"ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות ויגש אתם אליו וישק להם ויחבק להם" (מח,י) 'דאמר רבי חמא ברבי חנינא: מימיהן של אבותינו לא פרשה ישיבה מהם.. יעקב אבינו זקן ויושב בישיבה היה שנאמר "ועיני ישראל כבדו מזקן" (יומא כח,ב)בפשטות זו דרשה ש"זקן" הכוונה לת"ח משום שמן הסתם התורה לא באה לספר בגנותם של האבות שהיו כבדי ראיה (ריטב"א) אלא שבכ"ז זה לא מספיק כיון שהתורה באה לספר שלכן יעקב לא ראה את בני יוסף שבשל כך שאל מיהם, כך שזה לא סתם לספר בגנותם אלא שבלעדי זה לא יובן מה היה שם, ומימלא מניין שזה בא לרמז על היותו ת"ח? (אמנם בדרשות דורשים גם בלי הוכחה מהפס' אלא בדרישת הפס', אולם צריך תמיד לנסות להראות מה דירבן את חז"ל לדרוש זאת) וניראה שזה נאמר בהקשר לשאלתו של יעקב "וירא ישראל את בני יוסף ויאמר מי אלה" (ח) שלכאורה מדו לא זיהה יעקב את בני יוסף, הרי הם היו 17 שנה איתו כך שהיה צריך להכירם? ואם כלל לא ראה אותם אלא מטושטש מאד, היה צריך לומר מיד שעיני יעקב כבדו מזקן ואז להוסיף "וירא ישראל" וגו', כשהתורה מספת קודם שלא זיהה אותם לפני שסיפרה שלא רואה זה נישמע כמו שבאה לומר שלא מזהה אותם מצד עצם זיהויים, לכן פרש"י 'וירא ישראל את בני יוסף- בקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים ויהוא ובניו ממנשה'. שלפי זה מובן שלא זיהה אותם בעינייני קדושה שלכן התורה מספרת שלא זיהה ואח"כ מספרת שלא רואה. מימלא מה שנאמר "ועיני ישראל כבדו מזקן לא יוכל לראות" מתייחס למה שלא זיהה את בני יוסף, מצד ראייתו ומצד הראית קודש שבו, ומימלא לכן מובן שדרשו מזה שהיה זקן ויושב בישיבה שלכן שרתה שכינה אצלו ודרכה היה רואה בקדושה. אלא שלכאורה מדוע לא ראה ברוה"ק, הרי אפרים ומנשה לא אשמים בכך שיצאו מהם מלכים רשעים?- ובפשטות רצה לברך אותם ואת צאצאיהם, ולכן ניתקע בשל צאצאיהם. אולם אפשר יותר מזה- שיוסף עונה ליעקב על שאלתו מיהם "בני הם אשר נתן לי אלקים בזה" (ט) שמהו "בזה"?- פרש"י 'בזה- הראה לו שטר אירוסין ושטר כתובה, ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוה"ק'. שמניין ליוסף לעשות שטרות אלו?- בגמ' (יומא שם) מובא מיד בהמשך 'אמר רב קיים אברהם אבינו כל התורה כולה' וכו' ומימלא כך גם יוסף, אלא שלכאורה קיימו את כל התורה רק בא"י ולא בחו"ל (רמב"ן)?- אלא ניראה שיוסף היה כ"ך מחובר לא"י עד שהמשיך להתנהג כאילו הוא בא"י מאהבתו וחיבורו אליה, כמו שדרשו חז"ל שיוסף זיהה את עצמו כישראלי כמו שאומר "כי גנב גנבתי מארץ העברים" (מ,טו) לכן המשיך גם במצרים להתנהג כך. אולם בניו כניראה לא הלכו בעקבותיו ולא שמרו על כל התורה אלא רק על 7 מצוות בני נח (כשאר בנ"י) ולכן בשל הירידה בשמירת התורה והחיבור לא"י (שהיא מקור התורה) זה היה השורש שבסוף הגיע לידי המלכים הרשעים, בבחינת מעשה אבות סימן לבנים (שמשפיע לבנים) ולכן כבר מהם יעקב לא יכל לברכם ונסתלקה ממנו השכינה. ואת הברכה ברך רק לאחר שיוסף הראה לו שטר אירוסין וכתובה (שכתובה זה תקנה מדרבנן) להראות שהוא צדיק גמור ולכן שבזכותו יברך את בניו, כמו שמביא רש"י 'הראה לו … ובקש יוסף רחמים על הדבר ונחה עליו רוה"ק' שהרוה"ק בזכות יוסף, שהברכות חלו בזכות צדקותו וקשרו לא"י. וזהו הקשר לתחילת הפרשה שמדברת על מעלת א"י שלכן יעקב רוצה שיעלוהו ויקברוהו בא"י דווקא.