"ויבא יעקב שלם עיר שכם אשר בארץ כנען בבאו מפדן ארם ויחן את פני העיר" (בראשית לג,יח). 'ר' יוחנן בשם ר' יוסי בר חלפתא אמר: אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם במדה, שנאמר (בראשית יג) "קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה" וגו', אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת, שנאמר (בראשית לג) "ויחן את פני העיר", נכנס עם דמדומי חמה, וקבע תחומין מבעוד יום, ירש את העולם שלא במדה שנאמר (בראשית כח) "והיה זרעך כעפר הארץ" וגו'' (ב"ר יא,ז). [ראה דברי מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ב'מעשי אבות ב', 'השבת וא”י']. לכאורה כיון שהאבות שמרו את כל התורה (יומא כח,ב) שזה כולל שבת, אז מדוע דווקא אצל יעקב נאמר במיוחד ששמר את השבת ולכן זכה לרשת את העולם שלא במידה? בפשטות בפס' נאמר שזה היה כשהגיע מהדרך, כך שאולי כיון שעשה זאת ישר בבואו זה היה לפני כולם, כיון שכל התושבים בחנו את יעקב שהגיע למקומם (ועוד שהיה עם ציבור גדול שאיתו כך שזה עשה רושם גדול על המקומיים) וראו שם את שמירת השבת שלו, שזה היה בגלוי לפני כולם ובעסק גדול, לכן כיון שאצלו הודגשה השבת ברבים אז יש בו גילוי גדול יותר של השבת. אולי יש חיבור בין שבת בנ"י וא"י: 'אם מקבלים בניך את השבת, הם נכנסין לארץ. ואם לאו – אינם נכנסין' (ב”ר מו,ט). שהשבת מייצגת את כל התורה (שהשבת מכריזה שה' ברא את העולם והוא האלקים, וממילא אם הוא אלקים אז גם רוצה שנעבדו ואת עבודתו ה' מלמד אותנו ע"י התורה), שלכן שבת שקולה כנגד כל התורה: 'בתורה ובנביאים ובכתובים מצינו שהשבת שקולה כנגד כל המצוות שבתורה. בתורה, דכתיב "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורותי" (שמות טז כח), וכתיב: "ראו כי ה' נתן לכם את השבת" (שמות טז כט). בנביאים, דכתיב "וימרו בי הבנים בחוקותי לא הלכו" וגו' (יחזקאל כ כא), וכתיב (שם): "ואת שבתותי חיללו מאד". בכתובים, דכתיב "ועל הר סיני ירדת" (נחמיה ט יג), וכתיב: "ואת שבת קדשך הודעת להם" וגו' (נחמיה ט יד). אמר רבי אלעזר בי רבי אבינה: "מצוות" שבת מליא, להודיעך שהיא שקולה כנגד כל מצוותיה של תורה' וכו' (יר' נדרים ג,ט). לכן גם מחלל שבת בפרהסיא דינו כמומר לכל התורה (חולין ה,א). לכן שבת מייצגת התורה שבאה יחד עם בנ"י וא"י לתקן את העולם, ולכן ביטאו זאת חז"ל בדרשה שע"י השבת נכנסים בנ"י לא"י, שזהו השלמות של הקדושה בעולם. אולי לכן מובא 'רבי חנינא בר יצחק אמר: שלושה נובלות הן: נובלת מיתה – שינה; נובלת נבואה – חלום; נובלת העולם הבא – שבת' (ב”ר יז,ה), שמה המיוחד באלו הרי יש עוד דברים שהם דוגמה קטנה של דבר גדול, כמו שמביא בהמשך רבי אבין עוד שנים, וכן מובאים בגמ' עוד שנים של דוגמה קטנה: 'חמשה אחד מששים, אלו הן: אש, דבש, ושבת, ושינה, וחלום' וכו' (ברכות נז,ב), אז למה הביא רחב”י דווקא את שלושת אלו? אולי אפשר שבשלושת אלו יש חוזק דימוי גדול יותר מהדברים האחרים. אולם אולי בא בעומק לרמז על שלושת יסודות הקדושה בעולם שזהו תורה א”י ובנ”י. כנגד תורה אמר שבת, שהיא קשורה לכל התורה, וזהו כעוה”ב בו העולם מלא והולך ע”פ התורה. כנגד א”י אמר נבואה וחלום, שנבואה היא דווקא בא”י או בשביל א”י (כוזרי ב,יד), ולכן זה קשור לגילוי של א”י (וגם בעניין א”י יש הבדל של נבואה או חלום, שעד שאברהם נכנס לארץ הוא לא התנבא, אלא ה' אמר לו בחלום [רמב”ן; בראשית יב,ז]). כנגד בנ”י אמר מיתה ושינה, כיון שמיתה זה באדם, ועיקר האדם זהו בנ”י שנקראו "אדם” (יבמות סא,א), ולכן גם במיתתם יש יחוד בדינים לישראל שאין בגוים, שבגוים אין דין טומאת אהל לרשב”י (וכן שינה מוצרכת לחיי האדם כדי שיתפקד, ולכן זה חשוב במיוחד בבנ”י שיש לנו יעוד לתיקון עולם). [או ששינה ומיתה זהו כנגד א”י, שנקראת ארץ החיים, ונבואה וחלום זה כנגד בנ”י שנבואה זהו מעלתם של בנ”י שראוים לנבואה]. לכן היה חשוב לרחב”י לומר דווקא את שלושת אלו כרמז בעומק שדרך שלושת אלו גם מתגלה גילוי ה' בעולם, כך שזהו כעין כנגד מעלה כביכול כנגד גילוי ה' שבשמים. בכ”א יש שלמות בבנ”י שנמצאים בא”י ושומרים תורה, שאז יש גילוי שכינה וקדושה בשלמות בעולם. לכן דווקא אצל יעקב כשבא לא”י יחד עם בניו – שבטי בנ”י, אז התגלה בשמירת השבת שלמות כנגד תורה שלמה, שמשפיע לכל העולם דרך א”י, ולכן זכה לרשת את כל העולם, שהתקשר לכל המציאות בעולם – להעלותה בקדושה. דבר זה לא היה באברהם ויצחק כיון שלא היה בהם את בנ”י (שאמנם היו במעלה של האבות, אבל גם יצאו מהם פסולת, וגם לא היה במציאות את בנ”י), ודווקא אצל יעקב יש גם פירוט של בנ”י ולכן זה הגיע לשלמות קדושה שלכן זכה שיתגלה בו מעלה זו. אולי זה נרמז לו בחלום הסולם, שמרמז על סיני וקבלת התורה (ב"ר סח,יב), והמלאכים שעלו וירדו קשורים לא"י מול חו"ל (שם) [וכן ה' קיפל את כל א"י תחתיו (חולין צא,ב), וזה קשור גם לבנ”י שיהיה נח לכבשה], ואף הראה לו שלוש רגלים כנגד שלושת האבות של בנ"י (ב"ר שם), שזה כנגד בנ"י (וכן האבנים שהתאחדו לר"י היו י"ב כנגד שבטי בנ"י [ב”ר שם,יא]). גם בדבר ה' שאמר לו בחלום שהוא אלקי אברהם ויצחק והוא ישמרהו בדרך זה מרמז שה' גם אלקי יעקב, שזהו כנגד תורה שעושה את רצון ה' אלקיו (וה' לא אמר לו במפורש שישמור, כיון שיש בחירה חופשית לאדם – ה' לא מתערב, ולכן לא יכול להאמר לו כהבטחה שישמור תורה), ואמר לו גם שיתן לו את הארץ ויהיה לו זרע רב, כך שגם בזה יש גילוי כנגד שלושת היסודות לגילוי שם ה' בעולם. כרמז ליעקב שיורד ללבן, אולם המטרה זה לחזור אח"כ מהגלות אצל לבן עם בנ"י לא"י עם חיבור לתורה, שכך מביא קדושה לכל העולם, וכך יתגלה בזרעו (שמעשה אבות סימן לבנים) שיחזרו מגלות מצרים לא"י עם התורה. כך נעשה כשבאו לשכם, לכן נרמז לשמירת השבת ב"ויחן" כעין "ויחן שם ישראל נגד ההר" (שמות יט,ב) שבסיני, ששמירת השבת בשכם מבטאת את שמירת התורה כולה בשלמות, שזה עם גילוי של בנ"י וא"י. לכן גם נרמז בתחילת הפס' "ויבא יעקב שלם עיר שכם": '"ויבא יעקב שלם" ואמר רב: שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו' (שבת לג,ב), שגופו זה כנגד בנ"י, תורתו כנגד התורה, וממונו כרומז על א"י שהרי מדובר על העיר שכם, ששם קנה את המקום בכספו, כמו שמובא מיד: “ויקן את חלקת השדה אשר נטה שם אהלו" וגו' (בראשית לג,יט). נראה שלכן "ויחן" גם רומז בגיטריה 'עד', כרמז שכאן התגלה גילוי ה' גדול, שקידשו את העולם בקדושה גדולה בכח חיבור לשלושת יסודות הקדושה, שזהו עדות ('עד') שאנו מעידים על ה' בעולם (וכן 'דע' שמידעים את כל העולם באלוקותו של ה'), כמו שנאמר “ואתם עדי נאם ה' ואני א'ל" (ישעיהו מג,יב) [וכן בקריאת שמע שאנו מקבלים מלכות שמים ואומרים שה' הוא האלקים שלנו כיום ובעתיד יהיה של כל העולם, שזהו על ידנו, יש את האותיות ע' ו-ד' שבפס' מודגשות בגדול כגילוי שאנו עדי ה' בעולם. שמודגש במילה הראשונה ואחרונה, כרמז שאנו מקבלים את אלוקותו בתחילה לבד, אולם בכח זה שמעידים על ה' אנו מביאים שבסוף גם כל העולם כולו יעידו על אלוקות של ה' בגללנו].