פרשנות אונקלוס - פרשת תרומה

שמות כה,ב: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ-לִי תְּרוּמָה: אונקלוס: ויַפרְשון קדמַי אפרשותא. תה"ת: ויפרישו לפני  הפרשה. אונקלוס מבין שלקיחה היא הפרשה לגבוה, ושזה ייעשה בפניו, לאות כיבוד הגבוה. לפי אונקלוס לקחת = להרים, כלומר לסלק הצידה לצורך המורם ממך.

שמות כה,לג: שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד: אונקלוס: מְצַיְרִין. תה"ת: מצוירים – חקוקים בחרט. אונקלוס מבין שהגביעים אינם נפרדים מהמנורה, שהרי היא עשויה מקשה אחת (וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ; לא), לכן הבנתו היא שהגביעים מצוירים בחרט, משוקעים במקשה.

שמות כו,ב: אֹרֶךְ הַיְרִיעָה הָאַחַת, שְׁמֹנֶה וְעֶשְׂרִים בָּאַמָּה, וְרֹחַב אַרְבַּע בָּאַמָּה, הַיְרִיעָה הָאֶחָת; מִדָּה אַחַת, לְכָל-הַיְרִיעֹת.: אונקלוס: משחתא. תה"ת: חבל המשמש למדידה. אונקלוס מסביר כיצד מדדו שהיריעות תהיינה שוות במידותיהן – בחוט מידה המיוחד לכך.

שמות כו,יז: שְׁתֵּי יָדוֹת, לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד: אונקלוס: צירין. תה"ת: בליטות רגליים, כדרך רגל הדלת, בליטה במשקוף, עליה סובבת הדלת. לפי אונקלוס קרשי המשכן היו מחוברים בבליטה המשתלבת בשקע של הקרש הסמוך. גם השקע הוא בליטה, כך שיה אחת משלבת באחותה.

שמות כז,ג: וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו, לְדַשְּׁנוֹ: אונקלוס: פסכתרָוָתֵהּ למִסְפֵי קִטְמֵהּ. תה"ת: לסירים, לאסוף אפרו. אונקלוס מפרש שכלי המשכן כללו סירים לאיסוף אפר המזבח. היינו חושבים לדשנו = להשביח, בא אונקלוס ומסביר ההשבחה היא סילוק הרע, הפסולת.

שבת שלום, שבת כבוד שמים, שקיעה ברוח התורה, דיוק בעבודתנו, יציבות וליכוד, צדיקות מתוך סילוק הרע, אורן.