הגשה לתפילה
נכתב על ידי DL2000, 6/12/2013
"ויגש אליו יהודה, ויאמר בי אדני, ידבר נא עבדך דבר באזני
אדני, ואל יחר אפך בעבדך" (מד, יח)
פירש בסה"ק באר מים חיים ועוד ספרים קדושים, על פי
מ"ש במדרש (ב"ר צג, ו) הגשה לתפילה עי"ש, שהגם שהיה
נראה כמדבר אל יוסף, באמת בתוככי לבו היה מתפלל
לפני השם יתברך, והיה מסתיר תפילתו בהעלם, כדי
להרחיקה מאחיזת החיצונים כידוע.
ובזה מיושב תמיהת המפרשים, מהו "ויגש אליו", הלא
לפניו היה עומד ועמו היה מדבר. – אלא שניגש עתה
בהגשה לתפילה לפני ה', ולהטמין בתוך דיבוריו תחינות
תפילות ובקשות גדולות לקל חי.
ועל כך רומז הכתוב: "ויגש אליו יהודה" – אליו יתברך
שמו, "ויאמר בי אדוני" – רומז לאדון העולם, הנמצא בי
בתוכי, בחלק אלקי ממעל הנטוע בנשמת האדם מאור
אין סוף ב"ה. "ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני" – פירוש,
שאדבר דבר שאין לו שומע, רק אזני אדוני יתברך שמו
בלבד, ואין אדם אחר מבין דיבורי וכוונתי כלל. ודברי
תחנונים הללו הרוחשים ובוערים בתוככי לבי בתפילה
וזעקה נרגשת, הם שיכנסו באזניך, כי אתה שומע
תפילה.
על דרך מאמרו הנפלא של הרה"ק הרבי ר' ברוך זצוק"ל
ממעז'בוז זי"ע, בפסוק (דה"י א כט, י) "ויברך דויד את ה'
לעיני כל הקהל, ויאמר דויד וכו'". פירוש, שדוד המלך
ע"ה היה מהלל ומשבח להשם יתברך בגודל התלהבות
עד אין שיעור, אך 'לעיני כל הקהל' היה נראה 'ויאמר
דוד', שאומר דברים פשוטים כאחד העם.
והאומנם מכוח תפילות נוראות הללו, שבקעו ממסתרי
לב קרוע ומורתח והתעלו עד כסא הכבוד, הוחשה
תשועתם תיכף ומיד, "ולא יכול יוסף להתאפק וכו'" (מה,
א) ויצאו מצרה לרווחה.
~~~
שנת ה' תש"ח היתה עת צרה ליעקב וזמנים קשים
לישראל, כאשר המלחמות התגברו בארץ הקודש,
והיתה ירושלים עיה"ק ושאר ערי ישראל נתונים תחת
הפגזות כבדות, סכנת נפשות מוחשית ריחפה על ראשי
עם הקודש, ובעיקר על יושבי עיר הקודש.
בעת צר ומצוק לישראל התקינו אז צדיקי הדור נשיאי
העדה, 'שלושת ימי תפילה' רצופים בהיכל בית הכנסת
"ישועות יעקב" שבשכונת מאה שערים המעטירה,
במשמרות רצופות של אמירת כל ספר התהלים בזה
אחר זה. כידוע שישנה סגולה גדולה באמירת כל ספר
תהלים בלא הפסק לביטול גזירות רעות, וכבר סמכה דוד
המלך ע"ה עצמו בתפילתו ובקשתו על כך בקאפיטל ס"ט
(ז): "אל ייבושו בי קוויך ה' אלקים צבאות, אל יכלמו בי
מבקשיך אלקי ישראל"!
באותם ימים טרופים נכנס מוהר"ר אליקים שלזינגער
אצל מרן הגרי"ז זצוק"ל, הבריסקער רב, ובתוך דבריו סיפר
שהוא מגיע עתה מהשטיבלאך במאה שערים.
"ומה עשית שם?" – שאל הרב.
"למדתי הגמרא בסוגיא שאוחזים בלימוד הישיבה" –
ענה ר' אליקים.
לא טוב עשית! אמר הרב, היה עליך להצטרף למשמרות
התהלים שבהיכל הגדול, בעת כזו שכלל ישראל צריכים
לרחמי שמים מרובים, אין לפרוש מן הציבור, ויש
להשתתף בעצרת תפילת הרבים.
כדאיתא בתנא דבי אליהו (זוטא פט"ו): "בזמן שהרבים הם
שרויים בצער, והיחיד פורש מהם, שני מלאכי השרת
ההולכים עמו מבית הכנסת ומבית המדרש עד ביתו,
אומרים עליו: אותו האיש הפורש מן הציבור אל יזכה
לראות בנחמות ציבור" ע"כ.
הוסיף הרב ואמר: "יש בידינו יהלום יקר ערך עד מאוד! –
הלא הוא 'ספר התהילים' יש לנצלו היטב"...
[פרטית י"ז שבט תש"ע]
~~~
סיפר לי הרה"ח ר' עמרם בלוי שליט"א, מוועד הכשרות
דפה עיה"ק ירושלים ת"ו, שלפני מספר שנים נפל
למשכב ל"ע, ובהתגברות המחלה היה מוטל כמה
חודשים במצב קשה ביותר כשהוא מחוסר הכרה,
הנקרא "תרדמת", אשר בהגדרות הרפואיות הוא נחשב
כמו "צמח", ואין שום אופן בעולם, עצה או תרופה
לעוררו מתרדמת זו, אשר יכולה להימשך על פני שנים
רבות, רחמנא ליצלן.
והנה ביום אחד לפתע פתאום בנס מן השמים פקח את
עיניו, ואט אט חזר להכרתו המלאה, עד שהבריא לגמרי
בחסדי שמים וחזר לבריאותו השלמה כאחד האדם,
לאורך ימים ושנים טובות.
הסיפור הזה היכה גלים בעולם הרפואה, בהיותו מקרה
יוצא דופן, ורוב החולים במחלה זו אינם יוצאים ממנה ה'
ירחם.
חלפו כמה חודשים, והנה מקבל ר' עמרם שיחת טלפון
מבני 'משפחת שרון', הלא היא משפחתו של א. שרון
ראש הממשלה לשעבר הזכור לגנאי, שזה כבר כמה
וכמה שנים מוטל כך כ'צמח', ללא ניע וללא זיע. ואנשיו
ובני משפחתו חקרו ודרשו וביררו ללא הרף בכל העולם
מה ניתן לעשות להצלתו, הם ניסו את טובי הרופאים מן
השורה הראשונה שבעולם הרפואה, ואף פרופסורים
ידועי שם מהמומחים ביותר בעולם, והעלו חרס בידם...
כולם קבעו בהחלטיות שעל פי כל סדרי הרפואה אין
שום תרופה למחלתו!
אך בניו לא אמרו נואש, והחלו לברר בין בתי החולים
השונים, האם ישנם אנשים שחלו במחלה זו ויצאו ממנה,
וכך נודע להם מתוך אחת הרשימות שקבלו, מהרה"ח ר'
עמרם שחלה אף הוא באותה מחלה בדיוק, ושכב כמו
'צמח' מספר חודשים באותו מצב כאביהם, עד שלפתע
התעורר ויצא לחיים מחודשים. – עתה ביקשו הם לקבוע
פגישה עם ר' עמרם, כדי לנסות לדלות ממנו ולגלות את
הסוד המופלא, כיצד זה הצליח לצאת ממחלה קשה
ונוראה שכזו?
בהגיעם אל ביתו מלווים במשלחת של 'קונסול', צוות
רופאים מומחים, החלו בחקירות ודרישות בפרטי
הפרטים של כל דרכי התרופות והרופאים שטיפלו בו
וכו'. – כשראה ר' עמרם להיכן נוטים הדברים, פתח את
פיו בחכמה ואמר:
דעו נא היטב, מבחינה רפואית כנראה עשיתם אתם
הרבה יותר ממה שהיה בכוחי לעשות, כל מה שניסיתי
אני בוודאי ידוע לכם מכבר... ולא אוכל לחדש בפניכם
בתחום הרפואה מאומה! – אולם דבר אחד בלבד יש לי,
שאותו לא תוכלו להשלים בשום אופן!
חברי המשלחת נדרכו תיכף ושמו אוזנם כאפרכסת, הנה
הולך הוא לפענח את ה'סוד' הגדול, ואולי אף לחזיר את
ראש הממשלה לבריאותו השלמה!... הם הצהירו בפה
מלא, שהינם מוכנים לפזר הון רב בעד גילוי הסוד, ויעשו
כל אשר יבקש מהם! והתחננו על נפשם לגלות בפניהם
מה הוא הדבר שעדיין לא ניסו הם אותו?
אמר להם הרב: יש לי כמה מאות נכדים כ"י, שהתפללו
עבורי בלב קרוע ומורתח מדי יום ביומו! בכל אותה עת
שחליתי, תפילות בוקעות רקיעים! – זהו הסוד הגדול
שכנראה אין לכם עדיין... זהו הפיצוח והפענוח המדויק
של החלמתי בנס ברור בחסדי שמים מגולים, ממלך
יושב על כסא רחמים!
[קונטרס "טיב המעשה" ח"ה עמ' לז]
~~~
הרה"ק בעל "בית אהרן" מקרלין זצוק"ל זי"ע, היה מקפיד
מאוד על תפילה בציבור, והיה אומר שהתפילה בציבור
מתקבלת למעלה כמו תפילת הצדיקים!
פעם אחת נצרך לעבור 'ניתוח' מסוים בגופו הטהור, אך
הוא סירב לגשת לטיפול רפואי זה מחשש הפסד 'תפילה
בציבור'! – בניו הקדושים והגבאים הנאמנים המופקדים
על שמירת בריאותו, לא ידעו את נפשם, כיצד מוצאים
עצה נבונה לצאת מן הסבך, הם דרשו ברופאים מומחים
כיצד ניתן לרפאותו בלא שיגיע מזה הפסד תפילה
בציבור.
לאחר דרישות וחקירות נמצא פרופסור אחד, שאמר
א
שביכולתו לערוך הניתוח מיד לאחר תפילת 'מנחה
גדולה', כך שבטרם עלות השחר יוכל כבר להתפלל
תפילת 'מעריב' בציבור!
ואכן נבחר 'מנין' מיוחד מגדולי החסידים יושבי החצר,
שהיו כידוע קדושים וטהורים ומהם בעלי רוח הקודש! –
המנין ליווה את הצדיק האדמוה"ז אל בית הרפואה, שם
עבר הרבי בשעות שלפנה"צ את כל תהליך ההכנה
לניתוח, ובטרם כניסתו לחדר הניתוחים התפלל תפילת
'מנחה גדולה' בציבור, תיכף בזמנה הראשון, ומיד
לאחריה החל הניתוח, כשהמנין המובחר עומד מבחוץ כל
העת בתפילה ותחנונים לפני השם יתברך להצלתו,
ולהשיב את בריאות קדשו איתן על משמרתו.
ואכן בסוף הלילה התברר שהניתוח הצליח בשלום,
והרבי הקדוש כבר התעורר, והתפללו מעריב בציבור
לפני עלות השחר, לשמחת לב הצדיק!
[פרטית, י"ד אייר תשע"ג]
~~~
הגה"ק רבי מאיר יחיאל הלוי גאב"ד ק"ק אסטראווצא
זצוק"ל, בעל "מאיר עיני חכמים", היה מפורסם בכל
העולם בגאונותו העצומה. – מלבד צדקותו ותעניותיו
הרבות, וקדושת פרישותו הידועה, היה מפלפל בחריפות
עצומה עם סגל תלמידים מובחרים, שהיו בעצמם
גאונים מופלגים. וכבר נדפסו כמה וכמה ממבחר ספרי
קדשו בהלכה ובאגדה, המלאים וגדושים בחריפות
ובקיאות מדהימה.
במוחו הכביר היה מחשב ברגעים אחדים חשבונות
קשים ועצומים, מפרק הוויות ומשבר סלעים, ובונה
עולמות שלמים נדבך על גבי נדבך, כשהוא קושר
באומנות חשבונו הפלאי סוגיא בסוגיא, עד שבשלמות
המלאכה וחיבור כל החוליות יחדיו נהפך כל עקוב
למישור, והתיישב דבר דיבור אל אופניו, בבנין נאה
ומהודר להפליא!
בישיבתו פעם בסגל חבורת קדשו, ומסר בפניהם את
שיעורו הקבוע, הקשו התלמידים – שהיו אריות אדירים
גאוני תורה – קושיא עצומה, שככל שעמלו וטרחו
למצוא את פתרונה, נשארה בידם בגדר "צריך עיון גדול"!
הרבי הקדוש, כשומעו הקושיא העצומה, עצם את עיניו
הקדושות, וישב כך דומם 'חמש דקות' תמימות, ולאחר
מכן פתח את עיניו, והחל להרצות את תירוצו בגאונות
וחריפות כיד ה' הטובה עליו, ויישב כל הקושיא על הצד
היותר טוב.
אחד התלמידים שהתלהב מאד מן החריפות והגאונות
שבתירוץ נפלא זה, לחש באוזן חבירו שישב על ידו
בהשתוממות: "תוך חמש דקות תירוץ שכזה!"...
הדברים הגיעו לאוזניו של הרבי הקדוש, הוא פנה לאותו
תלמיד ואמר: "לא כן! אלא ארבע דקות התפללתי
והתחננתי לפני השי"ת להאיר עיני בתורתו הקדושה!,
ואחר כך חישבתי את התירוץ בדקה אחת!!!".
ארבע דקות תמימות של 'הגשה לתפילה' של צדיק וקדוש
בהשתפך נפשו לפני ה' - בוודאי בכוחם להוליד תירוץ של
גאונות אדירה בתוך דקה אחת!
[פרטית, כ"א סיון תשע"ג]
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
