פרשת  פקודי-הקשר בין הכיור במשכן לבריאת העולם,כיצד?

מאמר  מאת: אהובה קליין.

[לעילוי נשמת אימי:חיה בת  בן- ציון,ז"ל]

אחד הכלים החשובים במשכן היה הכיור,כפי שהוא מוזכר בפרשתנו:

"ונתת את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח ונתת שם מים"[שמות מ,ז]

ובהמשך מסופר כי משה  מצווה  למשוח  את הכיור בשמן המשחה ולקדש  אותו במטרה  להשתמש בו בפועל:

"ומשחת את הכיור ואת כנו וקידשת אותו והקרבת את אהרון ואת בניו אל פתח אוהל מועד ורחצת אותם במים":[שם  מ,י"ב]

משה מקיים את הציווי הלכה למעשה:"וישם את הכיור בין אוהל מועד ובין המזבח וייתן שמה מים לרחצה:ורחצו ממנו משה ואהרון ובניו את ידיהם ואת רגליהם"[שם מ,ל"א]

השאלות הן:

א] ממה היה עשוי הכיור ומה הייתה מטרתו?

ב] במה הייתה חשיבותו?

ג] באיזה אופן נעשה בו השימוש?

התשובה לשאלה א]

 הכיור היה עשוי מנחושת מתרומת –הנשים שהביאו איתן מראות.

הוא היה קבוע בין האולם למזבח מהטעם: כדי שהכוהנים  יזכרו כי  עליהם לרחוץ ידיהם ורגליהם טרם יעסקו במלאכתם בהיכל ,או במזבח.

תפקיד הכיור- היה בעיקר לטהר את הכוהנים בטרם  עבודתם במשכן,והם היו רוחצים את ידיהם ורגליהם,כמות המים הספיקה לארבעה כוהנים,בערך ארבעה ליטרים מים.

המים שימשו גם להשקאת האישה הסוטה.

מקור המים היה בעיקר –מי מעיין,או   מי מקווה.

בהעדר מים ממקורות אלה כל סוגי המים  היו כשרים.

חשיבותו של הכיור הייתה בכך שבלעדיו לא היה ניתן להקריב  קורבנות ולא היה באפשרותם של הכוהנים לעסוק בשאר מלאכות המשכן.

והגמרא מוסיפה:"אפילו שימה מעכבת"- הכוונה שאם הכיור לא היה ממוקם במקומו- לא היה ניתן לקדש ידיים ורגליים.

כל קידוש ידיים ורגליים היה צריך להתבצע באמצעות מי הכיור.

מעניין כי משה חשש להשתמש  במראות הצובאות,לפי שהנשים במדבר היו מתייפות באמצעות מראות אלה - במטרה לחזק את התא המשפחתי ולהרבות ילודה-והיו נשים שמביאות בבת אחת שישה ילדים בכרס אחד וכך הצליחו להעמיד ולהגדיל ולהעצים- את צבאות ישראל  בזמן שבני ישראל היו עבדים במצרים.

לפיכך, משה היה סבור שאין מן הראוי להשתמש במראות אלה- מחשש אלמנט של תאווה,אך הקב"ה נתן לו אישור לשימוש במראות , ובזכות נשים צדקניות-בסופו של דבר,נגאלו עם ישראל ויצאו מאפלה לאורה.

הכיור היה שונה מיתר כלי המקדש,לפי שהתורה לא קבעה מה יהיו מידותיו וזאת בניגוד לשאר הכלים כדוגמת:המנורה,ארון העדות...,אך הדגישה שהוא חייב  להיות עשוי מנחושת.

כמו כן,בניגוד לשאר  כלי המקדש ובגדי הכוהנים-הכיור נזכר באופן נפרד לפי שתפקידו היה אך ורק לסייע במלאכות המשכן.

בניגוד לכוהנים-אהרון ובניו,הרי משה השתמש בכיור רק פעם אחת:בשבעת ימי המילואים.

התשובה לשאלה ב]

המשכן כולל הכיור היה שקול  כנגד בריאת העולם,כמו שנאמר במדרש תנחומא:

[תנחומא,פרשת  פקודי סימן ט']:

"אמר רבי יעקב ברבי אסי,למה הוא אומר:"ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך"[תהלים כ"ו,ח]

בשביל ששקול כנגד בריאת עולם,כיצד?

בראשון נאמר:"בראשית ברא אלוקים את השמים ואת הארץ,וכתיב:"נוטה שמים כיריעה"[שם ק"ד,ב]

ובמשכן מה כתיב?"ועשית יריעות עיזים"[שמות כ"ו,ז]

בשני:"יהי רקיע" ואומר בהן הבדלה,שנאמר:

"ויהי מבדיל בין מים למים"ובמשכן כתיב:"והבדילה הפרוכת לכם"[שם,ל"ג]"

בשלישי כתיב:"מים",שנאמר:"יקוו  המים" ובמשכן כתיב:"ועשית כיור נחושת וכנו נחושת וגו':" ונתת שמה  מים"[שמות ל,י"ח]

התשובה לשאלה ג]

לפי רש"י: היה הכוהן מקדש ידיו ורגליו באופן הבא:

היה מניח את ידו הימנית על גבי רגלו הימנית ושופך  עליה מים.

מניח את ידו השמאלית ל רגלו השמאלית ושופך עליה מים,כפי שכתוב בתורת כוהנים:

"כיצד מצוות קידוש? מניח ידו הימנית על גבי רגלו הימנית ויד זו השמאלית ע"ג רגלו השמאלית ומקדש"[זבחים י"ט]

לפי רבנו בחיי:רחיצת הידיים והרגלים נועדה  לרמוז על עשר ספירות שכן  ראשית האדם-עשרה  כאשר מגביה את ידיו כלפי מעלה וסופו עשרה.

והוא הטעם לפי חז"ל:"נטילת ידיים בתפילה ולשון נטילה ירמוז לזה שהוא לשון הגבהה כלשון:"שאו ידכם קודש"[תהלים קל"ד] וכן נאמר:"ואשא כפיי אל מצוותיך אשר אהבתי.."[תהלים ק"יט]

ולכן אונקלוס תירגם:כי המילה:"ורחצו" היא מלשון קדושה.

לסיכום,לאור האמור לעיל ניתן להסיק: כי למרות שהתורה הזכירה את הכיור בסוף לאחר יתר כלי המשכן,

הרי שהכיור היה גורם חשוב במשכן  כנגד בריאת העולם ובלעדיו לא יכלו הכוהנים לבצע את מלאכתם בהיכל,או במזבח העולה.

ובאמצעות המים הזכים היו מטהרים ומתקדשים טרם עשיית המלאכות במשכן.

הכיור היה עשוי מנחושת ונתרם על ידי מראות הנשים אשר  באמצעותן היו מתייפות  בתקופת עבדות מצרים וכך מוצאות חן בעיני בעליהן ומגבירות את הילודה.

בזכות נשים צדקניות נגאלו ישראל ממצרים ובזכות נשים צדקניות.עתידים ישראל להיגאל בגאולה הקרובה במהרה בימנו,אמן ואמן.