פרשת וישב - טיב הקהילה
נכתב על ידי DL2000, 22/11/2013
בס"ד
מידה כנגד מידה
במאמר זה נגענו כחוט השערה בנושא של אמונה בהשי''ת גם מידה כנגד מידה
ממעשה בעל בחירה, ולאמיתו של דבר טעון הנושא הרחבת הדעת,
ורבים כבר דשו בזה הענין, וגם אנו הארכנו בו ביותר בספרנו 'טיב
האמונה', והחפץ לעמוד על עיקרי הדברים בנושא רגיש זה עליו לעיין
בספרנו הנ''ל. אך בכל אופן עלינו להדגיש כי אין בכוונת הדברים לפטור
את החוטאים מעונש בידי שמים ח''ו.
... ויהי יוסף יפה תואר ויפה מראה (לט, ו')
ופירש רש"י: ויהי יוסף יפה תואר כיון שראה עצמו מושל, התחיל
אוכל ושותה ומסלסל בשערו, אמר הקב"ה אביך מתאבל ואתה
מסלסל בשערך, אני מגרה בך את הדוב, מיד ותשא אשת אדוניו וגו'
כל מקום שנאמר אחר סמוך:
מדברים אלו למדים אנו דבר גדול בעניני האמונה, כי הנה כל אדם
כשמזדמן לפניו איזה מקרה של צער ועגמת נפש מדבר שאינו תלוי
בידי אדם, אז מתחזק הוא באמונה שהכל הוא מהשי''ת, ומבין
שהשי''ת רצה לעוררו לתשובה, אך כשמזדמן לפניו מקרה של עגמת
נפש התלוי בידי אדם, אז תולה הדבר במי שמצערו, ואינו תולה
הדברים בהשי''ת, והסיבה לזה כי כשסובל מבעל בחירה, יש צד לומר
שאילו היה זה בידי שמים, לא היו הדברים מתגלגלים על ידו, שהרי
בכך נוטלים ממנו את הבחירה, ואין זה מן הראוי להסיר הבחירה
מהאדם ולהכשילו בחטא.
אבל לאמיתו של דבר, עלינו לדעת כי שום דבר לא נעשה מאליו,
והכל הוא בהשגחה העליונה, וכמו שאנו רואים בדברי רש''י הנזכרים,
שארורה זו נטפלה אל יוסף על אף היותה בעל בחירה, והיה זה
מהשי''ת בעצמו כנזכר, וכמו כן מצינו שהקב''ה קורא את נבוכדנצר
הרשע 'נבוכדנצר עבדי' והוא מטעם שעשה את שליחותו והחריב את
בית המקדש, והיינו על אף שחטא בזה עד מאוד, והיה בידו הבחירה
שלא לעשותה, עם כל זה שייך שהשי''ת ימסור בידו דבר שליחות
כזאת, ועוד קורא אותו 'עבדי' כשמבצע הדברים.
וכן מצינו אצל דוד המלך עליו השלום, כשברח מאבשלום בנו, ופגע
בו שמעי בן גרא, וסקלו באבנים וחירף וגידף אותו, ואבישי בן צרויה
רצה להינקם ממנו ולהרגו, עיכב דוד בעדו, ואמר 'השם אמר לו קלל'
(שמואל טז, י), וקיבל בזיונו מאהבה, והאמין כי לולא היו הדברים מן
השמים לא היה ביכולת שמעי להרע לו, ועל אף שידע כי שמעי הוא
בעל בחירה, ומחוייב מיתה כדין מורד במלכות, כפי שרואים בהמשך
שטרם מיתת דוד צוה את שלמה להמית את שמעי, אף על פי כן
בשעת מעשה לא נטה דעתו לומר כי מעשי בעל בחירה אינם
בהשגחה, אלא קיבל הדברים באמונה.
והנה על הכתוב בפרשתן (לז, כא) וישמע ראובן ויצילהו מידיו,
מסביר האור החיים הק', ותוכן דבריו, כי כוונת ראובן היה להציל את
יוסף מידי אחיו, כי המה היו בעלי בחירה ורצון, ולכן היה ביכולתם
להרוג גם את מי שלא נתחייב מיתה, ולכן היתה עצתו להשליכו בבור
של נחשים ועקרבים, שאין המה בעלי בחירה, ולא יפגעו בו אם לא
נתחייב מיתה לשמים.
ולכאורה לפי דברים אלו, נפל היסוד הנזכר, כי רואים מזה שבעלי
בחירה כן יכולים לעשות דברים שאין זה מרצון השי''ת, אך כבר עמד
על זה בספר ארך אפים, וביאר כי אין כוונת האור החיים לומר שראובן
סבר שבכח בני אדם לעשות דברים שאינם בהשגחה ח''ו, אלא כוונתו
לומר שראובן רצה לחזק את יוסף באמונה, כי כפי שאמרנו עלול
האדם לטעות בבעל בחירה לומר שאיו מעשיו בהשגחה, וחשש
ראובן שמא גם יוסף עלול להיכשל בזה הטעות, כשיהיה מסובב
באחיו החפצים להרגו, ולכן העדיף להשליכו לבור יחד עם בעלי חיים
שאינם בעל בחירה, כי אז היה בטוח שלא יפול יוסף מאמונתו, ויאמין
שאין בידם להרע לו על חינם.
אבל לאמיתו של דבר גם בעל בחירה אין ביכולתו להרע לשום אדם,
אם לא שהוא שליח מן השמים, ואין שום חילוק בין אם נסתבב לאדם
צער מבעל בחירה לבין שנסתבב לו צער מדבר דומם, וכפי שמובא
בזוהר הקדוש, שאותם בני אדם המתרעמים על המציקים אותו,
דומים הם לכלב שכשאדם מכה בו במקל אינו תולה המכות במי
שמחזיק במקל ומכה בו, אלא תולה הדבר במקל עצמו, כך הם אותם
בני אדם, כי אינם מתבוננים במי ששולח את המציקים אותו, אלא
במציקים עצמם, ומחמתה לא יתעורר כלל לתשובה, וממילא לא
יחלץ ח''ו ממצוקותיו, כי זהו תכלית היסורים לעורר את האדם
מתרדמתו, וישוב בתשובה על חטאיו.
והסיבה האמיתית שהקב''ה מסבב שיצטער מבעלי בחירה, הוא
תלוי בעצם החטא, כי הלא הקב''ה מתנהג עם האדם מידה כנגד
מידה, ולפעמים יש באדם חטא שהמידה כנגד מידה לא שייך אלא
ע''י צער מבעלי בחירה, ואין הקב''ה חפץ לצערו על ידי דבר אחר, כי
זהו טובת האדם שיענש באופן שיהיה מידה כנגד מידה, כי אז יהיה לו
בנקל להתבונן איזה חטא הוא שגרם לו כל זאת, ואז ישוב ויוטב לו.
וכן יש לפרש את מאמר הכתוב (תהלים סב, יג) לך ה' הצדקה כי
אתה תשלם לאיש כמעשהו, כי מקרא זה צריך ביאור, כי מה שייך
חסד כשמשלם לאיש כמעשיו, ואילו היה הכתוב אומר שהשי''ת
משלם לאיש יותר ממעשיו, היו הדברים מובנים, כי זהו ודאי חסד
שזוכה האדם יותר מכפי מעשיו, אך אם זה כמעשיו הרי זוכה בה בדין,
ומה שייך להגדיר נתינה כזו לחסד?
אך לפי האמור יש לפרש, שכשמידת הדין פוגעת באדם, הוא
מתעורר על ידם לתשובה, וחפץ הוא לדעת מה עליו לתקן, ומאחר
שהקב''ה משלם לאדם מידה כנגד מידה, ביכולתו להתבונן בדברים
המעיקים עליו, ומהם להבין מה חטאו שמחמתם סובל הוא מאותן
דברים, וזה אכן נחשב לחסד גדול, כי אילו לא היו מדותיו של הקב''ה
מידה במידה לא היינו יכולים להתבונן מה עלינו לתקן, והיה קשה
מאוד לשוב אל השי''ת, אבל כיוון שמידותיו הם מידה במידה, יכול
הוא להתבונן מה הוא הגורם לסאת צרותיו ולשוב עליהם בתשובה.
וזהו כוונת הכתוב, ולך ה' הצדקה, במה שאתה משלם לאיש
כמעשהו, מידה כנגד מידה, ועל ידי זה בכוחו להתבונן ולשוב אל
בוראו .
***********
וירא אדוניו כי ד' אתו
ידוע המעשה על אותו יהודי שהיה
מכונה בפי הפריץ והגויים 'מושקה',
ותמיד הקפיד לומר ברוך ד' ובעזרת ד' וכו',
גם כאשר העלה הדבר את חמתו של
הפריץ ועקב כך פוטר מעבודתו, בסופו
של דבר, דווקא ע"י אותו מעשה התעשר
האיש מאוד, כאשר הפריץ ברוב רשעותו
זרק לביתו את הקוף המת ומבטנו יצאו
דינרי זהב לרוב.
על יוסף הצדיק התורה אומרת 'וירא
אדוניו כי ד' אתו וכל אשר הוא עושה ד'
מצליח בידו', ופרש רש"י 'כי ד' אתו – שם
שמים שגור בפיו', דהיינו שיוסף הצדיק
היה דבוק בבורא בכל נפשו, עד שגם הגוי
– פוטיפר הרגיש בכך, ע"י שהיה שם
שמים שגור בפיו, ולא עשה שום דבר
מבלי להזכיר שם שמים, והתוצאה: 'וכל
אשר הוא עושה ד' מצליח בידו', את כל זה
הגוי ראה והבין, שע"י שיוסף הצדיק דבוק
בבורא, הקב"ה מצליח את מעשיו.
מי לא רוצה להצליח? כולם רוצים,
הבעיה היא שכאשר אנחנו מתחילים
להצליח, נכנסת השכחה לליבנו, וביחד עם
קצת גאווה אנחנו מתחילים לחשוב
שסיבת הצלחתנו היא בזכות הכשרונות
שלנו, ובזכות המאמצים שעשינו, ועוד
כהנה וכהנה, כמו שמורנו הרב שליט"א
נוהג לומר שכשאדם מצליח במשהו הוא
אומר, שהיתה לו 'סיעתא דשמיא' כלומר,
אני עשיתי, והקב"ה עזר לי.. אבל כשיש לו
כשלון, או שלא הולך לו, הוא אומר שזהו
השגחה פרטית וכך הקב"ה רוצה, ועוד
הרבה דיבורי אמונה, שהצד השווה שבהם,
שהוא 'מאשים' את הקב"ה בחוסר
הצלחתו.
הבה נלמד מיוסף הצדיק שהיה תמיד
שם שמים שגור בפיו, ובל נשכח שהוא
היה עבד שנמכר ע"י אחיו.. אבל שם
שמים היה שגור בפיו, הן לטוב וגם כשהיה
לו קשה, אבל התוצאה היתה שלבסוף
נהיה מלך, והגויים יכלו לראות כי 'וכל
אשר הוא עושה ד' מצליח בידו'.
(עפ"י טיב התורה-וישב)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
