'... המונע הלכה מפי תלמיד... ואם למדו מה שכרו?- אמר רבא אמר רב ששת: זוכה לברכות כיוסף, שנאמר "וברכה לראש משביר" ואין משביר אלא יוסף שנאמר "ויוסף הוא השליט על הארץ  הוא המשביר לכל עם הארץ" (סנהדרין צא,ב-צב,א) חז"ל למדו שמי שמלמד הלכה לתלמידיו זוכה לברכות כיוסף מהפס' "מנע בר יקבהו לאום וברכה לראש משביר" (משלי יא,כו) שדרשו "בר" שזהו תורה (וכן פרש"י) ומי שמשביר, שמחלק לכולם נעשה כמו יוסף. וניראה שלא במקרה דרשו על יוסף, אלא יש לזה קשר ענייני, שהנה בפס' לפניו נאמר "ויבאו בנ"י לשבור בתוך הבאים" וגו' (מב,ה) ודרשו חז"ל (יר' ברכות ז,ג) 'מניין לעדה שהיא עשרה? .. א"ר סימון נאמר כאן "תוך" ונאמר להלן "תוך" "ויבאו בנ"י לשבור בר בתוך הבאים" מה תוך האמור להלן עשרה אף כאן עשרה' והנה הפס' שמועתק הוא בשיבוש, שבפס' אין "בר" אולם כניראה בכוונה אמרו כך בכדי לחבר עם הפס' "וירדו אחי יוסף עשרה לשבור בר ממצרים" (ג') שמכאן שהיו עשרה, וכך בנ"י הם 10 ובהם נאמר "בתוך" לג"ש ל"ונתקדשתי בתוך בנ"י" (בהמשך היר' מתקן שהג"ש היא מ"בנ"י" ולא מ"תוך") ומימלא יש כאן כעין רמז ל"בר" שנאמר ב"מנע בר" שזה עניין שקשור בקודש, שזהו שלמדים לענייני קדושה בעשרה מבנ"י שירדו לשבור בר במצרים. שכך יוסף שהוא היה עיקר התורה של יעקב כמו שנאמר "בן זקונים הוא לו" (לז,ג) והביא רש"י 'ואונקלוס תרגם בר חכים הוא ליה, כל מה שלמד משם ועבר מסר לו' ,וזה היה השורש של ירידת בנ"י למצרים, שבשל היותו בן זקונים "ועשה לו כתנת פסים" שאמרו על זה חז"ל 'ואמר רבא ב"מ  אמר רחב"ג אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו נתקנו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים' (שבת י,ב) כך שהכתנת קשורה לירידה למצרים, וזה קשור בהיותו ת"ח עיקר תורתו של יעקב. ולכן מובן שדרשו חז"ל כמובא ברש"י 'פסים.. ומ"א ע"ש צרותיו שנמכר לפוטיפר ולסוחרים ולישמעאלים ולמדינים' (לז,ג) שהכתנת שניתנה לו קשורה לירידה למצרים, שזה נעשה ע"י שהיה עיקר תורת יעקב ולכן מן הסתם גם לימד תורה לאחרים, ואולי זה רמוז בכך שקירב את בני בלהה וזילפה (רש"י לז,ב) כמו שאחראי על אחרים, וכן דיבר על חטאי אחיו ליעקב כדי למנוע מהם לחטוא, כך שכעין מלמדם הלכות בעקיפין. לכן הוא הראוי לרדת למצרים ולהיות השליט שם כדי שירדו למצרים בכבוד (ולא בשלשלאות של ברזל). וניראה שצריך ללמד תורה באהבה שבכך מושך לדברי תורה (ולא ח"ו מרחק) וזהו המשך הפס' "ויכר יוסף את אחיו והם לא הכירוהו" (מב,ח) ופרש"י בשם המדרש '..ומ"א ויכר יוסף את אחיו כשנימסרו בידו הכיר שהם אחיו וריחם עליהם, והם לא הכירוהו כשנפל בידם לנהוג בו אחוה' (וקודם נאמר שלא הכירוהו 'שיצא מאצלם בלא חתימת זקן ועכשיו מצאוהו בחתימת זקן' אולי יש בכך רמז מדוע אסור להשחית את הזקן, שזה כיון שיש בו ענייני רחמים [שריחם עליהם] ובהשחתתו פוגע ברחמים) שיוסף מרחם על אחיו, שכך יש ללמד הלכות במאור פנים ובאהבה רבה (כמו שמרן הגר"ח דרוקמן שליט"א אומר שכך יש לקרב יהודים לתורה) וכך זוכים לברכות כיוסף, שע"י התורה והרחמים מתדמים לה' בבריאת העולם שברא ע"פ התורה ובמידת הרחמים, וכך כל העולם נעשה ראוי לו  ובכך מתברך כיוסף.