"ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח וערכו עצים על האש” (א,ז) 'דתניא "ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח" אע"פ שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט' (יומא כא,ב) מדוע מצוה להביא אש של אדם, למה לא להסתפק בא של מעלה שהיתה?- בהמשך על "עצים על האש” דורש היר' (יומא ב,א) 'מצוה להקדים אש לעצים שנא' וערכו עצים על האש' והנה ברמב”ם (הלכות תמידין פרק ב) זה לא מופיע (כמו שתמה הת”ת), מדוע?- ניראה בפשטות שבבבלי מופיע 'דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח.. לימד על הצתת אליתא שלא תהא אלא בראשו של מזבח' (יומא מה,א) והרי אם יש מצוה להביא את העצים לאש מה החידוש שאין להדליקם שלא על גבי המזבח?- לכן למד הרמב”ם שהבבלי לא מסכים לדרשה הזו, ולכן לא הביא זאת להלכה, אולם אין לומר כך, כיון שהכוונה שאת האש לא ידליק שלא על המזבח,ולא שאת העצים לא ידליק שלא על המזבח, ומימלא זה שני דינים שונים. אלא ניראה שזה נעוץ בדברי הרמב”ם: 'בבוקר עורכין עצים, ועושין בראש המזבח מערכה גדולה של אש-, שנאמר "וביער עליה הכוהן עצים בבוקר בבוקר" . וכן מצוה לעלות בשני גזרים של עץ עם תמיד של שחר, יתר על עצי המערכה--שנאמר "וביער עליה הכוהן עצים" (שם ב,א) מימלא יוצא שאת האש מדליקים בתחילה (מערכה גדולה של אש) וכשהאש קיימת מביאים את העצים יחד עם התמיד (שמובא אחרי שכבר קיימת האש), יוצא להלכה למעשה שהאש קודמת לעצים, וזהו כיר'. והנה מה העניין שהאש תקדם לעצים? ובכלל מה העניין של הבאת שני גזרי עצים?- ניראה ששני גזרי העצים רומזים לשני העצים שהיו בגן עדן, עץ החיים ועץ הדעת. שכשמקריבים את התמיד שהוא בא לחבר את העולם שלנו לה', שזהו שמוקרב תמיד (וע”פ היום), באים לומר יחד עם זה שאנו באים לתקן את חטא האדם הראשון, ולכן מוקרבים שני עצים, כנגד עץ הדעת שחטאנו איתו, וכנגד עץ החיים שגם הוא קשור להרחקתנו מגן עדן, מהקדושה, שזהו "ועתה פן ישלח ידו ולקח גם מעץ החיים ואכל וחי לעלם" (בראשית ג,כב) ומיד "וישלחהו ה' אלקים מגן עדן" משמע שזה היה קשור להרחקתו מגן עדן, ולכן גם כנגדו מביאים. ויותר מזה ע"פ רש"י שפרש '"ועתה פן ישלח ידו וגו'" - ומשיחיה לעולם הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלוה' (שם) הרי שגם בעץ החיים היה חוטא בהמשך, ולכן גם בקשר אליו יש מקצת צורך תיקון. או שאפשר ששני גזרים העצים זה כנגד עץ הדעת, שאדם וחוה חטאו בו ולכן כביכול כנגד כל אחד מביאים גזר עץ. או שאפשר שזה כנגד עץ הדעת, שהיו שני חטאים בקשרו, האחד זהו חטא עץ הדעת שחטא אדם הראשון, והשני זהו חטא העגל שלפני זה היו כמלאכים ללא מוות, ולאחריו התחייבו מיתה בעולם 'רבי יוסי אומר לא קיבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהא מלאך המות שולט בהן שנאמר "אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם" חבלתם מעשיכם "אכן כאדם תמותון" (ע"ז ה,א) מימלא זהו כמו חטא אדם הראשון שהמיתה באה בעקבות עץ הדעת. וכן במתן תורה תקנו את עץ הדעת שלכן לא מתו, ובעקבות העגל חזרו למות כמו מעץ הדעת, וזה משום שנעשה כהמשך לעץ הדעת. ולכן מביאים שני גזרי עצים כביכול אחד כנגד עץ הדעת ואחד כנגד העגל, והנה איך חטא האדם בעץ הדעת בהיותו מוקף קדושה בגן עדן? וכן איך חטאו ישראל בעגל בזמן שרק לפני רגע היו במעמד מתן תורה וראו ונחרדו, איך פתאום חטאו כ"ך?- אלא שבמתן תורה מגלה לנו הגמ' שהיה פגם, 'ויתיצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. א"ר אחא בר יעקב מכאן מודעא רבה לאורייתא' (שבת פח,א) הקשר עם התורה היה קצת פגום בשל הכפיה של מתן תורה, לעומתו מתי זה ניתקן?- 'אמר רבא אעפ"כ הדור קבלוה בימי אחשורוש דכתיב "קימו וקבלו היהודים" קיימו מה שקיבלו כבר' (שם), שבזמן אחשורוש זה בא מצד בנ"י, מרצונם, וזה בעקבות שהם פעלו בתפילות ובתחנונים, להבדיל ממתן תורה שרק היו אפופים בקדושה אבל לא הפנימו את זה. ומימלא זהו השורש לחטא בעגל וגם באדם הראשון, שקדושה מסביב לא מספיק, שברגע שיש קצת קשר לחטוא (ע"י הנחש או הערב רב) מיד חוטאים. לכן כאשר באים להעלות את שני גזרי העצים באש, כנגד הקדושה והתורה [כנאמר "הלוא כה דברי כאש נאם ה'” (ירמיה כג,כט)] עושים זאת ע"י שילוב של אש של מעלה ואש של מטה, שלא מספיק שיש אש של מעלה תמידית רבוצה על המזבח, אלא יש צורך להביא משל הדיוט, כיון שהקדושה של מעלה לבדה אינה הפתרון שלא לחטוא, כיון שחטאו אע"פ שהיו אפופי קדושה, אלא יש צורך לחבר זאת לאדם, שיבוא ממנו, וזהו המצוה להביא מן ההדיוט. וע"פ זה אפשר גם להבין מדוע המצוה היא שיהיה קודם אש ואח"כ להביא את גזרי העצים, כיון שבחטא עץ הדעת ובעגל היתה קדושה (אש) אבל רק של מעלה , ולכן אנו באים לתקן את מה שהיה שזה ע"י הוספת שלנו שכך היו נימנעים החטאים, ולכן זה כעין הוספה למה שהיה קודם לחטא, ולכן זה בא לפני שני גזרי העצים. (ובכלל לא ראוי לשים על המזבח בתחילה עצים לבד שהם כנגד החטאים, אלא קודם יש להביא את הקדושה). ויותר מזה נראה, שהנה מה ההבדל בין פסח לפורים?- שזה ניסים גלוים וזה ניסים נסתרים, ומסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שלכן יש חשיבות של הצמדת פורים לפסח, שלכן עושים פורים באדר הקרוב לניסן (אדר ב') כדי לחברם, שע"י הנסים הגלוים אנו מכירים שיש ה' ובעקבות כך גם מגלים אותו בניסים הנסתרים, וע"י הניסים הנסתרים אנו מחוברים ומכירים את ה' יותר טוב בכל פרט בעולם. ומימלא ע"פ זה אפשר גם לומר שזהו ההבדל בין מתן תורה לפורים, שכאן קיבלו ברצון וכאן בכפיה, כיון שבמתן תורה זה ה' הגלוי, שזה לא בשלמות ההכרה בה' (כי מכיר רק כשבגלוי), ובפורים זה ה' הניסתר הנימצא בכל, שזהו ההכרה השלמה ולכן קיבלו בשלמות וברצון, ומימלא זהו השורש לחטא עץ הדעת והעגל, שאדם הראשון הכיר את ה' הגלוי ולכן חטא, ולכן התחבא כשה' קרא לו, כביכול שיכול להתחבא מה', כיון שלא מכיר בה' הניסתר שמצוי בכל, וכך גם בעגל בלי משה התרחקו מה' ועשו עגל כאילו שיש מקום לעוד אלוה. לכן בשני גזרי העצים (ובכלל הקרבן) מביאים יחד מאש של מעלה ואש של מטה (הדיוט), כנגד ה' הגלוי שמופיע משמים וגואל בכח שמעל הטבע, וכנגד ה' הניסתר בטבע שהאדם פועל לגלותו בעולם, שיחד הם מהווים את השלמות של הקדושה והרחקה מחטא ותיקון בעולם. ולכן האש קודמת לעצים, שהחיבור הזה של הקדושה הוא הבסיס והיסוד לתיקון העולם.

לרפואת אברהם בן בתיה שליט"א