"הללו י'ה הללו א'ל בקדשו הללוהו ברקיע עזו. הללוהו בגבורתיו הללוהו כרב גדלו. הללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור. הללוהו בתף ומחול הללוהו במנים ועוגב. הללוהו בצלצלי שמע הללוהו בצלצלי תרועה. כל הנשמה תהלל י'ה הללו י'ה" (תהלים קנ). מובאים בפרק כמה וכמה דברים על כנגד מה להלל ועם מה להלל. בהתחלה – על כנגד מה להלל מובאים ארבעה דברים המתייחסים לגילוי ה' (בקדשו, ברקיע עזו, בגבורותיו וכרב גדלו), נראה שנאמרו ארבעה כנגד שם הויה, שהוא ארבע אותיות (כנגד גילוי שם ה'). האות י' כנגדה נאמר "בקדשו" כרמז לגילוי של קודשו שזהו בעשרת הדברות שבלוחות, שבהם כל התורה וגילוי קדושה בעולם, שממשיך עלינו ועל כל העולם קדושה מקדושתו ע"י התורה שנתנה במתן תורה (שלכן העולם לא היה עומד בשלמות עד מתן תורה [שבת פח,א] בשל חוסר בכח הקדושה בעולם). כנגד האות ה' זהו "ברקיע עזו" כרמז שהתורה שבכתב (ה' חומשים) מקורה במקום העליון בשמים (והפס' פותח ב"הללו י'ה" כפתיחה להלל את ה' כמו שממשיך בפרק, אולם אולי גם כרומז שזה [י'ה] מתגלה ע"י שני אלו שמיד מביא בפס' [בקדשו וברקיע עזו]). כנגד האות ו' זהו "בגבורתיו”, שהמספר שש מרמז על תושב"ע (ששה סדרים) שזהו גילוי תורה שאצלנו, שכך מתגלה גבורתו בעולם, על ידנו (שהעולם רואים את גבורתינו ובזה תופסים את גבורת ה'), וזה תלוי אם אנו שומרים את מצוותיו שאז ה' מגן עלינו ומכה את שונאינו או ח"ו ההיפך, ולכן התושב"ע שמלמדת את פרטי שמירת המצוות בעולם והתורה שבנו, היא זו שמגלה את גבורתיו של ה'. כנגד האות ה' נאמר "כרב גדלו”, שע"י התורה שמספרת את מעשי ה' אנו תופסים מעט את גדולתו. השם מחולק בשני פס' כיון שגם בהתגלות של שם הויה יש התחלקות לשנים, כמו שנאמר בעקבות מלחמת עמלק (רש"י; שמות יז,טז). ההמשך על מה להודות נאמר שש פעמים “הללוהו”, ונאמר שנים בכל פס', כך שנראה שרומז על שנות עולם, שהם ששת אלפים שנה והם באים בזוגות (בשנים): 'תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח' (ע”ז ט,א), שכך יש להודות לה' בכלי נגינה בעולם כנגד שנות העולם. תחילת העולם נרמז בשופר כנגד שבריאת העולם מכריזה על מלכותו של ה' שברא את העולם ומנהיגו והוא מלכו, ולכן כנגד זה שופר כמו שתוקעים בשופר בהמלכת מלכים וכן תוקעים לכבודם. כנגד האלף שנה השניים זה בנבל וכינור, כנגד שהיה העולם חוטא "ושם אחיו יובל הוא היה אבי כל תפש כנור ועוגב" (בראשית ד,כא) 'תופש כנור ועוגב לזמר לעבודת כוכבים' (רש"י; שם,כ) יובל נולד באזור תחילת האלף השני כי הוא היה הבן של למך כמו נח, ונח נולד ב1056 (רש"י בגמ'), כך שיובל נולד בתחילת האלף השני או קצת לפני אבל עיקר חייו היו באלף השני שבו זימר לע"ז ולכן כנגדו כינור, ואילו נבל באותיות זה גם כנגד נבל – אדם שמתנהג בנבלות, שמחזיר רעה תחת טובה, שזהו בין אדם לחברו, שגם בזה חטאו אנשי דור המבול ונחתם גזר דינם על הגזל (סנהדרין קח,א). כך שנראה שכנגד האלף השני בו היה דור המבול ודור הפלגה נאמר נבל וכנור, נבל כנגד דור המבול שנחתם דינם על הגזל, וכינור כנגד דור הפלגה שהם רצו כעין להילחם בה' ע"י ע"ז: 'באו ונעשה לנו מגדל ונעשה עבודת כוכבים בראשו וניתן חרב בידה ותהא נראת כאלו עושה עמו מלחמה' (ב"ר לח,ו). כנגד האלף השלישי נאמר בתף ומחול שבו היה את קריעת ים סוף שבה נאמר "ותצאן כל הנשים אחריה בתפים ובמחלת" (שמות טו,כ); ונאמרו שנים כנגד שבאלף הזה היה גם את האבות וגם את בנ"י ביציאת מצרים ומתן תורה והכניסה לארץ, לכן תוף זה הכלי והמחולות זהו התוצאה שרוקדים מכח התופים, שזהו כאבות ומכוחם בנ"י (וכן יציאת מצרים בזכות השבועה לאבות, וכן מתן תורה בזכות שאנו בנ”י מכח הבחירה באבות, והכניסה לארץ בזכות שה' נתן את הארץ לאבות). כנגד האלף הרביעי זהו "במינים ועוגב" כנגד בית ראשון ושני (שבית ראשון היה רובו באלף זה [שנבנה 2928 ועמד 410 שנה], ובית שני כולו באלף הזה), ולכן נאמרו שני כלי נגינה כנגד שני הבתים כאשר בבית ראשון חטאו בכך שעבדו ע"ז (ואף נחרב על כך; ומעלת הבית הראשון שהיתה בו מעלת קדושה מיוחדת יותר מהשני התבטא בכך שיש כח גם לצד השני – לע”ז, כך שזה מרמז על חטאי בית ראשון אבל גם על כח המעלה שכנגדו בקדושה), וזהו עוגב כמו שנאמר אצל יובל כרמז לע"ז אבל גם כרמז לנגינה של ביהמק"ד שהיו מנגנים לכבוד ה'. ומינים זהו כמה כלי ניגון (ראב"ע ורד"ק) כך שרומז על בית שני שהיו בו שינויים, שפעם אנו שלטנו ופעם הגוים (ושלטון ישראל זה מעלה גדולה בהשראת השכינה בעולם), וכן פעמים שהיו במעלה גדולה של הליכה אחר ה' כמו תחילת החשמונאים שמסרו נפשם (וכן לאחר חורבן הבית היה את סידור המשנה), ופעמים חוטאים גדולים כינאי המלך שהרג את כל חכמי ישראל (קידושין סו,א), וכן היו מחולקים ומפורדים בשנאת חינם; ובמיני כלי השיר מאחדים בקולם כעשיית ההיפך מזה, כאומר שיש אחדות וקדושה. כנגד האלף החמישי זהו צלצלי שמע שזהו מצלתיים (מצודות), שמכים זה בזה להשמעת קול, כנגד שבאלף החמישי יש את הלימוד ועריכת הגמרא (והגאונים), ולכן רומז ל: 'אמר רבי חמא אמר רבי חנינא: מאי דכתיב (משלי כז, יז) "ברזל בברזל יחד"? לומר לך: מה ברזל זה אחד מחדד את חבירו, אף שני תלמידי חכמים מחדדין זה את זה בהלכה' (תענית ז,א), שכך כמו שהמצלתים (עשויים נחושת – מתכת ו)עושים צליל בהכאת אחד את השני, כך ת"ח (שהם כברזל – כמתכת) כעין מכים זה את זה בהלכה ומתחדדים בהלכה, כמו שנעשה בגמ'. כנגד האלף השישי זהו צלילי תרועה שזהו חצוצרות, שהיו משתמשים בחצוצרות לכנוס את העם וכן לנסוע בזמן המדבר (במדבר י), וכן תוקעים בתעניות שעל הצרות (משנה ר"ה ג,ד); שזה מרמז על הצרות הרבות, רדיפות פוגרומים וגירושים שעברו עלינו באלף הזה (ובעקבות כך אף באו חלקם לא"י), וכן היו שעלו לא"י באלף הזה – בעליית תלמידי הגר"א והבעש"ט וכדו', ובוודאי בדורותינו שבאו לארץ בקיבוץ גלויות לאחר צרת השואה. כך אנו מעלים ניגון לכבוד ה' על כל הנעשה בעולם, שכל כולנו רוצה לומר תודה ולשבח לה', שזה פורץ מתוכנו מתוך נשמתנו ולכן מסיים "כל הנשמה תהלל י'ה הללו י'ה". אולי אפשר גם שההלל לה' בכלי נגינה מרמז על התושב"ע שהיא גלוי הנשמה שבנו, ולכן מסיים שכל הנשמה תהלל את ה'. כנגד זרעים נאמר "בתקע שופר”, שמרמז על א"י כגילוי של נפילת חומות יריחו בתקיעת השופר (יהושע ו), שזה מרמז לסדר זרעים שרובו על מצוות התלויות בארץ. כנגד סדר קדשים נאמר "בנבל וכנור" שהם חלק מכלי הנגינה שבמקדש (רמב"ם כלי המקדש ג,ד) [וכן עבודת המקדש כעין נגד הע”ז (שיטת הרמב”ם), שעליה נאמר אצל יובל שניגן בכינור לע”ז; וכן עובדים את ה' ולא לע"ז  שיש בזה כדי לגלות שאנו לא נבלים שמחזירים רעה תחת טובה (על כל הטוב שה' עושה עמנו)]. כנגד סדר נשים נאמר "בתף ומחול" כמו שהתגלה אצל הנשים בקריעת ים סוף. כנגד סדר נזיקין "במנים ועוגב", שיש כמה מיני כלים שמשמיעים קולם כאחד, כך בבי"ד הנידונים משמיעים את דבריהם כאחד (שאסור לדיין לשמוע צד אחד לפני שהצד השני מגיע; ו'עוגב' בגימטריה 81 = 'אף', שמדובר בשני צדדים שיש להם חרון אף אחד על השני ולכן באים לבי”ד). כנגד סדר טהרות נאמר "בצלצלי שמע", שיש טומאה וטהרה שמתנגשים זה בזה כמצלתים, וע"י טהרה יכולה הנשמה שבו להשמיע קולה – להשמיע את צליליה (צלצלי שמע). [או מינים כנגד טהרות שיש כמה סוגי טומאה ודרגות טהרה, ומצלתים כנגד נזיקין ששני הצדדים מתנגשים זה בזה ומשמיעים קולם כמו הנעשה במצלתים]. כנגד סדר מועד נאמר "בצלצלי תרועה" שהיו תוקעים בחצוצרות בר"ח ומועד: 'בימי המועדות כולם ובראשי חדשים היו הכהנים תוקעים בחצוצרות בשעת הקרבן' (רמב"ם שם,ה).