פרשנות אונקלוס 

פרשת ויצא

בראשית כח,יז: אֵין זֶה, כִּי אִם-בֵּית אֱלֹהִים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם: אונקלוס: לית דין אתר הדיוט. תה"ת: אין זה מקום רגיל ופשוט. אונקלוס מבין שהמקום 'נורא' כלומר לא רגיל.

כח,כב: וְהָאֶבֶן הַזֹּאת, אֲשֶׁר-שַׂמְתִּי מַצֵּבָה--יִהְיֶה, בֵּית אֱלֹהִים: אונקלוס: תהי די אהי פלח עליה קדם ה'. תה"ת: תהיה מקום שאהיה עובד עליה לפני ה'. אונקלוס מבהיר שיעקב נשבע שבמקום הזה יעבוד את ה', לא דווקא על האבן הזאת.

כט,כז: מַלֵּא, שְׁבֻעַ זֹאת; וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת: אונקלוס: שבועתא דדא. תה"ת: השבוע של זאת. אונקלוס מבין שלא ניתן לפרש סתם שבוע – שבעה ימים, שהרי 'שבוע' לשון זכר, וייחס את ה'זאת' לרחל, השבוע של רחל, כפי המשך הפסוק: וְנִתְּנָה לְךָ גַּם-אֶת-זֹאת.

כט,לא: וַיַּרְא יְהוָה כִּי-שְׂנוּאָה לֵאָה, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ: אונקלוס: ויהב לה עידוי. תה"ת: ונתן לה הריון. אונקלוס גלה שה' הוא הנותן הריון או עקרות, על ידי פתיחה וסגירה של הרחם. כך גם מתרגם אונקלוס בהמשך על הריונה של רחל: וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים, אֶת-רָחֵל; וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים, וַיִּפְתַּח אֶת-רַחְמָהּ (ל,כב), ויהב לה עידוי.

ל,ג: הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ; וְתֵלֵד, עַל-בִּרְכַּי: אונקלוס: ואנא ארבי. תה"ת: ואני אגדל. אונקלוס מבין שלאה מתחייבת לגדל ולטרוח בגידולו של הילד, ובכך ייחשב שילד שלה.

ל,כז: וַיֹּאמֶר אֵלָיו לָבָן, אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ; נִחַשְׁתִּי, וַיְבָרְכֵנִי יְהוָה בִּגְלָלֶךָ: אונקלוס: נסיתי. תה"ת: בדקתי וניסיתי. אונקלוס מבאר את המילה 'נחשתי', כבדיקה ולא סתם ניחוש באוויר.

לא,יט: וַתִּגְנֹב רָחֵל, אֶת-הַתְּרָפִים אֲשֶׁר לְאָבִיהָ: אונקלוס: ונסיבת. תה"ת: ותקח. אונקלוס נותן משמעויות שונות לפועל 'גנב'. אצל רחל זה 'לקחה', אצל יעקב זה 'כיסוי' – הסתרה: וַיֹּאמֶר לָבָן, לְיַעֲקֹב, מֶה עָשִׂיתָ, וַתִּגְנֹב אֶת-לְבָבִי (כו), ותגנוב – אונקלוס: וכסית מני, וכן "למה גנבת את אלוהי (ל), גנבתא – כסית.

שבת שלום, שבת של קדושה, פתיחות, חינוך, צדק, אורן.