פרשנות אונקלוס – פרשת בלק

במדבר כב,ה: הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ, וְהוּא יֹשֵׁב, מִמֻּלִי: אונקלוס: עין שמשא דארעא. תה"ת: מראה זריחת השמש שעל פני הארץ. אונקלוס מפרש לשון הגזמה, זריחת השמש מוסתרת מרוב המון עם ישראל. רש"י המשיל את 'עין הארץ' לעמים החזקים בה, סיחון ועוג, שנפלו בידי ישראל.

במדבר כב,כט: וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן, כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי; לוּ יֶשׁ-חֶרֶב בְּיָדִי, כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ: אונקלוס: חייכת. תה"ת: צחקת, לשון לעג. אונקלוס מתרגם התעללות כזלזול, ביוש האחר. רש"י מפרש לשון גנאי וביזיון. תרגום יונתן בן עוזיאל מתרגם לשון שקר. למדנו שהתעללות באחר כרוכה בצחוק, לעג, ביזוי, גנאי, שקר.

במדבר כב,לב: וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַלְאַךְ יְהוָה ... הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן, כִּי-יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי: אונקלוס: ארי גלי קדמי שאת רעי למיזל באורחא. תה"ת: הרי גלוי לפני שאתה רוצה ללכת בדרך.

במדבר כג,ט: הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב: אונקלוס: הא עמא בלחודיהון עתידין דיחסנון עלמא. תה"ת: הנה העם לבדם עתידים שינחלו העולם. אונקלוס מלמדנו עם ישראל ינחל את העולם כולו, בלי שותפים. סבלנות...

במדבר כג,י: מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב, וּמִסְפָּר אֶת-רֹבַע יִשְׂרָאֵל: אונקלוס: מי ייכול לממני דעדקיא דבית יעקב, דאמיר עליהון יסגון כעפרא דארעא, או חדא מארבע משריתא דישראל . תה"ת: מי יכול למנות את הקטנים (התינוקות והצאצאים) של בית יעקב, שעליהם נאמר ירבו כעפר הארץ (בראשית יג,טז; הושע ב,א), או אחת מארבעה מחנות (דגלים) של ישראל. אונקלוס מפרש שעם ישראל יתרבה כל כך, עד אין מספר.

במדבר כג,כג: כִּי לֹא-נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא-קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל: אונקלוס: ארי לא נחשיא צבן דייטב לדבית יעקב, ואף לא קסמיא רען ברבות בית ישראל. תה"ת: הרי לא המנחשים רוצים וחפצים שייטב לבית יעקב, ואף לא הקוסמים חפצים בגדולת בית ישראל. אונקלוס מפרש שעם ישראל נתון רק בידי ה', ואין מנחשים וקוסמים בקרב הגויים שיוכלו להפר עצת ה'.

במדבר כד,א: וְלֹא-הָלַךְ כְּפַעַם-בְּפַעַם, לִקְרַאת נְחָשִׁים; וַיָּשֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּר, פָּנָיו: אונקלוס: ושוי לקבל עגלא דעבדו ישראל במדברא אפוהי . תה"ת: ושם למול מעשה העגל שעשו ישראל במדבר פניו (מבטו). אונקלוס מפרש שבלעם הבין שאין כוחו בנחש וקסם והפנה פניו לחטאי ישראל. רש"י קבל את תרגומו של אונקלוס, ומפרש 'כתרגומו'.

במדבר כד,יז: דָּרַךְ כּוֹכָב מִיַּעֲקֹב, וְקָם שֵׁבֶט מִיִּשְׂרָאֵל: אונקלוס: כד יקום מלכא; ויתרבא משיחא. תה"ת: כאשר יקום מלך; ויתגדל משיח. אונקלוס מפרש 'כוכב' – מלך, 'שבט' – משיח. כוכב עולה ויורד, כדרכו של מלך, מצליח ונופל, אך משיח – חזק ונצחי, שולט בעוצמה, כעין שבט המכה בכל מי שיעמוד בדרכו, והמשך הפסוק: וּמָחַץ פַּאֲתֵי מוֹאָב, וְקַרְקַר כָּל-בְּנֵי-שֵׁת. 'כל בני שת' – אלו כל תושבי העולם.

שבת שלום, שבת של ריבוי, יחס חיובי לזולת, הליכה ברצון ה', נחלה, טהרה, משיח, אורן.