"ואת בניו תקריב והלבשתם כתנת. וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת יד אהרן ויד בניו" (שמות כט,ח-ט). 'כיצד הלבישן? … פליגי בה בני ר' חייא ורבי יוחנן. חד אמר: אהרן ואח"כ בניו; וחד אמר: אהרן ובניו בבת אחת. אמר אביי: בכתונת ומצנפת כולי עלמא לא פליגי דאהרן ואח"כ בניו, דבין בצוואה ובין בעשיה אהרן קדים. כי פליגי באבנט, מאן דאמר אהרן ואחר כך בניו, דכתיב (ויקרא ח, ז) "ויחגור אותו באבנט", והדר כתיב "ויחגור אותם אבנט". ומאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת, דכתיב (שמות כט, ט) "וחגרת אותם". ולמאן דאמר אהרן ובניו בבת אחת, הכתיב "ויחגור אותו באבנט" והדר כתיב "ויחגור אותם אבנט"? אמר לך: ההוא אבנטו של כהן גדול לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט. ולמאן דאמר אהרן ואח"כ בניו, והכתיב "וחגרת אותם אבנט"? אמר לך: ההוא קמ"ל אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט, "ויחגור אותו אבנט" "ויחגור אותם" למה לי? שמע מינה אהרן ואח"כ בניו' (יומא ה,ב-ו,א). חז"ל חלקו על סדר הלבישה, ועל האבנט של הכהן הדיוט ממה הוא עשוי, האם כלאים או שלא. אולי אפשר שבפס' סמוך כתנת ואבנט (אמנם בפס' שונים), וזה לא במקרה אלא יש קשר בין שניהם: 'ואבנט היא חגורה על הכתונת' (רש"י; שמות כח,ד). הכתנת היתה עשויה משש (שמות כח,לט). בגדי הכהונה היו מכפרים: 'ואמר רבי עיניני בר ששון: למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה? לומר לך: מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר (בראשית לז, לא) "וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם" … מצנפת מכפרת על גסי הרוח, מנין? אמר רבי חנינא: יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה' וכו' (זבחים פח,ב). נראה שלא רק שמכפרים על חטאים שחטאו בזמן (בימים) שנלבשו הבגדים, אלא זה גם מכפר על כלל החטאים שקלקלו את העולם. לכן יש בזה כפרה גם אחורה בדורות שחטאו ופגמו בעולם. הכתנת מכפרת על שפיכות דמים, מצינו בדורות סמוך לבריאה מי שחטא בשפיכות דמים, שזהו קין שהרג את הבל. נראה שבא לכפר על חטאו של קין שהרג את אחיו, כשקין היה עובד אדמה והבל רועה צאן (בראשית ד,ב), ומזה הביאו את קרבנותיהם – ע”פ עסקיהם, וקין כעס על שלא התקבלו קרבנותיו ואילו הקרבנות של הבל התקבלו, ולכן הרג את אחיו. לכן באים לכפר לקין על שפיכות הדמים, ולכן הכתנת שמכפרת על שפיכות דמים היא משש שהוא מהצומח, כרמז לכפרה לקין עובד האדמה. והנה אהרן עשה את העגל כדי שלא יהרגוהו שאז לא תהא להם כפרה, וכן כדי לעכבם מלחטוא, וגם לקח על עצמו את החטא כדי שלא יתלה בישראל ולכן נבחר להיות כהן (ויק"ר י,ג). לכן באהרן יש גילוי של ביטול הריגה (שעשה כדי שלא יהרגוהו) וכפרה, שבזה יש תיקון לקין, ולכן לובש כלאים באבנט שעל הכתנת, כגילוי לתיקון של מעשה קין, שזה שורש איסור כלאים, על שקין הרג את הבל, שלכן אסור צמר (הבל) ופשתים (קין): 'לפיכך נאסר צמר ופשתים, שנאמר (דברים, כב) "לא תלבש שעטנז" וגו'. ואמר הקב"ה: אינו דין שיתערב מנחת החוטא עם מנחת זכאי, לפיכך נאסר' (תנחומא "בראשית" סימן ט). לכן אצל אהרן שיש גילוי גדול של תיקון לחטאו של קין, אז מותר כלאים (ולכן יש בבגדי הכהונה בגדים העשויים כלאים), ולכן זהו שבאבנט שהוא חגורת הכתנת (שבכתנת אצל כל הכהנים, כולל הכה"ג, מכפרים לגילוי קין ולכן עשוי שש), לובש הכה"ג אבנט העשוי כלאים כרמז בזה כעין גילוי של תיקון גמור כעין שכבר אין בעיה של כלאים. והנה כל הכהנים באים מכח אהרן, אולם השאלה היא עד כמה יש בהם גילוי גדול כאהרן; לכן לכה"ג שהוא יותר מתגלה כאהרן שהיה כה"ג (וכן הוא כראש לשאר הכהנים בדורו כמו שאהרן הוא הראש לשאר הכהנים בעולם) האבנט שלו כלאים כעין גילוי לתיקון גמור לקין, אבל חלקו על שאר הכהנים, האם גם הם כמותו או שבהם הגילוי פחות ולכן לא ראוי שיתגלה כתיקון גמור לקין, אלא כעין שיש קצת מהחטא ולכן עדיין מכפרים, ולכן גם האבנט עשוי פשתן כמו הכתנת. כנגד זה נחלקו גם בלבישה, שבכתנת לכו"ע קודם אהרן ואח"כ בניו, שכיון שעשוי אותו דבר אז מבטאים את ההבדל בין אהרן ובניו (שבכ"ז ברור שבאהרן יש מעלה מיוחדת יותר) בלבישה שלהם, שמחלקים ביניהם; אבל באבנט זה תלוי האם זה אותו דבר או שלא, שאם זה אותו דבר אז מבטאים את ההבדל ע"י שקודם לובש אהרן ואח"כ בניו, ואם זה לא אותו דבר אז לובשים שניהם יחד כיון שההבדל ברור בסוג האבנט שמראה על ההבדל במעלתם (וגם אז כמובן שאהרן מתחיל, כך שיש קצת גילוי שקודם: 'ובבת אחת מי משכחת לה? לא צריכא דאקדים' [יומא שם]). עוד דרשו מהפס': 'מחוסר בגדים. מנלן? אמר רבי אבוה אמר רבי יוחנן, ומטו בה משמיה דרבי אלעזר ברבי שמעון: דאמר קרא (שמות כט, ט) "וחגרת אותם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעות והיתה להם כהונה לחקת עולם", בזמן שבגדיהם עליהם כהונתם עליהם, אין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם. והא מהכא נפקא?! מהתם נפקא, דתניא: מנין לשתויי יין שאם עבד חילל? תלמוד לומר (ויקרא י, ט) "יין ושכר אל תשת" וגו', (ויקרא י, י) "ולהבדיל בין הקודש ובין החול". מחוסר בגדים, ושלא רחוץ ידים ורגלים מנין? תלמוד לומר (ויקרא י, ט) "חוקה" (שמות כט, ט) "חוקה", לגזירה שוה' וכו' (זבחים יז,ב – יח,א). (הגמ' בהמשך משנה את הלימודים ודורשת ששתויי יין פוסל מכח לימוד "חוקה" ממחוסר בגדים). בפס' מובא אבנט ומגבעת, האבנט מכפר על הרהור הלב והמגבעת על גסי הרוח (כמצנפת שמעל הראש), נראה שזה כנגד חטא עץ הדעת (שמכפרים הכהנים על גילוי חטא זה) שחטאו אדם וחוה, והגיע בשל שהרהרו בליבם נגד ה' וכן רצו להיות כה' שזהו גאוה – גסות רוח, שעל זה מכפרים במגבעת ואבנט (כעין שני בגדים כנגד שני אנשים – אדם וחוה. אולי במגבעת מודגשת יותר חוה שאותה פיתה הנחש בגאוה שתהיה כה', ובאבנט מודגש יותר אדם שנאמר עליו הרהור נגד ה' ומודגש הלב: 'ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר (בראשית ג, ט) "ויקרא ה' אלקים אל האדם ויאמר לו איכה" – אן נטה לבך?' [סנהדרין לח,ב]). לכן למדים כאן למחוסרי בגדים ולשתויי יין שעבודתם פסולה, כעין אדם וחוה שגילו שהם עירומים (מחוסרי בגדים), ובין הדעות על עץ הדעת יש את דעת ר"מ שעץ הדעת היה גפן: 'רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר (בראשית ט, כא) "וישת מן היין וישכר"' (ברכות מ,א); לכן צריך למנוע גילוי חזק של חטא עץ הדעת שקלקל בעולם, ולכן מחוסר בגדים ושתוי יין פוסל. (באבנט יש גם קשר לקין והבל כמו שאמרנו קודם, שאבנט על הרהור הלב, וקין הרהר בליבו בכעסו להרוג את הבל, וכן קרבנותיו לא התקבלו כי לא היה שלם בליבו בקורבנותיו, שלכן הקריב מהפגומים שבגידוליו; וזה קשור לחטא עץ הדעת [שלכן האבנט קשור לשניהם] שבו נעשה לאדם תאוות ודעת רעה שבגללם הרג קין את הבל [ואף בעולם לא היתה מיתה ללא חטא עץ הדעת, כך שהבל לא היה מת]).