המפגש עם עשיו בתחילת הפרשה הוא אחת מהתמונות של גאולת הקץ

 ותמונה זו זרועה באורות חיוביים רבים והם למרבה הצער נמוגו בלהט הרצון :

 לבדל את יעקב מעשיו

 להלבין את הראשון לאחר "תקופת לבן" ולהשחיר את השני ואפילו עד סוף כל הדורות - ולא היא.

 לאחר תקופת "הלבנה" אצל לבן יעקב שב לעשיו אם אמירה ערכית גאולית ולפיה :

 "עם לבן גרתי ואחר עד עתה" דהיינו גרתי עימו  והקב"ה השתמש בו כמקל פצלות וחבטות  ואני עכשיו אחי עשיו שב אילך אחר - ואני "אחר עתה".

 ועשיו משלים  ולבסוף הוא הולך לנחלתו ומותיר את יעקב בנחלתו שבארץ ישראל .

 ויעקב כשהוא חוזר לארץ ישראל  הוא חוזר  בהפשלת שרוולים  לאמור : 

ואני אתנהלה לאיטי לרגל המלאכה והילדים  כן רגל אחת  למלאכה "לעובדה ולשומרה" את ארץ ישראל ורגל השנייה לילדים.  הישיבה בין לבין  ללימוד תורה.  היא רק מעת לעת בין שתי משימות העל הנ"ל.

 אגב כך גם כל הפרשה הקודמת -פרשת ויצא  היא מעגל רעיוני סגור באותה הרוח .

היא מתחילה במצבה של בית אלוהים ומסתיימת במצבה של אחווה במצבה שמשמעותה כי לסוף בית האלוהים יהי  בית תפילה לכל העמים. 

כך או כך .לפני ההשלמה עם עשיו יעקב חווה את החוויה הקשה של להאבק עם מלאכו של עשיו הוא יוצא ממנה  צולע על ירכו ותמיד כשהגעתי לפרשייה זו דימיתי שהיא משקפת לעתיד, גם את השואה האיומה שניחתה על עמנו בטרם זרחה עלינוו אורה של ה"אתחלתא" היא מדינת ישראל .

סיפורה המופלא של חסיבה [בתרגום - חשובה] זכר צדקת לברכה

==============================================.

פרק שלישי  - ארץ ישראל  נקנית בייסורין

-----------------------------------------------

 והנה בשלב זה של הסיפור אנחנו נכנסין להוויה לא ברורה של ערפל .

 יש בו בסיפור מכאן ואילך,הרבה קצוות אשר אני לעצמי העזתי לקשור אותם לתמונה ברורה .

אך אין בי האומץ לעשות כן בכתובים .

אז אמשיך מכאן ואילך  ואספר בהיבזקים של ראשי פרקים  שיש ואחריהם תהום של אי הבנה .

כאמור החליטו הגורמים האחרים על מפעל העלייה, כי יש לעשות פסק זמן לבנייה מחדש של הפרוייקט ובצורה הרבה יותר מסודרת ומאורגנת - כולל מתן הדרכה מקיפה לרבי מאיר.

 והוא נדרש לעלות לארץ לכמה חודשי הכשרה. בביתו ומבמשפחתו התרחשה בוקה ומבולקה. המשפחה נחלקה לשניים מחנה המתנגדים ומחנה התומכים . בראש מחנה התומכים עמדה חסיבה אישתו ולא עוד שאמרה לו  כי הוא לעולם לא יסע לבד לארץ ישראל  שהיא עם שתי ילדיה תעלה עימו  ואפילו אם  תיוותר היא לבד בארץ ישראל עם ילדיה לכשרבי מאיר יצטרך לשוב  למפעלו  שבמרוקו לעליית יהודים. 

כך או כך יום אחד נקנו כרטיסי טיסה  לרבי מאיר אשתו ,ילדיו ואביו החולה.

 בכלל הצירוף של האבא הוא אחת משאלות הבלתי ברורות .

 בארץ הם הועברו למעברת עולים בפתח עירון .חסיבה קיבלה אוהל דולף ורעוע ומספר מיטות של סוכנות וסמיכות וכן גם פתיליה .

  לאחר התארגנות הרחוקה מלהיות "טובה" פנה רבי מאיר לחסיבה :  אני הולך לחפש עבודה .

 לך אמרה לו כשהיא מבינה הכל ....

 והיא נותרה לבדה באוהל על ילדיה הקטנים ועם חמיה החולה. חמיה צדיק בזכות עצמו התעלה לגבהים עם כל חוליו סייע בידה ככל שרק יכל. ואפילו  מעט האוכל שהונח לו היה מחלק לילדים ,ועוד.

 יום אחד חזר רבי מאיר והעמיס את המשפחה  על טנדר להעבירם למושב רינתיה שבשפלה.

 שם שופרו מעט התנאים אך  בהיות והמושב היה בספר [סמוך מאד לגבול] היו כמעט כל לילה פשיטות של פדאין מחבלים ההורגים. 

וכך חסיבה  לבד ימים רבים ולילות רבים ניהלה ושמרה על משפחתה והפגינה שמחה ,שהדביקה ועודדה אפילו את כל נשות הכפר.

 יום אחר בא רבי מאיר עם כרטיסים ואמר חוזרים למרוקו להמשיך. 

עמדה חסיבה כלביאה  ואמרה  :

 משהגעתי לארץ אהבתי אף אחד לא יזיז אותי מכאן.

 הגעתי לכאן להשאר כאן לעד וכאן לגדל את ילדיי : 

"לך לך" אתה לבד .ועשה חייל למען עם ישראל .

 בין לבין נפטר האב .

ואין ולא ברור כיצד ומה היו הנסיבות [לי כאמור יש השערה אך לא ראוי לי לכותבה כאן.]

 וכך רבי מאיר נכנס לשנת אבל וחסיבה בנסותה לעכב החזרה למרוקו עמדה על כך כי האב ראוי לשנת אבל פה בארץ ולא ל"נוטשו".

  והטיסה חזרה  למרוקו התעכבה לכדי שנה .

 משחלפה השנה בכתה חסיבה וסירבה לחזור למרוקו  אמרה לו לרבי מאיר לך .

ואני נשארת כאן .שאין אני נפרדת מארץ ישראל ואפילו לשעה.

 לא ברור איך  ואיזה מנופים רגשיים הופעלו על חסיבה .

 עד שזו נכנעה וטסה עם בעלה רבי מאיר חזרה למרוקו .

 והפעם שבו ללא האבא. שנקבר בארץ .

 והכל כשמטרת העל היא לשוב לעסוק בעליית יהודים 

 בכל זאת כן אני יכול לומר כי יכול שאחת הסיבות הייתה הסיבה כי אם רבי מאיר ישוב בגפו למרוקו ללא משפחתו ,יגלו שם השלטונות כי מששב ללא המשפחה שב כמרגל או כפעיל עלייה

 ........

משה אהרון 

המשך יבוא אם ירצה ה'