'ת"ר מצות חנוכה נר איש וביתו, והמהדרין נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין ב"ש אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, וב"ה אומרים: יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. אמר עולא: פליגי בה תרי אמוראי במערבא, ר' יוסי בר אבין ור' יוסי בר זבידא, חד אמר: טעמא דב"ש כנגד ימים הנכנסין וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאין, וחד אמר: טעמא דב"ש כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקדש ואין מורידין. אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שני זקנים היו בצידן אחד עשה כב"ש ואחד עשה כדברי ב"ה זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו דמעלין בקדש ואין מורידין' (שבת כא,ב) לכאורה לא מובן טעם מחלוקת ב"ש וב"ה, מה העניין לסמן כמה ימים נישארו או עברו, מה החשיבות בכך? וגם הטעם של פרי החג, הרי זה דוגמה, אבל יש כלל של מעלים בקודש, אז מה אכפת לי שמצאו ב"ש שבפרי החג זה יורד? (ויש למו"ר הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שיעור שלם על זה..) וניראה  אולי שאפשר לומר שהזמן הזה של חנוכה הוא היה הזמן הראוי שיכלו לעשות בו את חנוכת המזבח אצל משה, אלא שנידחה לניסן, כמו שנאמר בפסיקתא רבתי (פרק ו'): 'אמר רבי חנינא בעשרים וחמשה בכסליו נגמרה מלאכת המשכן ועשה מקופל עד אחד בניסן, שהקימו משה באחד בניסן.. ומעתה הפסיד כסליו שנגמרה מלאכה בו?- לאו, מהו "ותשלם" אמר הקב"ה עלי לשלם לו, מה שילם לו הקב"ה?- חנוכת בית חשמונאי'. והנה זמני תשרי וניסן הם שני הפכים מקבילים של השנה [חצי שנה הבדל] (והם חדשי הבריאה -בתשרי בכח ובניסן בפועל..) שבתשרי סוכות שבוע (ועצרת שלו זה שמ"ע) ובניסן פסח שבוע (ועצרת שלו זה שבועות). והנה המשכן תפקידו הוא להשרות שכינה בישראל אחרי העגל שניטמאו וירדו מקדושתם כמלאכים: "..לאוהל מועד השוכן איתם בתוך טומאותם" (ויקרא טז,טז), והסליחה על העגל ניתנה ביוה"כ (תנחומא "כי תשא" לא) ולכן גם מובן מדוע הפס' "השוכן איתם בתוך טומאותם" נאמר בהקשר לעבודת יוה"כ, כי זה קשור לזמן הזה. ולכן סוכות שהוא גם בזמן תשרי קשור לכפרה על העגל, ובפרט שהוא על ישיבה בסוכות במדבר (ויקרא כג,מג) ובזמן המדבר היו סביב אוהל מועד, שהוא היה מרכז המחנה כך שבסוכות יש רמז גם על כפרה מהעגל של אהל מועד. והנה חטא העגל היה בצורת עגל שהוא פר קטן, ולכן הפרים שמקריבים בסוכות כמרמזים על תיקון העגל, שזה על 70 אומות, כנגד הערב רב שעשו את העגל והם היו מהגוים. ובהורדה בפרים זה בא לומר הורדת  החטאים מבנ"י וכך נישאר לשמ"ע רק את בנ"י נקיים לה'. (מעין במקבילה- פסח זה כשבנ"י היו עדיין עובדי ע"ז כשיצאו ממצרים, ועצרת היתה אחרי שהתנקו ועלו לדרגת מעלת מתן תורה). ולכן ב"ש אומרים שעושים רמז לסוכות ע"י פרי החג (בנוסף לכך שעצם חנוכה ניקבע גם כנגד הסוכות שלא יכלו לעשות בגלל היוונים, כמובא בחשמונאים) שכך זה בא לרמז על זמן תשרי, שההורדה בפרים זה המיוחד שבסוכות , שישר מרמז על סוכות, ולכן בכך בא להשלים את החוסר של זמן תשרי שהיה ראוי לעשות חנוכת המזבח בחנוכה אצל משה, כהמשך ישיר מזמן תשרי, ולכן ראוי לרמז על כך בנרות. שבחנוכה התנתקנו מרשעות היוונים (והמתיוונים) שאמרו לרשום על קרן השור שאין לנו חלק בה' ח"ו ולעבוד לע"ז, ושטימאו את המזבח, ולכן בחנוכת המזבח שלחשמונאים מרמזים כעין זמן תשרי, שזהו בפרי סוכות. (וניראה שלכן חנוכה שה' השלים לזמן כסליו זה ע"י חנוכת בית חשמונאי, כיון שגם בעגל הכפרה קשורה ללוי, שאהרן לקח על עצמו לחטוא בעגל כדי שיהיה כפרה לבנ"י וכן שבט לוי בא ישר למשה להרוג את החוטאים). וזה בא לידי גילוי במיוחד במנורה (מעבר לכך שאין מצוה אחרת בחנוכה..) שהמנורה מסמלת את השראת השכינה בישראל לאחר העגל 'אלא עדות היא לבאי עולם שהשכינה שורה בישראל, מאי עדות? אמר רב: זו נר מערבי' (שבת כב,ב) [וגם בו רמז להורדה, שיש 7 נרות ונישאר לדלוק ביום רק הנר המערבי, כך שכעין נישאר פחות] לכן כדי לסמן את תיקון העגל של תשרי שכנגדו השילום לזמן חנוכה על שלא נעשה בו חנוכת המזבח במדבר, מרמזים דווקא במנורה על עניין תשרי (עניין השראת השכינה בתיקון העגל). לעומתם ב"ה אומרים שיש כלל של מעלים בקודש, ולכן בנרות גם צריך לנהוג כך להלכה, ובהדלקה שמעלים גם רומזים על זמן חנוכה, שלא זכה להתעלות בזמן המדבר, ועכשיו מעלים גם אותו לקודש.