באהבת יעקב את רחל- כרועה כינה בשמה את הצאן: "רחלים" (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי משה אהרון, 2/12/2022
בס"ד.
וְרָחֵל בָּאָה, עִם-הַצֹּאן אֲשֶׁר לְאָבִיהָ--כִּי רֹעָה, הִוא.
אמר הקב"ה רחלה זו העומדת בראש הצאן לרעות את צאן אביה, ראויה היא לרעות גם את צאנו של אביה שבמרומים.
לרעות את צאנו של אביהם של ישראל
לפיכך, גם תקבר על אם הדרך להשקיף על בניה תמיד.
ולשוב ולתנות במרומים על כל צרותיהם וסבלותיהם.
כי רועה -רואה היא לעד ולעולמי עד.
ואין לך רועה נאמן שאינו משקיף ורואה צאנו בכל להשגיח עליו תמיד.
רחל כגודל אהבתה לבנים כך גודל אהבת לארץ ישראל ושתיים אלה העמידוה במקום הנצח ליד כסא הכבוד.
ואשרי המעמיק לעיין בכתוב : לדלות ולשלות את שלל הרמזים לכך.
ואנו דלינו את זה המעט.
כי רועה היא
-----------------
זכתה רחל להמנות יחד עם שלושת רועיהם של ישראל : יעקב ,משה ודוד. שתחילה רעתה את צאן אביה. אחר כך רעתה את צאן אישה - יעקב
[שיעקב היה מחוייב לעבודתו בצאן לבן].
ולבסוף נתמנתה להיותה רועה של כלל בניה לעד ולעולמי עולמים.
רחל כי - כשנשק לה יעקב ופרץ בבכי שראה זיווגו היא רצה לבשר לאביה כי זרח אורה - בא זיווגה.
רחל כי - אמרה ליעקב הבה לי בנים ואם איין מתה אנוכי שלפיכך זכתה להיותה אם הבנים ואפילו כשמתה.
רחל כי - כי אמיצה הייתה לעמוד נכוחה בפני האמת באומרה : "נפתולי אלוהים נפתלתי עם אחותי וגם יכולתי..
רחל כי - לא חדלה מלהתפלל לבנים, שנאמר : "וישמע אלה ויפתח את רחמה".
שעקרותה גם שיכללה את רחמיה לבנים להיות לעד : "אם הבנים".
רחל כי - משילדה אך את יוסף עודדה את יעקב לשוב לארץ . שנאמר : ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב ללבן שלחני ואלכה את מקומי וארצי[ללמדך כי לבן עיכב בתואנה כי אין בת עקרה מתרחקת מבית אביה שמא ינטשנה בעלה].
רחל כי - היא השיבה ראשונה לאתגר לשוב לארץ ישראל שנאמר : ותען רחל ולאה...."
רחל כי - אמרה :"דרך נשים לי" ואין דרך נשים אלא לבנים.
רחל כי כשנאלצה לחלות את פני עשיו שלחה לפניה את יוסף והיא הסתירה פנייה בהשתחוויה עמוקה וארוכה שמא ייכשל הרשע. שנאמר : "ואחר ניגש יוסף ורחל .
רחל כי בצאת נפשה בלידה קרה את שם בנה : בן אוני" לרמז כי גם במותה כל אונה אך לבניה.
רחל כי ...................
לבסוף באהבת יעקב את רחל ובהערכה רבה להיותה רועה רחומה כינה את צאן בשמה - "רחלים"
לאמור : זֶה֩ עֶשְׂרִ֨ים שָׁנָ֤ה אָנֹכִי֙ עִמָּ֔ךְ רְחֵלֶ֥יךָ וְעִזֶּ֖יךָ לֹ֣א שִׁכֵּ֑לוּ וְאֵילֵ֥י צֹאנְךָ֖ לֹ֥א אָכָֽלְתִּי׃
"רחילך" - אותם שטיפחה רחל
משה אהרון
חסיבה ז"ל, החלום והשיבה לארץ ישראל
=======================================
פרק ראשון
---------------------.
בגלות מרוקו אשר במרקש, גדל במלח, נער יהודי לתפארה.
מאיר שמו , למשפחת ביטון המעטירה.
כבר מגיל עשר נאלץ לקצץ בתלמודו ולהתפנות חצי יום למלאכת הפרנסה .
שאביו חולה היה ולשפחתו לא היה מפרנס אחר.
והנער מאיר - נער.
גדל והצליח בכל . עשה חייל בכל מעשי ידיו .
עד מהרה הקים עסק משלו ואפילו העסיק פועלים.
עסקיו פרחו וגם שמע תלמודו יצא למרחוק.
בתי הכנסת אשר במלח חיפשו את הנער הצעיר ,שיקרא בעבורם את פרשת שבוע
וינעים בקולו המיוחד בעיקר באירועים של שמחות מצווה.
ראשי הקהילה הועידוהו לגדולות וצפו לו עתיד מזהיר.
וכך בשלהי שנות החמישים של המאה הקודמת - המאה העשרים.
עם הקמת המדינה, שלטונות היישוב בארץ החלו להגות ברעיון קיבוץ הגלויות .
שליחים, שליחי עלייה,נשלחו למרבית הגלויות שבמזרח.
ואלה החלו לגשש וחפש דרכי סתר לעלייה .וכך גם הגיעו למרקש אשר במרוקו.
חיפשו מועמדים מתושבי המקום אשר יהיו שותפי סוד לארגן בסתר ובניגוד לחוק המקום
עלייה המונית של יהודים לארץ.
מנהיגי הקהילה במרקש הצביעו על מיודענו : המתבגר מאיר ,אשר בינתיים, הפך בעל בעמיו.
נישא לחסיבה והקים ביית משלו.
הצביעו עליו כאיש המתאים והראוי ביותר ליטול על עצמו את מלאכת הארגון בסתר ובסוד לעליית היהודים .
וכך ה"ארגון" "נצמד" אליו אל האיש מאיר להתחקות, לבחון ולחקור את טבעו ורבעו של האיש .
ומשמהר מאד עמדו על קנקנו ואיכיותיו , בקשוהו שיאות ליטול על עצמו את מלאכת הארגון והעלייה של המחוז.
להכיו יהודים לעלייה ואחר כך גם לטפל בסתר ובסוד להסעתם בלילות לנקודות מפגשמסתוריות על חוף הים התיכון
להסיעם בסירות רעועות לחוף שמנגד - לגיברלטר אשר בספרד. משם למחנה העולים אשר הוקם בצרפת
ומשם לארץ ישראל .
משה אהרון
המשך בעזרת ה' יבוא....
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
אם יסתייע
אכתוב בהמשך את סיפור אהבתם המיוחד
של חמי וחחמותי לארץ ישראל
לשיעורין ולפרקים :
" פיסקאות פיסקאות .
פיסקת המשך בכל רשימה
ובשוליה
. וכל זאת משלל טעמים
השמורים עימדי.
משה אהרון