בס"ד                                                     ערש"ק                                                                   ג'   טבת  התשע"ד

                        יוסף לי - אור - בפרשה – ויגש

  " ויגש אליו יהודה ויאמר בי אֲדֹנִי ידבר נא עבדך דבר באזני אֲדֹנִי ואל יִחר אפך בעבדך כי כמוך כפרעה   "(מד, יח)

לענ"ד, מדובר באחת הפרשיות המרתקות במקרא כאשר השיא שלה מגיע למפגש בין אחד עשר השבטים ליוסף אחיהם

כאשר הוא יודע את זהותם, והם לא! ומכיוון שכך נראה להקדים את הרקע למפגש ואת תיאור המדרשים ממש טרם

המפגש. לאחר שבע שנות השֹבע החלו שבע שנות הרעב, בדיוק כפי שיוסף פתר לפרעה את החלומות. לכן, יעקב אבינו

ע"ה מבקש מעשרה בניו היינו ללא בנימין, שירדו למצרים כי יש שם שבר גדול כלומר, אפשרות לסחור וע"י כך להשיג אוכל

בשביל להתקיים. בלית ברירה הם יורדים למשביר של מצרים, כלומר לשר האוצר של מצרים, הלא הוא אחיהם, יוסף

הצדיק! והנה, הפלא ופלא עד כמה הקב"ה מדויק ואין מקרה בעולם שהרי עברו מעל 20 שנה מעת מכירת יוסף, שהחיים

מבחינת האחים היו בצל השקר, האמת עומדת להתגלות אך לא לפני שיוסף מצליח בחכמתו לגרום לשבטים להוריד

למצרים גם את בנימין ע"י שאסר את שמעון בבית האסורים על מנת שיחזרו, כמו שדרשו חז"ל: מיד קם מנשה והכהו

מכה אחת הכניסו בבית האסורים ונתן עליו כבל. אמר שמעון לאחיו: אתם אומרים מכה של מצרים הוא, זה אינה אלא

של בית אבא. כיון שראו אחי יוסף כך וכו', נפלה אימה עליהם והלכו אצל אביהם, עד שהביאו את בנימין והעמידוהו לפני

יוסף(תנחומא ד). וכל זאת, על מנת שיתגשמו חלומותיו של יוסף וע"י כך יכירו אחיו בעוונם במכירתו לישמעאלים.

ובעת שנתפס בנימין עקב גביע הכסף אשר הוטמן באמתחתו, אמר להם יוסף הצדיק: 'האיש אשר נמצא הגביע בידו

הוא יהיה לי עבד', ומכיוון שיהודה היה ערב ליעקב בעבור בנימין שנאמר: "אנוכי אערבנו" וגו'(בראשית מג, ט), וכפי

שדרשו רז"ל:  שע"י כך נקשר בקשר חזק להיות מנודה בשתי עולמות וכו'(יל"ש רמז קנא). לכן יהודה לא היה מוכן לקבל

בשום פנים ואופן שבנימין לא יוחזר לאביו. ומכאן, שהמתח ששרר בין יוסף לאחיו, ובפרט עם יהודה כאמור, הלך וגבר,

וכפי שמתואר להפליא במדרשי חז"ל על הדו שיח ביניהם: אמר לו יהודה: מתחילה בעלילה באת עלינו וכו' אמר לו יוסף:

יהודה! למה אתה דברן מכל אחיך? ואני רואה בגביע שיש באחיך גדולים ממך! אמר לו יהודה: כל זאת שאתה רואה

בשביל הערבות, שערבתי אותו. אמר לו יוסף: מפני מה לא ערבת את אחיך כשמכרתם אותו לישמעאלים בעשרים כסף

וציערת את אביך הזקן, ואמרת לו: 'טרף טורף יוסף' והוא לא חטא לך!, אבל זה שחטא - וגנב הגביע, אמור לאביך: הלך

החבל(בנימין) אחר הדלי(יוסף). כיוון ששמע יהודה כך, צעק ובכה בקול גדול ובמר נפש, אמר: כי איך אעלה אל אבי

והנער איננו אתי? וכו' מיד אמר יהודה לנפתלי: לך וראה כמה שווקים יש במצרים? קפץ וחזר, אמר לו: שנים עשר. אמר

יהודה לאחיו: אני אחריב מהן שלשה וטלו כל אחד אחד ולא נשאיר בהם איש(תנחומא ה). ועוד מובא במדרש רבה: 'כי הנה

המלכים', זה יהודה ויוסף. 'עברו יחדיו', זה נתמלא עברה על זה וזה נתמלא עברה על זה וכו'. אף אחיו, כיון שראו יהודה

שכעס, אף הם נתמלאו חמה ובעטו בארץ, ועשו אותה תלמים תלמים וכו', באותה שעה נתמלא חמה על יוסף, כיוון שראה

יוסף סימנין של יהודה, שתי דמעות זולגות דם, מיד נזדעזע ונבהל, אמר: אוי לי! שמא יהרגני!(פצ"ג, ב, ז, ח) 

וכעת, מתבקשות השאלות למה רק יהודה ניגש, היינו התקרב ליוסף יותר משאר השבטים, וכי מה ראה שהאריך בדברים

ובחר לפרט אחת לאחת שוב את כול הסיפור בין יוסף והאחים. ועוד יש לתמוהה, איך יוסף מכניס עצמו במקום סכנה,

כמתואר לעיל, שהרי כתוב בתורה(דברים ד, ט"ו):"ונשמרתם מאד לנַפְשֹׁתיכם", וכמו שדרשו חז"ל: לא עשה יוסף כשורה,

שאלו בעטו בו אחד מהם, מיד היה מת!(פצ"ג, ט). וכן, יש לדקדק בתוספת המילים 'בי אדנ-י ידבר נא' שלכאורה נראות

כיתרות כי הדבר ברור שהוא מדבר אליו, ואם תאמר שהתכוון לרמוז לו שהוא יהיה עבד במקום בנימין שהרי כפל וחזר

הכתוב 'ידבר נא עבדך דבר באזני אֲדֹנִ-י', ואם עוד תאמר שזו הכפל בשביל לרמוז לכך ש-'עבדך' - הכוונה למליץ שתרגם

את שיחתם שהלא יוסף טרם התגלה לאחיו - הדבר מתקבל, אבל בכל זאת, המשיך ואמר 'ואל יִחר אפך בעבדך' היינו

הכיר בכך שהוא יהיה עבדו במקום בנימין.

ובשביל לבאר זאת, נקדים את דבריו הקדושים של רבנו האביר יעקב אבוחצירא זצק"ל, בספרו הטהור "מחשוף הלבן"

שמסביר כך: דראשי תיבות 'ויגש אליו יהודה ויאמר בי א-דני' גימטרייה כ"ו(=26) הוא שם הוי"ה(=26) ברוך הוא. רומז

לבעל תשובה המתקרב וניגש לפני הקב"ה ומודה על עוונותיו ומקבל לא לשוב עוד לחטוא, עכד"ק. וכתב הרמב"ם(הלכות תשובה

פ"א, א-ב): כל המצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן, בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה

וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני האל ברוך הוא וכו' - זה וידוי דברים. ווידוי זה מצות עשה. כיצד מתוודה אומר אנא ה'

חטאתי עוויתי פשעתי לפניך, ועשיתי כך וכך, והרי ניחמתי ובושתי במעשיי, ולעולם איני חוזר לדבר זה וכו', וכל המרבה

להתוודות ולהאריך בעניין זה, הרי זה משובח.

וזה: 'ויגש אליו יהודה ויאמר בי אד-נִי ידבר נא' רמז לכך שבחר לעשות תשובה ולהתקרב לה' כנ"ל. ודווקא יהודה כי הוא

מלבד עניין הערבות כנ"ל, רצה לרמוז שיהודה הוא מלשון הודאה היינו להודות על האמת כמו שכתוב בעניין תמר שאמר:

'צדקה ממני'(בראשית לח, כ"ו:) היינו אודה על האמת ועשה תשובה, ובזכות כך זכה שיצאו ממנו מלכים. וכן, יהודה הוא גם

מלשון יהודי היינו שכול יהודי צריך לעשות תשובה אפילו צדיק, כמו שכתוב(קהלת כ, ז):"אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא

יחטא". וזאת ע"י שנתקרב קודם 'אליו' היינו ליוסף שהוא בחינת יעקב, כידוע, בחינת צדיק אמת. כי צדיק אמת יש ביכולתו

לתקן את העוון כי הוא מחזיק במידת האמת, וע"י כך יכול להשפיע על האדם להתקרב לאמת היינו לקב"ה, כמו שנאמר: 'ה'

אלקכם אמת'.

ולאחר שבחר לעשות תשובה וישוב מחטאו, חייב להתוודות לפני ה' יתברך היינו וידוי דברים. כפי שעשה יהודה בגין עוון

המכירה כי בו היה תלוי הדבר, כמו שדרשו חז"ל: שבשעה שאמר להם: לכו ונמכרנו, אם אמר להם: לכו ונחזירנו היו שומעין

לו וכו'(תנחומא ט). וזה שהוסיף הכתוב: 'ויאמר בי אד-נִי ידבר נא' רמז לכך שיהודה התחיל להתוודות ולומר וידוי דברים

באריכות שהרי זה משובח, כנ"ל, לפני יוסף הצדיק שהוא בחינת צדיק אמת כנ"ל ובלאו הכי גם לפני ה' יתברך. וזה:  'בי'

ראשי תיבות בנימין יוסף, 'אד-נִי' רמז לשם אדנות('אד-נָי') של הקב"ה, היינו שלא ייתן לבנימין להיות עבד כפי שעשה עם

יוסף כנ"ל, ואף היה מוכן למסור את נפשו, כמו שדרשו חז"ל: כשם שנתתי נפשי עליך כך אני נותן נפשי על אחיך(ב"ר צ"ג, ט).

וזה בחינת 'תשובת המשקל' היינו בדבר שאדם חטא באותו דבר יתקן בחינת מידה כנגד מידה, למשל בעוון גזל ישיב

הגזלה, בעוון פגם הטהרה יקפיד ביותר לשמור על טהרת הבית, בעוון חילול שבת יתחזק וילמד הלכות שבת, בעוון עשיית

מחלוקת ירבה שלום, וכן על זה הדרך, וע"י כך יתוקן וינוקה העוון בע"ה.

ונראה לומר אולי שיוסף הצדיק הכניס עצמו במקום סכנה בעבור להציל את יהודה מעוון החטא ע"י שיעשה תשובת המשקל

כנ"ל. כי יוסף הצדיק הוא גם בבחינת צדיק יסוד עולם, כידוע. וככזה תפקידו להציל את הנשמה מעוון החטא ולהביאה לתיקון

הסופי כמובא בספרים הקדושים. ובשביל כך לפעמים זה הצדיק צריך להיכנס במקום סכנה כי רק הוא יודע איך לצאת משם

מבלי לסכן את נפשו. ולכן, שיוסף ראה שהושגה המטרה וקיימת אחדות בין האחים למסור נפש על בנימין והסכנה קרבה

לבוא עליו, מיד התוודע לאחיו, כמו שנאמר: "ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי" וגו'(בראשית מה, ג).

ולא בכדי פרשה זו יוצאת לרוב בשבוע שחל 'וזאת חנוכה' כי מובא בספרים הקדושים שזה יום החתימה של יום כיפור היינו

קיימת עוד אפשרות למי שטרם עשה תשובה שיבחר לעשות תשובה בזאת חנוכה. יהי רצון מלפניו יתברך שנזכה להתקרב

לצדיקי אמת, שנעשה תשובה, ואם נחטא חס ושלום, מיד נעשה תשובת המשקל כנ"ל. וה' הטוב יכפר בעדנו ובעד כל עמו

ישראל. וע"י כך נחיש את הגאלה, ונזכה ל- 'וזאת חנוכת המזבח' היינו שייבנה בית מקדשנו ותפארתנו לנצח נצחים, אכי"ר.  

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

עיקר התיקון של כל העוונות הוא ע"י הצדיק האמת. ומי שרוצה לזכות לאחרית טוב לנצח, צריך להשתדל בכול כוחו

להתקרב לצדיקי אמת ותלמידיהם, ויספר לפני הצדיק כל לבו, היינו וידוי דברים, ועל ידי זה מוחלים לו כל עוונותיו;

כי עוונותיו של האדם חקוקין על עצמותיו, כי כל עברה יש לה צירוף אותיות, וכשעובר איזה עברה, אזי נחקק צרוף רע

על עצמותיו כפי אותיות הלאו שעבר, וע"י זה מכניס בחינת הדיבור של הלאו הזה שעבר בתוך הטומאה, וע"י זה מביא

מלכות דקדושא לתוך גלות דסטרא אחרא, וזה הצֵרוף הרע שנחקק בעצמותיו נוקם בו; וע"י וידוי דברים לפני התלמיד

חכם יוצאים מעצמותיו האותיות החקוקים עליהם ונתתקן הכול( סימן תשובה, אות א).

                                                 "נר ה' נשמת אדם  "

  מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

            ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                       ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה