"ויאמר משה כה אמר ה' כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים" (שמות יא,ד). 'ודוד מי הוה ידע פלגא דליליא אימת? השתא משה רבינו לא הוה ידע, דכתיב (שמות יא ד): "כחצת הלילה אני יוצא בתוך מצרים". מאי כחצות? אילימא דאמר ליה קודשא בריך הוא כחצות, מי איכא ספיקא קמי שמיא? אלא דאמר ליה (למחר) בחצות (כי השתא), ואתא איהו ואמר כחצות, אלמא מספקא ליה, ודוד הוה ידע? דוד סימנא הוה ליה, דאמר רב אחא בר ביזנא אמר רבי שמעון חסידא: כינור היה תלוי למעלה ממיטתו של דוד, וכיוון שהגיע חצות לילה בא רוח צפונית ונושבת בו ומנגן מאליו; מיד היה עומד ועוסק בתורה עד שעלה עמוד השחר, כיוון שעלה עמוד השחר נכנסו חכמי ישראל אצלו. אמרו לו: אדונינו המלך, עמך ישראל צריכין פרנסה. אמר להם: לכו והתפרנסו זה מזה. אמרו לו: אין הקומץ משביע את הארי, ואין הבור מתמלא מחולייתו. אמר להם: לכו ופשטו ידיכם בגדוד, מיד יועצים באחיתופל ונמלכין בסנהדרין ושואלין באורים ותומים. אמר רב יוסף מאי קרא? (דכתיב) (דברי הימים א כז לד): "ואחרי אחיתופל בניהו בן יהוידע ואביתר ושר צבא למלך יואב" אחיתופל זה יועץ, וכן הוא אומר (שמואל ב טז כג): "ועצת אחיתפל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל [איש] בדבר האלקים". בניהו בן יהוידע זה סנהדרין. ואביתר אלו אורים ותומים, וכן הוא אומר (שמואל ב כ כג): "ובניהו בן יהוידע על הכרתי ועל הפלתי" ולמה נקרא שמם כרתי ופלתי? כרתי שכורתים דבריהם פלתי שמופלאים בדבריהם. ואח"כ שר צבא למלך יואב. אמר רב יצחק בר אדא ואמרי לה אמר רב יצחק בריה דרב אידי: מאי קרא? (תהלים נז ט): "עורה כבודי עורה הנבל וכינור אעירה שחר". רבי זירא אמר: משה לעולם הוה ידע, ודוד נמי הוה ידע, וכיון דדוד הוה ידע כנור למה ליה? לאתעורי משנתיה. וכיון דמשה הוה ידע למה ליה למימר כחצות? משה קסבר שמא יטעו אצטגניני פרעה, ויאמרו משה בדאי הוא. דאמר מר: למד לשונך לומר איני יודע שמא תתבדה ותאחז. רב אשי אמר: בפלגא אורתא דתליסר נגהי ארבסר הוה קאי, והכי קאמר משה לישראל: אמר הקב"ה: למחר כחצות הלילה כי האידנא אני יוצא בתוך מצרים' (ברכות ג,ב-ד,א). חז"ל מעמידים שתי אפשרויות מדוע משה אמר "כחצות" ולא בחצות, לר"ז זה כדי שלא יטעו ויאמרו אצטגניני פרעה שמשה שקרן, ולר"א משה אמר זאת לישראל בחצות ולכן אמר כחצות שעכשיו. אולם לר"ז קצת תמוה, וכי אם יטעו ויאמרו שמשה שקרן אז זה ישנה? הרי מיד אח"כ תבוא המכה וכולם יראו שדברי משה אמת, ולר"א מדוע משה אמר להם בצורה כזו ולא בפשטות 'מחר בחצות', מה היה חשוב להדגיש שזה כמו עכשיו? וגם אם משה אמר כך, יכולה התורה לומר בחצות, כי העיקר העיקרון ולא ציטוט מדוייק, מזה שאמרה כלשונו משמע שיש בזה חשיבות, מהי? נראה שבתירוצו של ר"ז יש לימוד חשוב ביותר, לא רק שלא יחשבו ששיקרת, אלא זה כ"ך חשוב עד שיש חשיבות שלא יחשבו ולו לרגע ששיקרת. כיון שהקב"ה חותמו אמת, 'דאמר רבי חנינא: חותמו של הקב"ה אמת' (שבת נה,א), לכן יש להיזהר שאפילו לא יחשבו מדבריך ששיקרת ולו לזמן קצר. משה בא ומלמד אותנו בהקשר למכת בכורות, בה ה' ירד והכה את בכורי מצרים, שזהו כעין חותמו של הקב"ה, שחותם מתגלה על הדבר בו חתמו, כך שזה כעין התגלות מעשי ה' בעולם; לכן במכת בכורות שרואים ממש את מעשיו הגדולים, אז ראוי להזהיר להיות דבוקים בשלמות לגילוי אמת. אולי גם כיון שיחשבו רגע קצר שמשה שקרן אז זה יפגע בחוזק האמונה שנעשתה במכת בכורות שהראתה את כח ה', שיהיה קצת פגם בזה, וזה לא ראוי (ואולי אף יטענו שזה לא ממש מעשי ה' שהרי עובדה שלא נעשה בדיוק כדבריו). לתירוץ ר"א נראה שלא במקרה משה אמר זאת בחצות אלא זה משום שבא לומר לישראל (וכן לפרעה [כמו שפשט הפס' מתייחס אליו]) שה' הולך להרוג את בכורי מצרים, ויכול אדם לחשוב מה פתאום שייהרגו מצרים כדי שישראל יצאו (ואפילו רק כדי לחגוג שלוש ימים כמו שפרעה חושב), הרי גם בנ"י שקועים בע"ז (עד כדי כך שלא רצו לשמוע למשה שיגאלו ויעזבו את הע"ז [שמו"ר ו,ה]), אז מדוע שיחשבו כ"ך עד שיהיו ראויים ליגאל דרך הריגה המונית במצרים? לכן רמז להם משה על זמן חצות בו יש עת רצון מיוחדת: 'ת"ר: כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר לא היה יום שלא נשבה בו רוח צפונית בחצי הלילה, שנא' (שמות יב, כט) "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור" וגו'. מאי תלמודא? הא קמ"ל: דעת רצון מילתא היא' (יבמות עב,א). שכך יש רצון מיוחד מה' לגאלם גם במחיר מיתה המונית במצרים, וזה מטעם שבנ"י הם עם ה', שצריך לגלות את שם ה' בעולם, ולכן יגאלו בכל מחיר. שגם זה רמוז בחצות שדוד היה קם ולומד תורה, ואח"כ בבוקר היה מנהיג את ישראל, ובין השאר היה יוצא למלחמות (כמו שמובא בגמ' על דוד), שזה השפעה על כלל העולם. שכל זה בא לומר שזה מהותם של ישראל, כמו שהתגלה בדוד שמנהיג את ישראל כיצד לפעול, שזה ע"פ התורה (שזהו שלמד תורה, וכן התייעץ בסנהדרין ובאורים ותומים), שזה מביא לתיקון העולם, ולכן קשור לעת רצון בעולם (שלכן אז התעורר ופעל כגילוי של רצון), שכך ע"י תיקון העולם במלכות ה' חל רצון בעולם. אולי גם יש בכך רמז שעליהם להתכונן להקרבת קרבן הפסח היום, שבו מראים שאנו עבדי ה' ולא של ע"ז, ולכן עשה זאת בחצות, כעין רמז לתרומת הדשן (שהיא תחילת עבודת היום) ביוה"כ (משנה יומא א,ח), שביוה"כ נאמר סלחתי על חטא העגל, כך בא לומר ברמז שיתחברו לגמרי לה' ויתנתקו לגמרי מהע"ז ויחשב להם כעין שנסלח להם על עברם שהיו דבקים בע"ז, ולכן ראויים ליגאל.