מכת חושך כפולה?
נכתב על ידי izik28, 27/1/2023
בסד
ד"ת לפרשת והפטרת בא התשפ"ג
מכת חושך כפולה?
---------------------------------------------------------------
אם נתבונן בפרשה נראה את מכת הארבה היא המכה השביעית ,אך למעשה היא מכה כפולה , מסתתרת בתוכה מכה נוספת, מופתעים?? ,הביטו בפסוק," ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ ויאכל את כל עשב הארץ ואת כל פרי העץ אשר הותיר הברד ולא נותר כל ירק בעץ ובעשב השדה בכל ארץ מצרים", הקב"ה מזהיר קודם לכן את פרעה על החשכת הארץ מפני הארבה , ,המכה הבאה אחריה היא החושך
על המכת ארבה מפרש הכלי יקר," ולא יוכל לראות - ...ואומר אני שמהידוע שכל סומים אוכלים ואינן שבעים, כך ארבה זו על ידי שריבויים גורם שתחשך הארץ גם הארבה אינו יכול לראות מה שהוא אוכל, והרי הוא אוכל כסומא בארובה ולא ישבע, ועל כן יאכל את כל אשר בשדה, ועוד לא ישבע עד שיכנס מן השדה גם אל הבתים. ".
מכת הארבה מעבר לכך שהיא גרמה נזק לחקלאות ולצומח ,היא החשיכה את עיני המצרים כמילה" עין הארץ" , הדבר אולי נועד לרמוז למצרים על המכה הבא אחריה שתהיה חמורה ממנה החושך ממש.
אם נשים לה למילה " ארבה" נראה שאפשר לחלקה לכמה מילים , באר מלשון מים , ברא , לברוא דבר מה , ובאר כלומר הסביר משהו , אפשר לחבר את כל האופציות , הקב"ה בורא את כל העולם , הכל שלו , התורה על שלל מילותיה מבארת את מה שעלינו כיהודים ובני אדם עבדי ה" צריכים לעשות ואיך לנהוג בתורה מוסרית ,הבאר מלשון מים מהווה את כל צמיחת היקום , כל יצור כלשהו לא משנה גודל ומין טמא או כשר צריך מים , התורה משולה למים , כדי להשיג דבר מה צריך לעיתים לעמול עליו כשאיבת המים ממעמעקי האדמה , פרעה לא הבין זאת , הוא אמנם היכה על חטאו .. אבל , באמת.. זהי הצגה בהבימה .. אותה הקב"ה לא אהב ... כאן מגיעה מכת החושך שהיא למעשה המשך מכת החושך שגרם הארבה ..
אם נשים לב נראה שגם לנו בני האדם בימי אנו יש לעיתים מן " מכת" חושך כזו , לא דומה למה שהיה במצרים .. הארבה גרם לחושך במצרים , הוא מסמל כל דבר שמפריע לאדם להתקדם , בני ישראל אלמלא עמוד האש והענן במדבר והשגחת ה" היו בחושך מוחלט גם שהיו באור יום מלא עם שמש במלא עוזה ... כאשר אדם תקוע ולא יכול להתקדם , הוא בכמין חושך כזה .. כדוגמא מהפ"ס ," ואמר פרעה לבני ישראל נבכים הם בארץ סגר עליהם המדבר",המלבים מפרש, "וא"כ ע"י שיראה שחזרו לצד מצרים וחנו במקום סכנה לפני מגדל עז ובמקום צר, א"כ נבוכים הם בארץ ואינם יודעים הדרך והמקום, וממה שחזרו מן המדבר שהלכו לשם בחפזון יומם ולילה יוכיח כי בעל צפון סגר עליהם את המדבר ולא הניחם לכנוס לתוכו".
הדבר כידוע היה בעת יציאת בנ ישראל ממצרים , לפני קריעת ים סוף,כמעין תרגיל ללכידת צבא מצרים טרם קריעת ים סוף, בני ישראל אז הרגישו במתח גדול , לפניהם הים , מאחוריהם המצרים ,והם כבתוך סנדוויץ.. עד שבאה הישועה הלא צפויה כשנבקע ים סוף והמשך ידוע .
עוד דוגמא לחושך כבמכת הארבה מצוי במקרה יהודה ותמר המוכר בו מופיע הפ"ס, ".ויהי כמשלש חדשים ויגד ליהודה לאמר זנתה תמר כלתך וגם הנה הרה לזנונים ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף"
בעל הטורים מפרש, "אמר יהודה הוציאוה ותשרף. הוא ר"ת שם בן ארבע מלמד שהקב"ה זימן לה הסימנין שנאבדו ממנה: הוציאוה ותשרף. פרש"י לפי שבתו של שם היתה ובת כהן שזינתה בשריפה. והקשה הרמב"ן דמה שכתוב בת כהן שזינתה בשריפה היינו ארוסה או נשואה אבל שומרת יבם אפילו כהנת אינה אלא בלאו וכי תימא מפני שהיה יבום בבני נח ואזהרתן זו היא מיתתן הא מוכח בסנהדרין שאין יבום נוהג בבני נח כלל. ועוד קשה דכל מיתה האמורה בבני נח אינה אלא סייף ועוד מה שאמר צדקה ממני כ"ש שהיה לה להתחייב. ופירש הוא בשביל שהיה קצין ומושל בארץ והכלה אשר תזנה עליו אינה נידונית כמשפט שאר נשים הזונות אך כמבזה את המלכות ועל כן אמר הוציאוה ותשרף כי באו לפניו לעשות לה את כל אשר יצוה והוא חייב אותה מיתה למעלת המלכות. וע"ד הפשט שהיה המשפט אשר תזנה תחת אישה שמוסרים אותה לבעלה והוא דן אותה לחיים או למות כרצונו והנה תמר היתה מיועדת לשלה בנו והיא להם כאשת איש בנימוסיהם. ור"י החסיד פירש לא דן אותה יהודה לשריפה אלא שישרפו לה רושם בין פניה לסימן שהיא זונה וכאשר ידע יהודה שהיה ממנו ולא היתה זונה לא עשו לה דבר. עוד מקשים על מה שאמר יהודה הוציאוה ותשרף והלא יהודה מלך היה ומלך לא דן ולא דנין אותו, ועוד בדיני נפשות מתחילין מן הצד, ועוד האיך היה דן על כלתו, ומתרצים שיצחק ויעקב ויהודה דנוה והתחילו ביהודה מן הצד. ובמדרש ששם בעצמו דנה ואי אפשר להיות כשתדקדק בחשבון שנות דור ודור תמצא שמת כבר ומה שאמרו בע"ז פנוי הבא על הפנויה בית דינו של שם גזרו משום מעשה דתמר לא שהיה קיים אלא כל בית דינו אחריו נקראו על שמו:", בל נשכח שיהודה הוא האבא , תארו איך תמר הרגישה אז... חושך זה אור לעומת חושך מצרים .. האור הגיע בפ"ס," הוא מוצאת והיא שלחה אל חמיה לאמר לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ותאמר הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה" בעל הטורים מפרש, "היא מוצאת. קרי חסר אל"ף לומר לך שאמרה אפילו אם יציתו בה את האור לא תודה: הכר נא למי החותמת. ס"ת תירא. שאמרה לו תירא את השם ותודה", היא העדיפה להישרף ולא להלבין את פני יהודה ברבים , כשהוא הודה היא ראתה את האור הטוב , אור החיים.
:מכת הארבה נשאה בחובה שתי מכות כנאמר לעיל , כשאדם נמצא בתקופה לא קלה , כל דבר לעיתים נראה לו כחושך, אז איך מסירים את הגורם המפריע? הפ"ס הבא הוא התשובה," וימהר פרעה לקרא למשה ולאהרן ויאמר חטאתי לה" אלהיכם ולכם" ועתה שא נא חטאתי אך הפעם והעתירו לה" אלהיכם ויסר מעלי רק את המות הזה, רגע ?. מה .. פרעה מתחרט?? הוא חזר בתשובה?? הכלי יקר מפרש," ועתה שא נא חטאתי וגו'. לפי שאמר פרעה חטאתי לה' אלהיכם ולכם, הקדים החטא לה' לפי שהוא גדול מנשוא יותר מן החטא שחטא למשה ואהרן, אבל מכל מקום הקב"ה נושא עון ומרבה לסלוח יותר מן בשר ודם, לפיכך בקש ממנו תחילה ואח"כ מן השי"ת, כי אמר שאם משה ימחול לו תחילה אז יהיה הוא הסרסור בינו לבין אלהים, ומ"מ לא ירע בעיני ה' על אשר איחר לבקש ממנו תחילה כי הקב"ה רב חסד ועמו ית' הסליחה, ועוד שיודע ה' כי פרעה צריך לסרסור לכך נאמר ועתה שא נא חטאתי. ר"ל עתה תיכף שא נא חטאתי ואח"כ העתירו בעדי אל ה' אלהיכם. ומ"ש שא נא ולא אמר שאו נא, כי אולי לפי שמשה נתגדל בביתו של פרעה ידע בו פרעה כי הוא איש עניו מאוד ושרי ומחיל לכל מאן דמצער ליה ע"כ חשב שאין צורך לבקש מחילה כ"א מאהרן שלא ידע פרעה מה טיבו.
ומ"ש ויסר מעלי רק את המות הזה, י"א שבקש שלא יסיר כ"א החיים כי המה מזיקים וממיתים אבל לא המלוחים שכבר מתו כי אינן ממיתים ומזיקים, והקב"ה לא נעתר לו בזה ושלח אף המלוחים".
לא ולא .. פרעה לא השתנה.. הוא רק רצה הקלה ממשה ומה" וחזר לסורו , אז הגיע מכת החושך האמיתית ," ויאמר ה" אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך,",הכלי יקר מפרש" ימש חשך. לשון הסרה, יען כי מטבע הבריאה שכל אדם יש לו יום אף לילה, מה עשה הקב"ה הסיר חשכת סתם לילה מן גבול ישראל ונתן אותו על ארץ מצרים, ועל כן היה למצרים חושך כפול, ובסבה זו גם ביום רשעים בחשך ידמו כי לא היה לו זמן לשמש כי אם ביום שהרי הלילה בלאו הכי אפילה, ובסבה זו היה לבני ישראל אור במושבותם גם בלילה, רמז לדבר ולכל בני ישראל היה ד' תיבות אלו סופם אותיות לילה, ואח"כ כתיב אור במושבותם כאילו אמר שגם לילה היה אור לישראל, כמ"ש (תהלים קלט, יא) ולילה אור בעדני. וזה"ש רש"י שהחשך היה כפול היינו כמדת יום ולילה.
ומה שמקשה רש"י למה הביא עליהם חשך ולא הקשה רש"י כן בכל המכות, לפי שבכל המכות אלו היה פרעה רוצה לשוב בתשובה בעוד המכה משמשת היה יכול, אבל כאן לא קמו איש מתחתיו כל ג' ימים ואף אם היה רוצה לשוב תוך ג' ימים לא היה יכול, ולמה תצא כזאת מלפניו ית', כי אע"פ שכבר הקשה ה' את לבו היינו לפי שהוא מעצמו הקשה לבבו בעוד שהיתה המכה משמשת ע"כ דין הוא להקשות לבבו אחר סור המכה, אבל במכת החשך אף אם היה רוצה לשוב בעוד שהמכה משמשת לא היה יכול, ולמה הביא ה' מכה זו למנוע ממנו דרך התשובה אלא משום רשעי ישראל וכו", הקב"ה הביא על מצרים חושך כפול ! את החושך שהיה לבני ישראל , הוא העביר למצרים , והוא היה כזה שלא נותן לאדם לזוז .. הפעם אין לפרעה דרך חזרה .. .. ,
כאשר יש גורם כלשהו שמפריע לאדם להתקדם , הוא בטח לא כפרעה והרבה יותר טוב ממנו .. צריך פשוט להרבות אור !! שמשול גם לתורה , אז ייוסרו כל המכשולים , שכן על התורה נאמר " ' תורה מגנא ומצלא במסכת סוטה מוסבר" ” ואת התורה תלה באור, לומר לך: מה אור מגין לעולם — אף תורה מגינה לעולם. ואומר על התורה: "בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו, כב). "בהתהלכך תנחה אתך" — זה כשאתה מתהלך חי בתוך העולם הזה. "בשכבך תשמר עליך" (משלי ו, כב) — זו זמן המיתה שהאדם שוכב בקברו. "והקיצות היא תשיחך" — לעתיד לבא לאחר תחייתיקיצת המתים.
משל לאדם שהיה מהלך באישון (בחושך) לילה ואפילה, ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים (הבורות) ומן הברקנים שאינו רואה בגלל החושך, ומחיה רעה ומן הליסטין (השודדים) המצויים בלילה, ואינו יודע באיזה דרך יהא מהלך.
חאם נזדמנה לו אבוקה של אור (אש) שהיא משל למצוה — ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך. כיון שעלה עמוד השחר שהוא משל ללימוד התורה — ניצל מחיה רעה ומן הלסטין, שאינם משוטטים עוד בדרכים, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך. אם הגיע לפרשת דרכים ומכיר את הדרך — ניצל מכולם.
דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים ח, ז). ומכל מקום, משמע מכאן שאין המצוה שעשתה קודם מגינה עליה עכשיו מן הפורענות, ואם כן כיצד תגן זכות המצוה על הסוטה?
ויאמר רב יוסף כך צריך להבין את ההשוואה: מצוה, בעידנא דעסיק [בזמן שהוא עוסק] בה — מגנא [מגינה] היא מן הפורענות ומצלא [ומצילה] מיצר הרע, בעידנא דלא עסיק [בזמן שאינו עוסק] בה — אגוני מגנא אצולי לא מצלא [מגינה היא מן הפורענות, אבל להציל אינה מצילה] מן היצר. תורה, בין בעידנא דעסיק [בזמן שהוא עוסק] בה ובין בעידנא דלא עסיק [בזמן שאינו עוסק] בה — הריהי מגנא ומצלא [מגינה היא ומצילה], ואם כן, גם לפי האמור בברייתא יכולה זכות המצוה שעשתה להגן עליה מפורענות ",מה שמקשר אותנו לפ"ס מהפטרת הפרשה" ," ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים ושב יעקוב ושקט ושאנן ואין מחריד",מצודת דוד מפרש, "ואתה אל תירא וגו'" - בא לנחם בני הגולה לבבל לבל יתייאשו מן הגאולה בראותם שמצרים גלו למקום קרוב וחזרו מהר והם גלו למרחוק ועדיין לא שבו ובעבור זה יחשבו פן ישתקעו שמה לכן אמר ואתה אל תירא וגו'", עלינו גם בתקופה זו בה הגשם מאחר לבוא ,לקרב איש אל רעהו באהבת חינם ולא בהפרדת חינם , שכן לרובנו יש יותר מהמשותף על המפריד , הקב"ה רוצה שנאהב איש את רעהו ,לא חובה להסכים , יש בישראל שתים עשרה שבטים כל אחד עם מנהגיו וחייו , אבל בסוף כולנו יהודים בארץ ישראל ,ועל כך עלינו להודות לה" שכן רבים מבני משפחתינו ז"ל לא זכו לכך ,הם היו בחושך השואה ולא חלמו לעלות לארץ , עלינו להאיר איש על רעהו ! כלימוד התורה דבר תורה זה , שמאיר על האדם , והדבר ידוע ומוכח , כשיש לכם מעצור או חושך כזה , אל תוותרו , תמשיכו בלימוד התורה וקיום המצוות כפי שעשו רבות בתקופות הרבה יותר קשות , ותזכו לאור כפול , אור התורה והשכינה! חודש טוב וגשמי ברכה אמן
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
