בעל רמה מוסרית ורוחנית ירודה שרוצה לטרוף את העולם על שלל ההנאות שהוא מציע ולהרשיע תוך ניצול לרעה של התשובה כמכבסה לחטאיו כדי להתחבר עוד ועוד להבלי העוה"ז והתאוות האסורות שמרחיקים אותו מהקב"ה רק כדי להציל נפשו מכל העונשים הצפוים לו, במקום להשתמש בה כדי למחוק את החלק המר והשלילי מעברו, להתנתק מכל מה שמצער ומכעיס את ד' וגורם לנזקים עצומים בארבעת עולמות אבי"ע, להתקרב אליו יתברך חזרה ולהתחזק באהבת ד', יראת שמים, דבקות וקרבת אלוקים, שתשובה היא מלשון שיבה אל השורש והמקור. ולכן "אֵין מַסְפִּיקִים בְּיָדוֹ לַעֲשׁוֹת תְּשׁוּבָה" (יומא ח, ט), מאחר והוא משתמש במתנה היקרה הזאת נגד מי שנתן לו אותה, ומחזיר לו בכך רעה תחת טובה, באופן שמעודדו להמשיך לחטוא בידיעה שהתשובה תמיד תהיה שם לשירותו כדי לכבס לו את כל הבגדים שהוא הולך ומלכלך, ובודאי שזאת לא תכלית התשובה.
[י] קר"ח ס"ת צדי'ק כתמ'ר יפר'ח, ר"ל תיזהר שלא להיות כמו קרח שאע"פ שהיה צדיק וקדוש, לא השכיל להוציא מהכח אל הפועל את כל מעלותיו, יתרונותיו וכשרונותיו אלא נפל בעצת היצר הרע כשעשה מחלוקת עם משה רבינו וירד חיים שאולה כשבלעה אותו האדמה, כדברי המשנה: "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אבות ד, כא), ואם היה נאזר בסבלנות היה מקבל את התפקיד החשוב של ראש שבט לוי, ללמדנו על הסכנה שבחוסר סבלנות שיכולה להפיל גדולים, שבגללה חטא גם אדם הראשון בחטא עץ הדעת ובני ישראל בחטא העגל.
[יא] וישנם ג' תירוצים בעלי מכנה משותף ואפשר לחלק ביניהם. אומרים לאדם אין מצוה באה בעבירה, היינו שגם אם כונתך טובה וטהורה, תזכור שאנחנו יהודים שלא חיים לפי תפיסת העולם הגויית והמשובשת, שהמטרה מקדשת את כל האמצעים, כמו אדם שחוטא בשקר, חנופה, ליצנות או לשון הרע (ארבע כיתות שאינן מקבלות פני שכינה) או מוציא שם רע כדי לקיים מצוות ולהשיג את מטרותיו, נעלות ככל שיהיו, כמו להתקבל לכולל ולמצוא שידוך, נותן צדקה באופן שגורם לעני להתבייש ולהתבזות, או מנסה להגיע לספר התורה כדי לנשקו ולחבקו ובדרך דורך על פלוני ודוחף את אלמוני ועובר על "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ויקרא יט, יח). היינו תהי צדיק אך אל תחשוב שכדי להשיג את מטרותיך אתה צריך "לעזור" לבורא עולם ע"י חטאים, להרשיע ולעשות נגד רצונו יתברך, שנאמר: "מִי בִקֵּשׁ זֹאת מִיֶּדְכֶם רְמֹס חֲצֵרָי" (ישעיהו א, יב).
[יב] אין מצוה באה לא רק בעבירה אלא גם במעשים שכשלעצמם הם מותרים אך אסורים במצבים מסוימים, לדוגמא אדם שמגיע לביהכ"נ אבל מדבר בזמן התפילה, עליו כתב הש"ע (או"ח קכד, ס"ז) שגדול עוונו מנשוא (כשם שנאמר על קין שרצח את הבל) וגוערין בו, שמסלק משם את השכינה, ולדברי הזהר הקדוש אין לו חלק באלהי ישראל ר"ל, פוסק מדברי תורה ועוסק בדברי שיחה, שעליו כתוב בגמרא שמאכילים אותו גחלי רתמים (חגיגה יב:), וכ"ש בדברים אסורים או מפריע לאחרים וקוטע את לימודם בדברים בטלים, לומד תוך כדי חזרת הש"ץ ועלול לגרום לאנשים לחשוב שמותר לעשות דברים אחרים בזמן התפילה, והיות והם אינם בני תורה כמוהו ירשו לעצמם לדבר דברים בטלים.
[יג] אל תהיה צדיק כזה שאת המדרגות שלו לפסגה הוא בונה על גב של אחרים תוך שהוא גורם להם ליפול, לחטוא ולהרשיע, ומציגם באור שלילי כלפי הסביבה כדי לגרוף את כל התהילה והכבוד רק לעצמו, שבכך הוא מוכיח שאינו עובד את ד' אלא את עצמו, חושב שכל העולם סובב סביבו, ורודף אחרי כבוד ושררה, שלהוי ידוע שכל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, ומי שחושב בטעות שאם הקב"ה יתן לאחרים ישאר לו פחות בשבילו עושה את ההיפך מיתגדל ויתקדש שמיה רבא ח"ו, וחייב להתחזק באמונה ובטחון בבורא עולם, שנאמר: "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה" (חבקוק ב, ד), שכל העוה"ב שלו תלוי בזה, שע"פ תפיסת עולמו השקרית מדמה את יכולת הנתינה של ד' לזו המוגבלת של בשר ודם, מאחר ואינו בקיא בעיקרי היהדות שהוא יתברך אינסופי ובלתי מוגבל, כדכתיב: "כְּבוֹדוֹ מָלֵא עוֹלָם" (קדושת כתר במוסף), "מְלֹא כָל הָאָרֶץ כְּבוֹדוֹ" (ישעיהו ו, ג), "וְיָדַעְתָּ הַיּוֹם וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ כִּי הוי'ה הוּא הָאֱלֹקִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת אֵין עוֹד" (שם ד, לט), "שְׁמַע יִשְׂרָאֵל הוי'ה אֱלֹהֵינוּ הוי'ה אֶחָד" (דברים ו, ד), "אֵין עוֹד מִלְבַדּוֹ" (שם ד, לה), "לית אתר פנוי מיניה" (תיקוני זהר קכב, ב), אין בלתו, אפס זולתו, וכפי שנאמר בתורת החסידות ש-ד' יתברך ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין.
[יד] ונחתום עם ב' תירוצים בהשראת דבריהם של ב' יהודים יקרים. האדם צריך להתאמץ בעבודת ד' שלו להיות צדיק ע"י מצוות עשה שמושפעות ומשפיעות על אהבת ד', ובמקביל לא להיות רשע ע"י מצוות לא תעשה שמושפעות ומשפיעות על יראת השמים שלו, שנאמר: "סוּר מֵרָע וַעֲשֵׂה טוֹב" (תהלים לד, טו), כדברי רבי עובדיה מברטנורא על המשנה "וִיהִי מוֹרָא שָׁמַיִם עֲלֵיכֶם", עבוד מאהבה, שהאוהב זריז במצוות עשה ואינו שונא, עבוד מיראה, שהירא נזהר ממצוות ל"ת ואינו בועט, ונמצאת עבודתו שלמה (אבות א, ג). וכך הוא צריך לברוח מחטאים, עוונות, תאוות אסורות ומידות רעות כמטחוי קשת ובמקביל לרדוף אחרי ד', התורה והמצוות, האמת והקדושה, שהזנחת אחד מהצדדים יכולה להוביל לקלקולים קשים, ומציאת האיזון הנכון ביניהם היא אחד הסודות להשגת האושר והשמחה הנכספים, שממלאים את האדם בתחושה שהוא בדרך הנכונה במסילה העולה בית אל, שכידוע אושר הוא מלשון אישור, שהנשמה נותנת לאדם שנותן לה את המזון הרוחני לו היא זקוקה כדי לזכות לחיי הנצח של העוה"ב ע"י תורה, מצוות ומעשים טובים. ולדוגמא, לא מספיק להימנע מדברים האסורים בשבת אלא צריך גם למלאה בתורה, מזמורי קודש, ארבע תפילות וארבע סעודות, שנותנים לנפש את המנוחה לה היא זקוקה, ומכוחה היא שואבת את הברכה לכל ימי השבוע. מאחר ולא מספיק ליצור כלי אלא צריך למלאו באור ד' והתורה.
[טו] אל תחשוב שאתה בעל הבית על האמת, התורה והמצוות ואתה יכול לעשות ככל העולה על רוחך בהתאם לצו מצפונך. היינו אל תעשה פעולות באצטלה של צידקות וקדושה, כשבפועל זה נגד התורה והיפך ההלכה. בעל הבית יש רק אחד והוא הקב"ה שנתן לנו את התורה במעמד הר סיני, ובן תורה אמיתי הוא כזה שלומד תורה לא רק כדי ללמוד ולדעת אלא גם כדי לשמור, לקיים ולעשות וגם ללמד אם הוא יכול, כשהוא מתאים את כל אורחות חייו, מעשיו, דיבוריו, מחשבותיו ורצונותיו ע"פ התורה הקדושה וההלכה, ולא פועל מתוך סברות פרטיות, רגשות אישיים ותחושות בטן. וכך לדוגמא פסק הש"ע (הלכות ברכת המזון או"ח רא, ס"ב), שלתלמיד חכם אסור לכבד כהן עם הארץ לברך במקומו בזכות היותו כהן (שהרי כתר תורה שנקנה במ"ח דברים הוא מעל לכתר כהונה שנקנה בכ"ד מעלות), והוסיף המ"ב (שם סק"ח): ואמרינן בגמרא דהוא בכלל "מְשַׂנְאַי אָהֲבוּ מָוֶת" (משלי ח, לו), שמשניא את התורה בפני ההמון, שיאמרו שאינה חשובה כ"כ בראותם שהחכם שפל לפני עם הארץ, דאף שהוא כהן, מעלת התורה גדולה ממעלת הכהונה.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
