"וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן קַח מַטְּךָ וּנְטֵה יָדְךָ עַל מֵימֵי מִצְרַיִם עַל נַהֲרֹתָם עַל יְאֹרֵיהֶם וְעַל אַגְמֵיהֶם וְעַל כָּל מִקְוֵה מֵימֵיהֶם וְיִהְיוּ דָם"

(שמות ז, יט)

בעשרת המכות מוצאים אנו שאהרן מכה 3 מכות ומשה מכה 7. משה מצווה לא להכות את היאור ולא את העפר, אלא אהרן מצווה להכות על היאור ועל העפר כדי שמשה לא יאבד רגישות של הכרת הטוב, שהרי היאור הציל אותו ממוות, ובעפר הטמין את המצרי.

כותב הרב דסלר זצ"ל (מכתב מאליהו): "מנקודת ראות השכל, איזו פעולת הטבה עשו למשה? הן הדומם אינו פועל כלל, והאדם הוא המנצל את סגולותיו לשימושו... וביותר צריך להבין כאן: הרי ההכאה, שמסבבת את הנס של שינוי טבע היאור והעפר, הופכת אותם לכלים לקדוש שמו יתברך ואם כן, איזה בזיון יש בהכאה ע"י משה, אם ע"י שמושם לעבודת ה' מתעלים הם מאד? יסוד גדול ומקיף בכוחות הנפש של האדם מתגלה לנו בזה: כל מדות הנפש מושפעות ונפעלות על ידי הרגש, ולא רק על ידי השכל. לכן אם אין אנו מכירים טובה לדומם שנהנינו ממנו וכל שכן אם אנחנו מבזים אותו נפגע הרגש, שאינו מגיב רק בהתאם לחוקי ההיגיון. הרגש של בעל מעלת החסד, שרוצה אך לתת וליהנות אחרים, אסיר תודה הוא לכל אשר הפיק ממנו הנאה, בכל צורה שהיא, ואפילו לדומם. והכלל הוא: פגיעה ברגש משפיעה באופן ישיר על המידות וממילא נפגמת מדת הכרת הטוב".

הרגש לא הולך לפי ההיגיון. ההכאה ביאור תגרום להפסד מידת הכרת הטוב ברגש, גם אם במישור השכלי יש להכאה הזאת הבנה ומשמעות, שהרי מעלים את היאור שנהפך להיות כלי שרת לבורא עולם. וברגע שברגש יש פגיעה וחוסר במידת הכרת הטוב, זה משפיע על האדם והאדם יפסיד רגישות. ולכן ה' אמר לאהרן להכות 3 מכות: דם צפרדע וכינים, ולא למשה.

דוגמא נוספת אנו רואים אצל משה רבינו בצורך להכרת הטוב, כאשר הקב"ה מצווה את משה ללכת למצרים להושיע את ישראל. אך על פי המדרש משה מביע התנגדות אך ורק בגלל הכרת הטוב ליתרו חותנו! ובאמת הקב"ה מסכים עקרונית איתו, ולפיכך מורה לו לבקש את רשותו, וזה לשון המדרש (מדרש תנחומא פרשת שמות סימן טז):"ובשעה שאמר לו הקב"ה למשה: ועתה לכה ואשלחך אל פרעה. אמר ליה משה: רבון העולם איני יכול, מפני שקבלני יתרו ופתח לי את פתח ביתו ואני עמו כבן, ומי שהוא פותח פתחו לחבירו נפשו הוא חייב לו... ולא עוד, אלא כל הפותח פתח לחברו חייב בכבודו יותר מאביו ומאמו... וכך אמר משה לפני הקב"ה: רבון העולם קבלני יתרו ונהג בי כבוד אלך שלא ברשותו? לכך כתיב וילך משה וישב אל יתר חותנו, ויאמר ה' אל משה במדין מאחר שדבר עמו בסנה חזר ודבר עמו במדין הענין צריך היה משלפניו".

הרב ישראל זאב גוסטמן זצ"ל הצליח לברוח מהנאצים על ידי שהסתתר מאחורי שיח גדול והנאצים לא ראו אותו. כדי לא להפסיד רגישות הוא כל יום היה משקה שיח בישיבתו בירושלים כדי לזכור כל ימיו את חובת ההודיה לבורא עולם על כך שהצליח לברוח מהנאצים.

אנחנו חייבים מאוד לפתח את הרגישות שתעצים אותנו בעבודת ה', ואם אנחנו מפסידים את הרגישות אז יש הפסד בעבודת ה', למרות שלא עברנו איסור.

הרב מיכאל ימר, הרב יחזקאל יעקבסון, מהאתר: "ישיבת שעלבים" - http://shaalvim.co.il/