'אמר רב יהודה אמר רב: לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה. שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצתה ממנו רות. דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: רות בת בנו של עגלון, בן בנו של בלק מלך מואב' (הוריות י,ב). בלק הקריב מ"ב קרבנות ולכן זכה שתצא ממנו רות. נראה שזה לא סתם, אלא שמתוך שלא לשמה בא לשמה, כיון שגם בלא לשמה יש קצת מעלת קדושה; לכן בהקרבתו פעל גילוי שהגוים הולכים אחר ה', כמו שיהיה לעתיד לבא בגאולה, ולכן זכה שתצא ממנו רות שממנה יצא דוד שממנו משיח בן דוד, שבגאולה מגיעים לשלמות הקדושה, שכל העמים יעבדו את ה', וכל זה בבסיסו קשור לשורש שעשה בלק בקרבנותיו. סך הקרבנות הם מ"ב כעין רמז לתורה "ודברת בם", שזה יסוד לגילוי תורה בעולם כולו, שזה עולה ועולה במשך הדורות עד שכל העולם יעשה ע"פ רצון ה' כמו שמתגלה בתורה. נראה שבמעשה של בלק ובלעם נרמז כעין על מעשה רות. ההפרש בגימטריה שבין בלק (132) לבלעם (142) הוא 10, כעין רמז שבלעם היה אמור להיות מביא דבר ה' לגוים – נביא לגוים, והיה ראוי שיתקן את מעשי הגוים (שזהו שנתן את בלעם נביא לגוים כדי שלא יטענו שאם היה להם נביא כמו משה אז היו עושים את רצון ה' [תנחומא "בלק" סימן א]), אלא שהיה רשע ורק גרם להחטיא את הגוים. לכן בלק שגם הושפע ממנו, שעשה את מה שבלעם אמר לו כדי לקלל את ישראל, אבל היה בזה גם משום נקודת זכות – שהקריב לקב"ה, לכן בשמו הוא קרוב לשם של בלעם אבל בהבדל של עשר, שאצלו התגלה חסרון של הרעה הגמורה מבלעם, שזהו שאצלו נעשה שורש לתיקון הגוים, כמו שהיה בלעם ראוי לעשות (לתקן את הגוים), וזה ע"י רות שממנה דוד; וזה בא בגילוי של עשר שזה מספר המבטא שלמות, שממנו יצא שלמות לגוים לעתיד לבא, אבל גם כרמז לשושלת דוד שנאמרה במגילת רות בשושלת של עשרה אנשים: “ואלה תולדות פרץ פרץ הוליד את חצרון. וחצרון הוליד את רם ורם הוליד את עמינדב. ועמינדב הוליד את נחשון ונחשון הוליד את שלמה. ושלמון הוליד את בעז ובעז הוליד את עובד. ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד" (רות ד,יח-כב). בנוסף הגילוי של רות להקמת דוד זה ע"י בעז, שזה היה לאחר ש"וישבו שם כעשר שנים" (רות א,ד), שאז מתו מחלון וכליון ושמעה נעמי שפסק הרעב וחזרה לארץ, ומתוך כך פגשה רות בבעז שממנו יוצא בהמשך דוד. גם בלק הקריב שלוש פעמים בשבעה מזבחות, שזה כעין שיש שבעה עד בעז – שהוא התחתן עם רות, ויש שלושה אח"כ עד דוד; ובכל מזבח הקריב פר ואיל, כעין רמז לזוג – בעז ורות. בלק ניסה לקלל שלוש פעמים, וזה נהפך לברכה, כך נעשה כקללה אצל משפחת אבימלך שמתו שלושת הגברים – אבימלך מחליון וכליון, כמו שאומרת נעמי: "ותאמר אליהן אל תקראנה לי נעמי קראן לי מרא כי המר שד'י לי מאד. אני מלאה הלכתי וריקם השיבני ה' למה תקראנה לי נעמי וה' ענה בי ושד'י הרע לי“ (רות א,כ-כא); אבל זה נהפך לברכה שבשל כך חזרו לארץ ובא בעז ויבם את רות, ומהם יצא אח"כ דוד. אולי לכן גם התגלה שניסה בלעם לקלל שלוש פעמים, ואז אח"כ מתנבא על העתיד להיות, כרמז שבהמשך בעקבות מיתת שלושה יקום גזע דוד ע"י רות. שזהו שמתנבא לפני בלק (שקודם נאמר "ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים" [במדבר כד,יד], שאומר לו בזה את העצה להחטיא את ישראל, אבל זו גם הקדמה לנבואה שמיד יאמר לו מה יקרה באחרית עמו): "אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת" (במדבר כד,יז). '"וקם שבט" - מלך רודה ומושל. "ומחץ פאתי מואב" – זה דוד, שנאמר בו (ש"ב ח, ב) "השכב אותם ארצה וימדד שני חבלים להמית" וגו'' (רש"י). כך שיוצא שמדבר על דוד ואומר זאת לבלק בנבואה על העתיד לבא עליהם, כך שמרמז גם על שעתידה לבא ממנו רות שממנה יצא דוד. על הסיבה למיתת אלימלך ובניו מובאים בחז"ל שני הסברים: א. 'וכן היה ר"ש בן יוחאי אומר: אלימלך מחלון וכליון גדולי הדור היו ופרנסי הדור היו, ומפני מה נענשו? מפני שיצאו מארץ לחוצה לארץ, שנאמר (רות א, יט) "ותהם כל העיר עליהן ותאמרנה הזאת נעמי". מאי "הזאת נעמי”? א"ר יצחק: אמרו: חזיתם נעמי שיצאת מארץ לחו"ל מה עלתה לה?' (ב"ב צא,א). ב. 'למה נענש אלימלך? ע"י שהפיל לבן של ישראל עליהם … כך אלימלך היה מגדולי המדינה ומפרנסי הדור, וכשבאו שני רעבון אמר: עכשיו כל ישראל מסבבין פתחי, זה בקופתו וזה בקופתו. עמד וברח לו מפניהם, הה"ד "וילך איש מבית לחם יהודה"' (רות רבה א,ד). בלק הזמין את בלעם שרצה להרוג את בנ"י, ולכן כנגד זה באלימלך ובניו התגלתה מיתה. בלק רצה להסיר את ישראל מעליו, לא להמיתם אלא שיחזרו אחורה ולא יכנסו לארץ, שכך בדומה אצל אלימלך ובניו הם נענשו במיתה על שיצאו לחו"ל. בלעם רצה לקלל את ישראל כי היה שונאם אבל גם כי רצה ממון, כמו שמשתמע מדבריו שאומר: “אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב” וגו' (במדבר כב,יח): '"ויען בלעם ויאמר אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב". מיכן את למד שהיה בו ג' דרכים: עין רעה, ורוח גבוהה ונפש רחבה … נפש רחבה, דכתיב "אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב" – אילו היה מבקש לשכור לו חיילות להלחם כנגדן ספק נוצחין ספק נופלין, לא די שיתן כך ונוצח? הא למדת שכך בקש!' (במדבר רבה כ,י). לכן גם ניסה בלק לשחד את בלעם כדי שיבוא לקלל: "כי כבד אכבדך מאד וכל אשר תאמר אלי אעשה" (כב,יז); כנגד זה באלימלך ובניו הם נענשו ומתו על שהיה להם נפש רחבה שלכן ברחו לחו"ל כדי שלא לתת צדקה לעניים בזמן הרעב. בעז היה ההיפך מזה, הוא נשאר בארץ גם ברעב (שהרי לא נאמר שהיה בחו"ל, וכן כשחזרו הוא היה בארץ, ובפרט שעסק בקציר שדותיו הרי שהיה מראש בארץ – שחרש וטיפל ולכן עכשיו יש יבול), והוא דאג לעניים כמו שרואים בדאגתו לרות, כך שאצלו זהו הגילוי החיובי, ולכן ממנו יצא השושלת של דוד ע"י רות צאצאית בלק.