"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר" (ויקרא א,א). 'א׳ דויקרא זעירא, שמשה לא רצה לכתוב אלא "ויקר" כדרך שנא׳ בבלעם, כאלו לא נראה לו השם אלא במקרה; ואמר לו הקב״ה לכתוב גם באל״ף, וכתבה קטנה' (בעה"ט). אולי אפשר שה-א' הקטנה מרמזת למובא במדרש: 'ד"א: "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה". מה כתיב למעלה מהענין - פרשת משכן (שמות מ, לב): "כאשר צוה ה' את משה". משל למלך שצוה את עבדו וא"ל: בנה לי פלטין; על כל דבר ודבר שהיה בונה היה כותב עליו שמו של מלך. והיה בונה כתלים וכותב עליהן שמו של מלך, היה מעמיד עמודים וכותב עליהן שמו של מלך, היה מקרה בקורות והיה כותב עליהן שמו של מלך. לימים נכנס המלך לתוך פלטין על כל דבר ודבר שהיה מביט היה מוצא שמו כתוב עליו; אמר: כל הכבוד הזה עשה לי עבדי ואני מבפנים והוא מבחוץ?! קראו לו שיכנס לפני ולפנים. כך בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: "עשה לי משכן", על כל דבר ודבר שהיה עושה היה כותב עליו: "כאשר צוה ה' את משה". אמר הקב"ה: כל הכבוד הזה עשה לי משה ואני מבפנים והוא מבחוץ?! קראו לו שיכנס לפני ולפנים, לכך נאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"' (ויק"ר א,ז). יוצא שהקריאה למשה היתה בעקבות זה שהקטין את עצמו מול הקב"ה, שלא לקח כבוד לעצמו בכלל, אלא רק הדגיש את מעלתו של הקב"ה, לכן נרמז ב-א' קטנה, שהוא הקטין את עצמו לגמרי, שאפילו האות א' שהיא הקטנה שבאותיות אפילו היא קטנה, כרמז להקטנת משה את עצמו לגמרי; והקטנת עצמו זה מול הקב"ה ולכן נרמז באות א' כרמז ליחידו (א') של עולם (הקב"ה), שמשה נתן לקב"ה את כל הכבוד והחשיבות, ולכן נשאר באותיות הגדולות "ויקר" לשון יקרות (כבוד וחשיבות), שמשה כיבד בזה את הקב"ה. אולי גם נרמז ב"ויקר" שזה רומז לתפילין, כמו שנאמר באסתר: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששן ויקר" (אסתר ח,טז), ודרשו חז"ל: '"ויקר" אלו תפלין, וכן הוא אומר (דברים כח, י): "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך"; ותניא רבי אליעזר הגדול אומר: אלו תפלין שבראש' (מגילה טז,ב). שהתפילין בראש מראים לכל העולם את שם ה' שנקרא עלינו (שזהו לשון "ויקר" כמו "נקרא"), וכך גם כשמשה עשה את המשכן עשה הכל לשמו של ה', ובכך התגלה שם ה' בשלמות על ידנו, כעין שם ה' שחל עלינו. וזה במיוחד בעניין המשכן שבא כראיה לכפרה לעגל ('דבר אחר: "משכן העדות", עדות לכל האומות, שנתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל על מעשה העגל. כיצד? כשעשו אותו מעשה, עמד משה ולמד עליהם סנגוריה, עד שנתרצה להם הקדוש ברוך הוא. אמר משה: ריבונו של עולם, ומי מודיע לאומות שנתרצית? אמר לו: לך אמור להם: "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה ח). לכך כתיב "משכן העדות", שהמשכן מעיד שהשכינה בישראל' [תנחומא "פקודי" סימן ב]), לכן מודגש שעלינו חל רק שם ה', רק יחידו של עולם, ולא שום אליל מהאלילים הרבים, לכן זה מודגש באות א' קטנה כעין גילוי למיעוט, שממעטים את הכל ומשאירים רק את ה' יחידו של עולם כא'ל יחידי. (וזה מול כל העולם, שמעיד על הכפרה לנו והשראת השכינה עלינו, כעין שהתפילין מראים את שם ה' שחל עלינו). ואף כרמז שגם בגילוי בדבר שקשור לה' זה מתמעט (שזהו א' קטנה) שבא למעט גם את מה שעשו בעגל, שעשו עגל כעין שליח של ה': ' ... אבל הענין כמו שאמרתי שלא בקשו העגל להיות להם לאל ממית ומחיה וקבלו עבודת אלהותו עליהם, אבל ירצו שיהיה להם במקום משה מורה דרכם' וכו' (רמב"ן; שמות לב,א). שגם זה לא ראוי, שהכל ממועט ונשאר רק לה' לבדו בלבד. אולי אפשר גם שהאות א' הקטנה באה לרמז על מעלתו של משה שנקרא למשכן, כדרשת חז"ל: '"וַתֹּאמֶר שִׁוִּיתִי עֵזֶר עַל גִּבּוֹר", אתיא כי ההיא דאמר רבי תנחום בר חנילאי: בנוהג שבעולם משוי שקשה לאחד נוח לשנים, קשה לשנים נוח לד', או שמא משוי שקשה לס' ריבוי נוח א'? כל ישראל עומדין לפני הר סיני ואומרים (דברים ה, כב): "אם יוספים אנחנו לִשְׁמֹעַ", ומשה שומע קול הדיבור עצמו וחיה. תדע לך שהוא כן, שמכולן לא קרא הדיבור אלא למשה שנאמר "וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה"' (ויק"ר א,ד). שלכן האות א' קטנה, שמועטה בגודלה, כרמז למשה שהוא אחד והוא המועט מול בנ"י הרבים שהם ס' ריבוא. שזהו מעלתו של משה שהוא היחיד שנקרא למשכן, ולכן כעין נשאר (באותיות הרגילות) "ויקר" שזהו יוקרתו – חשיבותו, וזה מתגלה במשכן שהוא המשך של מתן תורה (שהשכינה עברה מסיני למשכן, וה' המשיך לדבר עם משה ולצוותו על התורה [בהוספת הפרטים או חזרה על הכללים ופרטים (חגיגה ו,א-ב)]), ולכן מתגלה שמשה נקרא להיכנס לאוה"מ כמו ששמע את דבר ה' בסיני, שאמר לו את התורה (וגם נקרא לעלות לסיני לקבל את התורה). לפי שיטת ר"י שהכללים מסיני והפרטים מאוה"מ, אולי אפשר שנרמז באות א' קטנה, כרמז לפרטים, שמשה נקרא לאוה"מ כדי לקבל את התורה על כלל פרטיה אפילו הקטנים, כהשלמה לכללים שנאמרו בסיני; שזו הסיבה שלשמה נקרא משה, שזהו עיקר המשכן – המשך מתן תורה (וזהו סיום הפס' - "לאמור", שהמטרה היא ללמד את בנ"י את התורה). אולי גם לשיטת ר"ע שבאוה"מ נעשה חזרה על הכללים והפרטים, נרמז באות א' קטנה, שמשה נקרא להמשך מתן תורה, לחזרה על התורה כעין שנאמר לו בסיני, שאז היה המעמד הגדול והנורא של מתן תורה, וכך נעשה כדוגמתו בצורה קטנה יותר במשכן, לכן נרמז ב-א' קטנה, כרמז שזה כמו מה שנאמר בפעם הראשונה (א) אבל בצורה קטנה, ולכן זהו א' קטנה.