חושך מצרים והשואה

====================.

מכת  החושך במצרים ,הייתה תופעה שנדלתה מהמהות ההיא

 של טרם הבריאה .

 מאותו החושך של "תוהו ובוהו וחושך על פני תהום".

 משל ביטול צר של הבריאה ביחס למקום ,זמן ואדם .

 זהו חושך שונה בתכלית מאותו החושך ש"נברא" עם הבריאה.

 חושך שהוא קיים באין אור .

חושך שהוא בבחינת "לילה" שכל אור מצוי מסיגו אחר להעלם.

 האור המצוי, שהוא פונקציה לבריאה -  לאור השמש.

הנה אם כן, חושך מצרים היה ישות עצמאית שאיננה תלויה וכפופה לכל אור שנברא.

 לכן התורה מתארת חושך שכזה כבר אחיזה ומישוש : "וימשך חושך".

 והנה כך גם השואה .

 השואה הייתה ביטוי להקפאת הבריאה וזליגה של המהות הקודמת לה של :

 חושך אפלה על פני התהום במהות של תוהו ובוהו.

 ולכן יש בנו רתיעה ממנה  ואפילו חוסר רצון להתמודד איתה רעיונית ואמונית . [האדם נרתע מלצלול למה שקדם לבריאתו  זו הסיבה שבני ישראל נרתעו אפילו מלשמוע הגבורה בסיני]

 ואין לך שגיאה גדולה מזו .

 אמונה שמתיימרת להיות אמונת אמת באלוהי ישראל והעולם ,איננה  שלמה בלוא התמודדות רעיונית ותיאולוגית של השואה.

אחיי הגיע הזמן להתמודד עם השואה .

 עם פשרה ועם משמעויותיה הרבים  : בעיקר ,ביחס ל"תקומה"  [האתחלתא].

שאנו מדדים בה  כבמבוך .

ולעיתים במבוקה ומבולקה .

 הזיקה בין החושך ההוא  והשואה נרמזת  בנבואת 

הנביא צפניה [צופן - יה] לאמור :