שבת שקלים
נכתב על ידי DL2000, 28/2/2014
בס"ד
מאז ומעולם היו ישראל קדושים מתרחקים מחמדת
הממון, ועל כך מזכירים אנו זכות אברהם אבינו ע"ה כששקל
ארבע מאות שקל כסף לעפרון בקנין מערת המכפלה, ולא
הרהר אחר מידותיו יתברך שהבטיח לו את הארץ. וכן זכותו
של דוד המלך ע"ה, שקנה את מקום בית מקדשנו מארונה
היבוסי.
כן היא מידת הצדיקים לדורותיהם, להתרחק עד קצה
אחרון מתאוות בצע כסף, והיה ממונם נקי תמיד מה'
ומישראל.
גם בפרשת השבוע למדנו, "אלה פקודי המשכן וגו'", שנותן
משה רבינו ע"ה חשבון מפורט ומדויק מה נעשה עם כל
תרומת המשכן עד פרוטה אחרונה. כדאיתא כאן במדרש
תנחומא (סי' ה) בדרשת הפסוק (משלי כח, כ) "איש אמונות רב
ברכות, ואץ להעשיר לא ינקה" עי"ש.
לפנינו מקבץ מעשיות קטן בטיב ממונם של ישראל, לכבוד
'שבת שקלים', מלוקט מתוך שיחות קודש וספרי קודש של
מורנו ורבינו שליט"א.
~ ~ ~
פעם אחת נכנס איש עני ואביון אל הגאון בעל "בית הלוי"
זצוק"ל, ותיאר בפניו את צרתו ומועקתו, הנה הגיעה בתו
הבוגרת לפרקה, פרק 'בתולה נישאת', כבר נמצא עבורה חתן
הולם בן גילה, וכנהוג התחייב עצמו בסכום נדן נאה, ואף
בהוצאות הנישואין כולם. עתה, כחודש לפני החתונה, עדיין
ידיו ריקניות, ולרש אין כל, והמצב בבית קשה מנשוא.
אמר לו הבית הלוי, לצערי אין לי כעת מעות כלל, אך תוכל
להיכנס אלי בעוד שבועיים, כאשר אחד מנגידי העיר משיא
את בנו, והמנהג היה שביום החתונה מעניקים המחותנים
לרב מעטפה עם סכום כסף. ובהיות אותו נגיד עשיר גדול,
עתיד הוא כנראה להכניס מעטפה גדושה ומרשרשת... כדאי
אם כן שתגיע תיכף באותו היום, הציע הרב.
ביום החתונה עם שחר הגיע העני לבית הרב, התיישב
בחדר הקבלה של בית הדין והמתין שעות רבות להגעת
משפחת המחותנים עם הנגיד הנכבד לקבל ברכת מזל טוב
מהמרא דאתרא. ואכן בשעות אחר הצהריים המוקדמות
החלה פתאום תכונה ניכרת בבית, כרכרתו של הגביר הגדול
נעצרה ליד הבית, ומתוכה ירד מעדנות הנגיד הנכבד מלווה
בבנו החתן, לבוש במחצלות פאר והדר, ולאחריהם כל בני
המשפחה הרוממה. הם התקבלו בכבוד רב על ידי הרב
הגדול, שברכם בברכות לרוב לכבוד יום אפריון, החתן קיבל
מן הרב כמה הוראות הלכתיות הקשורים לסדרי החופה
והנישואין, ולאחר שתיית 'לחיים' כנהוג קמו המחותנים
לצאת לדרכם אל החופה הגדולה. בטרם צאתו לא שכח
הנגיד את מנהג המקום, ותוך כדי ברכת פרידה לבבית תחב
לידי הרב מעטפה מפוארת עבה ושמנה, שבתוכה שטרות
'מצלצלין' לרוב.
הגאון הצדיק הודה לגביר בפה מלא, ותוך כדי שליווה את
החתן ומשפחתו בדרכם לשמחתם, כבר הגיח ויצא העני
מחדרי בית הדין, וכדי לבטח את עצמו שלא יקדמנו אחר...
ניגש תיכף אל הרב בצעדים הססניים, הבית הלוי רמז לו
להתקרב אליו, ועוד לפני שפתח את המעטפה וללא שיידע
כלל באיזה סכום אגדי מדובר, השליש את המעטפה כולה
לידיו של אותו אביון, אשר שמח מאוד והודה לרב בפה מלא,
ויצא חיש לדרכו, כשכל זאת קורה לנגד עיניו המשתאות של
המחותן הגביר.
העשיר רם המעלה נפגע עד מאוד, ועל אתר החליט שאם
כך היא התייחסותו של הרב אל הכסף, כנראה שאיננו מבין
כלל בממון... ומכיון שכך כיצד יכול הוא לפסוק בדיני
ממונות? – מי שלא מבין בכסף אינו ראוי לשבת על מדין,
ולשמש כאב בית דין בדיני תורות מסובכים של עסקאות
והלוואות וכל כיוצא באלו...
וממחשבה למעשה, בהיותו אחד מחשובי הקהל אשר
דעתו קבעה הרבה בהליכי וענייני העיר, כינס את ראשי
הקהל, סיפר בפניהם דברים כהווייתן, והביע את דעתו שאין
הבית הלוי ראוי לשמש כרב אב"ד בעיר נכבדה ומפוארת
שכזו! – ההחלטה התקבלה פה אחד, הרב יפוטר לאלתר
ממשרתו, ובמקומו תצא משלחת נכבדה לחיפוש רב ואב"ד
חדש לעיר, המבין ויודע גם בענייני ממונות.
כאשר הגיע ראש הקהל לביתו של הרב עם כתב הפיטורין
בידו, אמר הרב: הנה מוכן אני לעזוב את משמרתי בזה הרגע,
אדרבה כך אוכל לשבת על התורה ועל העבודה במנוחה!
אבל ברצוני לדעת את סיבת הפיטורין, שמא מעלתי חלילה
בתפקידי במלאכת הקודש?
סיפר לו ראש הקהל את כל הסיפור, שבעקבותיו החליטה
הוועדה העליונה של הנהגת הקהילה, שאין הרב מבין
בממונות כלום...
אמר לו הרב: שאלה לי אליך, באם תופס אותך 'קוזק'
בדרכך, ומאיים עליך עם אקדח טעון, להוציא תיכף את כל
כספך, האם תתמהמה ותתחיל לספור כמה כסף יש לך
בארנק... או שתגיש לו מיד את הכסף כדי להציל את חייך?
- בוודאי שאגיש לו מיד את כל כספי להציל את חיי – ענה
ראש הקהל.
כך בדיוק היתה הרגשתי – הסביר הרב – בראותי את אותו
עני ואביון עומד למולי, עם אקדח טעון במצות "לא תקפוץ
את ידך מאחיך האביון!" (דברים טו, ז), האם במצב שכזה ניתן
להתחיל בספירת שטרות???
[קובץ "פרטיות", קלטת 15 צד ב]
יהודי אמריקאי עשיר הגיע לביקור בירושלים עיר הקודש,
בבית הכנסת פגש איש ירושלמי עתיק, תלמיד חכם נכבד
מאנשי ירושלים של פעם, שהתהלכו יותר בשמים מבארץ...
כשהוא לבוש בכובע מרופט ובחליפה דהויה, ובנוסף היו גם
תחובים במעילו כמה גבעולים של קש...
כיצד הגיע קש זה על מעילך? – שואל התייר באירוניה.
- מפני שהנחתי את מעילי בבית על מזרון הקש
שבמיטתי... כנראה קפצו מן המזרון סיבים אחדים ונצמדו
אל המעיל!
- ומדוע אינך תולה את המעיל בארון המעילים?
- משום שאין לי 'ארון' שכזה!
- מדוע?
- מסיבה פשוטה ביותר, משום שאין מקום בביתי הקטן
לארון כזה... בהיותנו משפחה מרובת ילדים מנוצלת כל פינה
לילד נוסף...
- אם כן זקוק הנך נואשות לחדר נוסף! בנה לך אפוא חדר
אחד נוסף מאחורי הבית, וכך תמצא מקום ברווח!
אמר לו הירושלמי בפקחותו, הבה נא נחשב חשבונו של
עולם! אני אצטרך עתה להכניס את עצמי בחובות כדי לבנות
חדר חדש, ולקנות ארון חדש – וכל זאת למה? בשביל כמה
סיבים של קש שבמעיל... וכי זה שווה מאמץ שכזה?!
[קובץ "פרטיות" שיחה 6]
כשנתבונן אל נכון נגלה דבר נפלא!
אדם מגיע אל הרב עם 'שאלה' על בהמתו שנשחטה זה
עתה, הרב פוסק "טרף!" – והוא ללא אומר ודברים נוטל את
כל הבהמה כולה ומשליכה לכלבים! ללא שום הרהור אחר
הפסק, אדרבה הוא מודה לרב על טרחתו, ומוסיף עוד דמי
'פסק' כנהוג.
למחרת מגיע אותו אדם לבית דינו של הרב, לדין תורה
שיש לו עם חברו על סכום זעיר של מאה דולר (100 $) ... הרב
אב"ד פוסק את הדין, חייב את החייב דנן וזיכה את חברו
הזכאי. והנה תיכף כראותו שיצא חייב מבית הדין נהפך
לשונא גדול של הרב, הוא מהרהר ומרנן אחר פסקו, ומדבר
בו סרה כידוע לדאבוננו.
והרב שואל את עצמו למה ומדוע? כיצד זה אתמול כאשר
הטריף לו בהמה שלמה השווה פי כמה וכמה מהסכום שבדין
תורה, סבר האיש וקיבל בראש מורכן, ואף הודה לו בפה
מלא. ואילו כאן בדין תורה, שהפסיד סכום זעיר שכזה, יצא
כנגדו בשצף קצף?!
התשובה פשוטה ביותר, וטיב המוסר השכל שבצידה נוקב
ויורד!
הפסד הבהמה לא הגיע לידו של אף אחד, היא הלכה לגמרי
לאיבוד, והוא נאלץ להשלים עם המצב. לא כן הפסד הכסף
שבדין תורה הגיע לידו של חברו, שיצא זכאי באותו דין תורה
שהוא יצא בו חייב... את זאת אינו יכול לסבול בשום אופן!
הוא אינו מסוגל 'לפרגן' [פארגינען] לחברו להרוויח על
חשבונו... זה צובט לו בלב!
שוב הראוני הדבר מפורש בסה"ק "יערות דבש" (ח"א דרוש
ה), ופירש בזה המדרש: "אמרה כנסת ישראל, רבש"ע
התשובה שלך היא, ואמר הקב"ה תשובה שלכם היא", ר"ל
בעניינים שלכם, בין אדם לחברו, עיין שם.
[מתוך שיחה לחבורת מצוינים מישיבות מיר ובריסק, ח' חשון תשס"ב]
בהזדמנות אחת התבטא כ"ק האדמו"ר בעל "דברי יואל"
מסאטמאר זצוק"ל, בהיותי בירושלים עיה"ק נכנסו אלי
אנשים מבקשים כסף, ונותנים עצות. – ואילו בניו יורק באים
אלי אנשים, מבקשים עצות ונותנים כסף!...
[קובץ "פרטיות" שיחה 31]
בדרך בדיחותא שמעתי מפ"ק הגה"ק מבוניאד זצוק"ל,
שפעם נפגשו ביניהם שני עניים בימי הפורים, אמר האחד
לחברו בשמחה גדולה: איזו טובה גדולה עשה עמנו המן,
שעל ידו קיבלנו ממון הרבה במתנות לאביונים...
ענה לו חברו לעומתו: אל לך למהר לשמוח, הנה כל מה
שנתן לנו המן, מהרה יבוא פרעה ויוציא הכל עבור הוצאות
הרבות של חג הפסח הממשמש ובא...
ואמת הדבר כאשר מתבוננים במידה היפה והנהדרת של
פיזור הצדקה של בני ישראל בימי הפורים, הרי הוא מבהיל
על הרעיון ומרטיט נימי לב ונפש! כידוע היטב לעסקני
הצדקה, שבימים הללו מתמלאים המגביות בכל התחומים
במידה גדושה, ואף אותם שאינם בעלי יכולת נתבעים
ונותנים הרבה מעבר ליכולתם.
ואמרתי בזה לכבוד שבת שקלים, באשר האריכו המפרשים
לבאר דברי התוספות במגילה (טז. ד"ה ודחי), שהקדמת
שקליהם של ישראל לשקלי המן עולה בחשבון שישים
~ ~ ~
~ ~ ~
א
ריבוא חצאי שקלים של ישראל, כנגד עשרת אלפים כיכר
כסף עי"ש. – וכבר נתחבט הב"ח בהגהותיו על אתר ובפני
יהושע שם, לבאר דבריהם כיצד עולה החשבון לעשרת
אלפים של המן עיין שם.
ואמרתי בדרך צחות, לפי ראות עיננו כיום כמה כסף וזהב
נשפך בימים אלו מדי שנה מכיסם של ישראל קדושים, לכל
הפושט יד בלי הבחנה, הרי שעברה נתינת צדקתם הרבה
יותר מעשרת האלפים של המן. ותרומת מחצית השקל
שבערב החג אינה אלא תחילת הנתינה הפותחת את הכיס
ואת הלב, אבל אם נכליל בחשבון כל הנתינה השופעת
שבעקבותיה, עדי סגירת שערים של יום השפע המוריק
לרוב, הרי שנמצא שהוא עולה ומגיע הרבה יותר כידוע. וכבר
הכניעו ישראל בהכנעה גמורה את כל עשרת אלפי ככר כסף
של המן הרשע, שהינם בטלים ומבוטלים לעומת הנתינה
העצומה של חג הפורים הקדוש הממשמש ובא עלינו ועל כל
ישראל לטובה.
[מתוך ספר "טיב המועדים – פורים"]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
