"וירץ עשו לקראתו ויחבקהו ויפל על צוארו וישקהו ויבכו" (בראשית לג,ד). '"וישקהו" – נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי; יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו (ב"ר), אר"ש בן יוחאי הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו (ב"ר)' (רש"י). וכך מובא בב"ר: '"וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ" נקוד עליו, אר"ש בן אלעזר: בכ"מ שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה אתה דורש את הכתב, הנקודה רבה על הכתב אתה דורש את הנקודה, כאן לא כתב רבה על הנקודה ולא נקודה רבה על הכתב, אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה השעה ונשקו בכל לבו. אמר לו ר' ינאי: אם כן למה נקוד עליו? אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של אבינו יעקב של שיש וקהו שיניו של אותו רשע, ומה ת"ל "ויבכו"? אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. ר' אבהו בשם ר' יוחנן מייתי לה מן הכא: (שיר השירים ז) "צוארך כמגדל השן" וגו'' (ב"ר עח,ט). בתנחומא מובא: 'בקש עשו לנשכו ונעשה צווארו של שיש, לכך נקוד "וישקהו”, שלא הייתה נשיקה של אמת. "ויבכו" למה בכו? משל למה הדבר דומה? לזאב שבא לחטוף את האיל התחיל האיל לנגחו, נכנסו שיני הזאב בקרני האיל, זה בוכה וזה בוכה. הזאב בוכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגנו. אף כך עשו ויעקב, עשו בוכה על שנעשה צוואר יעקב כשיש, ויעקב בוכה שמא יחזור עשו וינשכנו. על יעקב הכתוב אומר: "צווארך כמגדל השן" (שיר ו). ועל עשו נאמר: "שני רשעים שברת" (תהלים ג)' וכו' (תנחומא "וישלח" סימן ד). לפי דעה אחת עשו נישק בכל ליבו, ולפי דעה שניה רצה לנשוך ולא לנשק. לכאורה בשתי הדעות יש בעיה, שאם נישקו באמת אז למה מנוקד (כמו שמקשה ר"י)? ואם לא נשקו אלא בא לנשכו אז למה נאמר שנשקו ולא נאמר שנשכו ועל זה ניקוד? (מדוע לא נאמר נשיכה עם ניקוד, ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'מעשי אבות ב', עמ' 92-93 שמביא את דברי השפ"א וחידושי הרי"ם שעשו בא באמת לנשק אלא שזה היה כדי להזיק בכך.) נראה שלכן דייק רש"י בלשונו ואמר לדעה שנשקו ממש 'הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה' (שכך מובא בספרי במדבר ט,י ["בהעלותך" אות כד]) שהניקוד הוא כדי להדגיש שיש כאן שינוי מיוחד, שזהו נשיקה מיוחדת שאינה קיימת בדר"כ, שלא תחשוב שזו נשיקה קטנה מנימוס שהרי שעשו שונא ליעקב, לכן בא להדגיש שזהו נשיקה גמורה שלא כמו שסתם נשיקה היתה נשמעת (ולכן הניקוד שווה בנקודה ובכתב כדי לומר שלא תשנה ממה שנאמר אלא רק תרמוז שהיה יכול להיות מובן שנעשה אחרת). לדעה שבא לנשכו אמר רש"י 'שלא נשקו בכל לבו', להדגיש שאכן עשו נשקו, ולכן התורה אומרת שנשקו, אלא שלא היתה זו נשיקה גמורה, אלא כמו שמביא המדרש שבא לנשכו, אבל כשלא הצליח אז כבר נשקו שם בלית ברירה (כדי שלא יתפדח שכולם יראו שניסה לעשות משהו ולא הצליח), וממילא זה לא היה בכל ליבו (כמו שאומר התנחומא 'שלא הייתה נשיקה של אמת', הרי שהיתה נשיקה). נראה שהדעה שבא לנשכו דורשת את הניקוד כעין לקרוא שונה, כיון ש-ק' ו-כ' דומים, ולכן הניקוד מעל מציין שכעין רשום גם 'וישכהו', שבמעמד הנשיקה היתה גם ניסיון נשיכה. אולם נראה שלא ממש ניסה לנשכו אלא בא כדי להזיקו, שזה הכוונה שכעין בא לנשכו-להזיקו, אלא שלא הצליח, פרוש שלא העיז להזיקו כי ה' שמר על יעקב ועשו הרגיש זאת; שחל כאן מה שיעקב שלח לעשו: “ויצו אתם לאמר כה תאמרון לאדני לעשו כה אמר עבדך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה" (לב,ה). '"גרתי" – לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני "הוה גביר לאחיך" שהרי לא נתקיימה בי. דבר אחר: "גרתי" בגימטריא תרי"ג, כלומר, עם לבן הרשע גרתי, ותרי"ג מצות שמרתי, ולא למדתי ממעשיו הרעים' (רש”י). שמצד אחד אין לו לקנא כי הברכות לא התקיימו, אבל אם בכ"ז חושב שהברכות חלות ולכן עדיין מקנא, אז שידע ששמר את התורה וממילא לא יכול להזיקו, כיון שחל בו מה שנאמר בברכה "ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבד והיה כאשר תריד ופרקת עלו מעל צוארך" (כז,מ), '"והיה כאשר תריד" – לשון צער ... כלומר: כשיעברו ישראל על התורה ויהיה לך פתחון פה להצטער על הברכות שנטל "ופרקת עלו" וגו'' (רש"י), ממילא כיון ששמר את התורה הוא לא יכול להזיקו. כך גם כאן עשו לא העיז להזיק ליעקב כי ידע ששמר את התורה, ואף ה' הגן על יעקב ולכן הרגיש עשו שאינו יכול להזיק ליעקב. נראה שזהו שנעשה צווארו לשיש, 'שיש' בגימטריה 610, ועוד 3 שהם שלושת האותיות של המילה שיש, יוצא 613, כנגד תרי"ג מצוות, שזהו שיעקב התחזק מכח שמירת התורה, שנעשה לו הגנה, וזהו כעין התחזקות בצווארו שלכן עשו לא יכל להזיקו ולכן נשקו כרמז שנכנע לפניו, וזהו שמתגלה בצווארו. ודרשו בצוואר כיון שנאמר שנפל על צווארו, ולכן דרשו ששם נשקו, וזה בשל שנכנע כיון שלא יכול להזיקו, ולכן דרשו במשל שניסה להזיקו בצוואר (בנשיכת הצוואר) ששם נשקו ככניעה (שהתהפך מנשיכה לנשיקה), ולכן רמזו כעין שנעשה צווארו שיש. גם דרשו שצווארו של יעקב נעשה שיש, שהצוואר – הגרון מרמז ללימוד תורה שמשמיע בקולו, שזה מונע את כח הזיקו של עשו: 'דבר אחר: "הקול קול יעקב" – אמר רבי ברכיה: בשעה שיעקב מרכין בקולו, ידי עשו שולטות, דכתיב (שמות טו): "וילונו כל העדה”, "ויבא עמלק”. ובשעה שהוא מצפצף בקולו, אין הידים ידי עשו, אין ידי עשו שולטות' (ב”ר סה,כ). לכן הביאו כרמז מהפס' בשיר השירים "צוארך כמגדל השן" (שה"ש ז,ה), שמעבר לרמז שהצוואר נעשה חזק כאבן, גם רמזו מצד הפשט: '"צוארך" – ההיכל והמזבח שהם זקופים וגבוהים, ולשכת הגזית גם היא שם עשויה לחוזק ולמגן כמגדל השן' (רש"י), שזה מה שראה עשו לנגד עיניו, שיעקב דבוק בקדושה בעולם (כמקדש וכסנהדרין שיושבים בלשכת הגזית ומורים תורה לעולם) ולכן יש בו חוזק הגנה כמגדל שן. אולי גם דרשו מהמשך הפס' "עיניך ברכות בחשבון" שמה שעשיו רואה מול עיניו זהו חשבון הברכות, שיצחק ברכו שכשיעקב שומר תורה עשו לא יכול להזיקו, ולכן עשו עושה לעצמו את החשבון שלא יוכל להזיקו בשל הברכות ולכן עדיף לו להשלים עם יעקב שלא יצטרך להיות כעבדו לגמרי, ולכן נשקו. לכן כיון שעשו ירד מכוחו ולא יכל להזיק ליעקב נאמר כעין שקהו שיניו, בפשטות זהו כמשל שכיון שלא רצה לנשק אלא להזיק ודרשו כעין שרצה לנשוך, אז דרשו על שיניו שבפה, שהם קהו – שלא הצליח במזימתו. אולם אולי גם אמרו שהשינים קהו, כרמז לפס' שמביאים בתנחומא: "שני רשעים שברת" (תהלים ג,ח), שהכוונה '"שני רשעים" – גבורתם' (רש"י), לכן כביטוי שנשבר כוחו של עשיו (שנעשה חלש – קהה) שלא יכל להזיק בשל כח התורה שביעקב, אמרו שקהו שיניו – שקהה כוחו.