על החומרה להעליב ולבזות בני אדם, כותב "ספר החינוך":

"וראוי להיזהר שאפילו ברמז דבריו לא יהיה נשמע חירוף לבני אדם.. לפי שהוא דבר קשה מאוד ללב הבריות".

כתב הרב מנחם טקאסין:

"אין כל בסיס לנהוג בזולת בביזיון או בחוסר כבוד. הדבר דומה לבעל כרם שיש ברשותו חביות שהוא נותן בהן יין - אם ייתן באחת מהן יין משובח ובאחת ייתן יין גרוע, כלום יש לחבית המשובחת במה להתגאות על פני חברתה? חביות שוות הן, עציהן נכרתו מאותו יער, וגורל אחד ממתין לשתיהן באחרית ימיהן - ריקבון. בעל הכרם הוא שהחליט, משיקוליו, להניח בזו יין יותר משובח ובזו יין פחות משובח. כך גם לאדם אין כל עילה להתנשא ולבזות את הפחות ממנו, שהרי בורא העולם הוא שיצר את האדם".

ומה לו לאדם להתגאות על חברו?

(ותן חלקנו)