"אך בגורל יחלק את הארץ לשמות מטות אבתם ינחלו" (במדבר כו,נה). 'ת"ר: "נא" אין נא אלא לשון בקשה. בשעה שאמר הקב"ה ליהושע: (יהושע ז, יא) "חטא ישראל". אמר לפניו: רבש"ע, מי חטא? אמר ליה: וכי דילטור אני? לך הפל גורלות! הלך והפיל גורלות, ונפל הגורל על עכן. אמר לו: יהושע, בגורל אתה בא עלי? אתה ואלעזר הכהן שני גדולי הדור אתם, אם אני מפיל עליכם גורל על אחד מכם הוא נופל! אמר לו: בבקשה ממך אל תוציא לעז על הגורלות, שעתידה ארץ ישראל שתתחלק בגורל, שנאמר (במדבר כו, נה) "אך בגורל יחלק את הארץ"' וכו' (סנהדרין מג,ב). מהברייתא יוצא שאמר לו שיודה כדי שלא יוציא שם רע על הגורלות, אבל במשנה נאמר שאמר לו שיודה כדי לכפר על חטאיו: 'היה רחוק מבית הסקילה כעשר אמות, אומרים לו: התודה. שכן דרך כל המומתין מתודין, שכל המתודה יש לו חלק לעוה"ב, שכן מצינו בעכן שאמר לו יהושע: (יהושע ז, יט) "בני שים נא כבוד לה' אלקי ישראל ותן לו תודה”, (יהושע ז, כ) "ויען עכן את יהושע ויאמר אמנה אנכי חטאתי וכזאת וכזאת" וגו'. ומנין שכיפר לו וידויו? שנאמר (יהושע ז, כה) "ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה", ביום הזה אתה עכור ואי אתה עכור לעולם הבא' (שם). בפשטות אלו שתי שיטות מה הטעם שאמר לו להתוודות. אולם המהרש"א פרש יפה שלמדו את שני הדברים מהפס': 'ויש ליישב: דחלק לעה״ב יליף ליה משום דכתיב "שים נא כבוד לאלקי ישראל ותן לו תודה", דכבוד לאלקי ישראל היינו לעה״ב כמ״ש לעיל; ומדכתיב "נא" לשון בקשה, יליף נמי דמשום לעז הגורל בקש ממנו שיודה. וכן מצאתי ברד״ק ב׳ טעמים לתן תודה וק״ל'. אולי אפשר גם שלמדו ממה שאמר לו שיתוודה "לה' אלקי ישראל", שיכל לומר רק "לה'” או רק "לאלקי ישראל", למה אמר לו שניהם? לכן למדו ש"לה'” זה כנגד שהתורה צוותה שהארץ תחולק ע"פ הגורל, שתחילת הפרשיה אצלנו זה "וידבר ה' אל משה לאמר" (פס' נב), ולכן אמר לו שיתוודה בשביל מה שנאמר בתורה שהארץ תחולק ע"פ הגורל. “לאלקי ישראל" – אלקים זה שם שבגילוי מידת הדין, וזהו שאמר לו שיתוודה על חטאיו כדי שיכופר לו. או אולי למדו שאומר "לה' אלקי ישראל", שמזה שמזכיר אלקי ישראל, ולא רק אומר ה' אלקים, למדו שזה בשביל שכל בנ"י ישמעו, ומצד שני אומר יהושע "והגד נא לי", שהמילה "לי" מיותרת שהרי אומר לכולם, ולכן למדו שיש כאן שני עניינים: דבר אחד כלפי כל ישראל שזהו שלא להוציא לעז על הגורלות, ודבר נוסף זה שיודה על חטאיו כדי שיכופר לו, שלזה לא צריך שכל בנ"י ישמעו אלא היה מספיק לומר ככל המומתים. אמנם אפשר גם להסביר שמה שבמשנה למדו מיהושע זה לא שצריך להתוודות, אלא שהמתוודה יש לו חלק לעוה"ב, ומזה למדו שהיוצאים להיהרג צריכים להתוודות כדי שיתכפר להם חטאיהם, אבל מה שביקש יהושע מעכן שיודה זה בשביל שלא יוצא לעז על הגורלות כמו שמובא בברייתא. נראה כרמז שיש קשר בין חלוקת הארץ בגורל לכפרה על חטאים כמו שמתוודים היוצאים לההרג, שלכן שניהם נלמדו במעשה עכן. מצינו גורל נוסף בהקשר לכפרת חטאים ועם ווידוי, שזה בשני השעירים שעושים עליהם את הגורל, ואחד מוקרב לה' והשני מושלח לעזאזל יחד עם חטאי ישראל: “וסמך אהרן את שתי ידו [ידיו] על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה. ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר" (ויקרא טז, כא-כב). נראה שגם בגורל של חלוקת הארץ יש גילוי של כפרת חטאים שזה מכח א"י שהיא מכפרת: 'היה ר' מאיר אומר: כל היושב בארץ ישראל – א"י מכפרת עליו, שנא' (ישעיה לג) "העם היושב בה נשוא עון" … "וכפר אדמתו עמו" – הרי פורקים עוונותיהם עליה ואין נושאים עונותיהם עליה' (ספרי דברים לב,מג). שכך בגורל זה כעין בגורל יוה"כ (שבשני השעירים) שמכפר ומזהה גם מי מוקרב לה' במזבח, שכך מראה בגורל בחלוקה מי ראוי לשבת איפה, ששם מקומו – שם מתגלה יעודו בתיקון וקידוש העולם לה' כעין המקדש; שכך יש גילוי בארץ כעין המזבח: 'אמר רב ענן: כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא (שמות כ, כ) "מזבח אדמה תעשה לי", וכתיב התם (דברים לב, מג) "וכפר אדמתו עמו"' (כתובות קיא,א). יחד עם הגורל היה שימוש באורים ותומים וכן היה קול רוה"ק: '"לרב תרבה נחלתו" – לשבט שהיה מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואע"פ שלא היו החלקים שוים שהרי הכל לפי רבוי השבט חלקו החלקים, לא עשו אלא ע"י גורל, והגורל היה ע"פ רוח הקודש. כמו שמפורש (בבא בתרא קכב, א) אלעזר הכהן היה מלובש באורים ותומים ואומר ברוה"ק: אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו. והשבטים היו כתובים בי"ב פתקין וי"ב גבולים בי"ב פתקין, ובללום בקלפי, והנשיא מכניס ידו בתוכו ונוטל שני פתקין, עולה בידו פתק של שם שבטו ופתק של גבול המפורש לו. והגורל עצמו היה צווח ואומר: אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנא' "ע"פ הגורל"' וכו' (רש"י פס' נד). נראה שבא להראות בזה את מעלת א"י שבנ"י יושבים ומתקנים בה את העולם בקדושה לגילוי ה' (ולכן יש בה מעלת כפרה וכמזבח). לכן יש שימוש בגורל שזה דבר פיזי, אבל מגלה את האמת – את רצון ה', כמו שמוכח ע"פ רוה"ק והאורים ותומים, כך שיוצא שה' מגלגל דרך הגורל הפיזי את המציאות, וזה קשור לגילוי ה' של נבואה שזהו יחד עם אורים ותומים ורוה”ק, שכך גם בא"י דרך המציאות הטבעית הגשמית ה' פועל לגילוי שמו בעולם, שזהו גילוי נבואה – חיבור שמים וארץ עד שמתחבר בגופו לגילוי ה'. (גם מרמז שנבואה קשורה לא”י, שמתנבאים רק בה או בעבורה [הכוזרי ב,יד]). אולי לכן החלוקה נעשתה ע"י שיש התייחסות לדור יוצאי מצרים ולדור הנכנסים לארץ (ראה בב"ב קיז,א), כעין גילוי שבנ"י יכולים לממש את יעודם דווקא בא"י, שכאן עיקר התורה (ספרי עקב, מג), לכן יש גילוי של דור הנכנסים לארץ – כגילוי של קשר לארץ, ויש גילוי לדור יוצאי מצרים – שזהו תחילת הופעת בנ"י בעולם כעם הבא לגלות את יעודו, שזה ע"י יציאה מעבודת מצרים וקבלת התורה ; שיעודנו יכול להתגשם כראוי דווקא בא"י.