חינוך להודאה !!
נכתב על ידי DL2000, 22/11/2013
בס"ד
במהלך ההיסטוריה היהודית היו מלחמות
רבות וניצחונות רבים שלא מציינים אותם
בימים מיוחדים לדורות עולם. מה יש בו
בניצחון על היוונים שגרם לחכמינו הקדושים לציין
אותו מידי שנה בשמונת ימי הלל והודאה לדורי
דורות?
אם המן הרשע היה האב והמודל לכל הצוררים
שניסו להשמיד את הגוף של עם ישראל במהלך
הדורות, הרי שתרבות יוון היא האב והמודל לכל
התנועות והאומות שניסו להשמיד את הרוח בעם
ישראל ולהרחיקם מדתם ואמונתם. המלחמה
שהכריזו מתתיהו ובניו על היוונים הייתה מלחמה
רוחנית. היוונים לא רצו להרוג את עם ישראל, הם רק
רצו לקרוע את עם ישראל מאמונתו "כתבו לכם על
קרן השור שאין לכם חלק באלוקי ישראל" הם רצו
שעם ישראל ישתלבו בתרבות היוונית "ככל הגויים
בית יהודה", חלילה. חז"ל הקדושים מלמדים אותנו
שכל המחטיא את חברו קשה מן ההורגו, שההורגו,
בעולם הזה, יש לו חלק לעולם הבא. והמחטיאו,
הורגו בעולם הזה ולעולם הבא. ההורגו – הורגו רק
מחייו בעולם הזה, אבל בעולם הנצח יזכה לחיים
טובים כדין הנהרגים על קידוש השם שאין כל ברייה
יכולה לעמוד במחיצתם, אבל המחטיאו גורם לו רעה
כפולה ומכופלת גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.
אנו אומרים בכל בוקר בתפילה "ותצילנו מאדם רע
ומחבר רע ומשכן רע" וכו'? מהי ההגדרה של 'שכן
רע'? שכן שמציק, צועק, מקלל, מצער ומפריע לא
נקרא שכן רע. מי שיש לו אמונה, יודע שהשכן הוא
רק מקל בידיו של הקב"ה לעורר אותו לתשובה,
והוא מתעורר לתקן את הדרוש תיקון ומקבל הכול
באהבה. שכן רע וחבר רע הם אלו שמחטיאים את
האדם ופוגעים לו ביראת השמים שלו ומרחיקים
אותו מדרך האמת. ואדרבא, הידידות של הרשעים
מסוכנת הרבה יותר מאשר שנאתם. זה שלאדם יש
יצר רע והוא עובר עבירות, זה בוודאי גרוע מאוד,
אבל זה עוד נסבל. אך אם הוא גם מחטיא אחרים זה
כבר עניין אחר לגמרי. הוא יורד לדיוטא התחתונה
ביותר. הוא נכנס להגדרה של 'מסית' שהתורה
הקדושה אומרת: "לא תחמול ולא תכסה עליו" ולא
מרחמים עליו בשמים רח"ל, אסור לדון אותו לכף
זכות, כמו שחז"ל למדו אותנו שאין מלמדים טענות
לזכות המסית את חבירו לדבר עבירה, הוא חוטא
ומחטיא וחטא הרבים תלוי בו, והוא נעשה אוייב
של עם ישראל שעליו מתפללים בתפילה שלוש
פעמים ביום "וכל אוייבך וכל שונאיך מהרה ייכרתו",
כי אם עם ישראל מקיימים את התורה אין לאויבים
הגשמיים של עם ישראל שום כוח להילחם בעם
ישראל, ורק על ידי שמחטיאים את עם ישראל, ניתן
כוח גם לאויבים בגשמיות להילחם בעם ישראל, אך
אם עם ישראל לא היו נופלים ברוחניות הם גם לא
היו נופלים לאויבים הגשמיים, ולכן כשאומרים את
ברכת 'ולמלשינים אל תהי תקווה' בתפילת שמונה
עשרה צריכים לכוון על כל מחטיאי ישראל שהם
האוייבים האמיתיים הגורמים לעם ישראל את כל
הצרות. וזו העצה הרעה שנתן בלעם לבלק שיחטיא
את עם ישראל עם בנות מואב ואז יוכל להזיק להם
גם בגשמיות. ומי שנופל למדרגה הנמוכה של מחטיא
הרבים נכלל בקללה הנוראית הזו של "וכל אוייבך וכל
שונאיך מהרה ייכרתו", וכמו שאנו לומדים מבלעם
"אלוקיהם של אלה שונא זימה" עיקר האויבים הם
אלה שמכשילים את עם ישראל בפגם הברית, שהם
גורמים לכל המלחמות וההריגות ל"ע כמו שכתוב:
"חרב נוקמת נקם ברית". ולכן גם אם יש למישהו
ייצר הרע ונופל לאן שנופל, רח"ל, שיראה לפחות לא
להיות בכלל מחטיאי הרבים שמקללים אותם המוני
בית ישראל שלש פעמים בכל יום שיאבדו ויכרתו.
וכן בנות ישראל צריכות להתחזק ללכת בצניעות,
כי כל אותן מסכנות שלא זוכות ללכת בצניעות הן
גורמות להחטיא את עם ישראל והן הגורמות לכל
האסונות והמלחמות, כמו שאומר הכתוב "אין פרץ
ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו" כי רק כש'אין
פרץ ואין יוצאת' רק אז 'אין צווחה ברחובותינו',
וגם הן זוכות לתואר המפוקפק של 'אויבי עמך
ירשאל', ל"ע. לכן כל בת ישראל תראה להתחזק
בצניעות פנימית וחיצונית הן בלבושה הן בדיבורה
והן בהתנהגותה. ומידה טובה מרובה שתזכה בשכר
זה לכל הברכות ולהיות בכלל הנשים הצדקניות
שבזכותן נגאלנו ובזכותן ניגאל.
ורק על פי הקדמה זו ניתן להבין את המעשה הנורא
בגמרא בתענית מהאמורא הקדוש ר' יוסי דמן יוקרת
שהייתה לו בת יפת מראה והוא ראה שנכשלים בה
בני אדם בראיות אסורות אמר לה: שובי לעפרך
ואל ייכשלו בך בני אדם! שהעדיף שהיא תמות ולא
ייכשלו בה בני אדם. וכי מה עשתה? במבט שטחי, זו
נראית כאכזריות ממדרגה ראשונה, וכי היא אשמה
שה' ברא אותה יפה? אלא שר' יוסי ידע שלהכשיל
את הרבים זה כבר עניין אחר לגמרי, וזו הסכנה
הגדולה ביותר לעם ישראל, ולכן היה עדיף שלא
תחיה מאשר שתחיה וייכשלו בה והיא תהיה בכלל
שונאי ואויבי ישראל רח"ל.
חז"ל ידעו היטב שמלכות יוון שביקשה להחטיא את
עם ישראל – זה לא היה אירוע היסטורי חד פעמי,
אלא מלחמה תמידית עד הגאולה השלימה, ושזו
קליפה שעומדת נגד עם ישראל להסיתו ולהדיחו
מדרך ה' ובכך לגרום לעם ישראל את הרעות
הגדולות ביותר. ההתייוונות החליפה פעמים רבות
שמות וסגנונות, אבל תמיד היו ויהיו מתייונים
שינסו לגרור את עם ישראל ולדרדר אותו מטה מטה
ולהעביר את בני ישראל על דתם, ועלינו לעמוד על
המשמר ולהבין מה ניתן לעשות כדי לשמור על פך
השמן הטהור.
וחז"ל הקדושים נתנו לנו גם את התרופה והפיתרון
כנגד כל הרוחות הרעות והזרות שבעולם ותיקנו לנו
שמונת ימי הלל והודאה.מהו האור הגדול שיכול
לגרש את כל החושך? מהו התריס שיכול להגן על
בית ישראל מכל המחטיאים? מה יכול להציל אותנו
מרוח ההתייוונות? רק אור התודה וההודאה.
ונשאלת השאלה, למה? מה הקשר? תמיד שאלתי
את עצמי מה הקשר בין קליפת יוון לבין ההלל
וההודאה? אם רוצים להודות על הנס, היה מספיק
לתקן יום אחד שבו יאמרו הלל, אבל חז"ל תיקנו
לנו כאן שמונה ימים של חנוכה לחנך את עצמנו
באמירת הלל, שירות ותשבחות – עבודה שלימה
של חינוך עצמי לדרך ההלל וההודאה? מה הקשר בין
זה לבין תרבות יוון על כל צורתיה? אך כאשר חז"ל
הקדושים התעמקו וירדו לשורש הבעייה, הם רצו
להבין מהו הגורם לכל ההתייונות, כיצד ייתכן שיהודי
שאומר כל בוקר 'ברוך שלא עשני גוי' 'שהבדילנו
מן הטועים' 'שבחר בנו מכל העמים', יילך ביום לא
בהיר אחד ויחליט לחיות כגוי ולהתייוון. זה מעיד
על חיסרון פנימי. מה הגורם הפנימי לזה? הגורם
לכך שהוא אומר את התפילות מהפה ולחוץ, ואין לו
הערכה אמיתית
לזכות העצומה להיות יהודי ולקיים תורה ומצוות, ולכן המלחמה היא רק על
זה שצריך כל אחד לחנך את עצמו להודות ולהלל ולעשות את כל עבודת ה'
שלו מתוך הערכה עמוקה לזכות שיש לו, ואנו צריכים בכל שנה ושנה לחנך את
עצמנו היטב בכוח האור של חנוכה לחיות את דרך ההלל וההודאה ולהמשיך
את זה לכל השנה כולה. אנחנו נמצאים בדור שהמלחמה של היוונים ניטשת
בתוקף ועוז, אבל יש כוח במעטים ובטהורים לעמוד נגד כל העולם רק בדרך
ההלל וההודאה. שכל אבא ואמא יידעו ויבינו, שאם הם רוצים להציל את
עצמם ואת משפחתם הם חיבים לעבוד את ה' בשמחה מתוך הלל והודאה,
שירות ותשבחות. הילדים חייבים להרגיש שהבית מלא בשירות ותשבחות.
תמיד לרקוד ולשמוח בכל מצווה. תמיד להעריך והחשיב את הזכות לעבוד
את ה' יתברך ולהיות בניו של מלך מלכי המלכים. כשהילדים רואים את האבא
אומר תודה שמח ומעריך הם מבינים שיהדות זה אור ויהדות זה שמחה
כשהילדים רואים את האמא תמיד אומרת תודה ותמיד שמחה בכל מצווה
שהיא זוכה לעשות הילדים מקבלים בתוך פנימיותם את הרצון והשאיפה
ללכת בדרך התורה והיהדות והם מבינים שהאמונה והאלוקות זה אור ושמחה,
וזה החיסון החזק ביותר כנגד קליפת ההתייוונות. אבל אם ההורים הולכים כל
הזמן בבכיינות ובתחושת מסכנות זה מראה שהם עצמם לא מעריכים את
יהדותם ולא מודים לה' מקרב לב, וכל החינוך שלהם לילדים מסתכם בהערות
וגערות, זה בוודאי לא חינוך ובוודאי לא נותן לילדים שום הערכה לאור התורה
והמצוות ושלא יצפו שהילדים יהיו מוגנים מהרוחות הנושבות ברחובות בכל
עוז. רק בית שבו האמא רוקדת ומודה לה' בלי סוף על כך שהיא זוכה להפריש
חלה, והאבא רוקד ושמח בתפילין שלו, בית שבו שמחים בשבת ושרים זמירות
שבת, רק בבית כזה הילדים ילמדו להעריך מצוות ולרצות את לימוד התורה,
והם יגדלו מוגנים ומחוסנים בפני ההתייוונות, כי אור התודה זה האור שיכול
לגרש את כל החושך הנורא של ההתייוונות.
ניתן לקשר זאת לפרשה שלנו שבה אנו לומדים על התנהגותו של יוסף הצדיק
במצרים בעבדות ובכלא, שנאמר עליו "איש מצליח" ומסביר המדרש שהיה
"גבר קפוז" תמיד שמח וקופץ ורוקד, וכן ניתן לראות מפשט המקראות
שאפילו בבית האסורים היה יוסף בשמחה גדולה, וסחף את כל סביבתו
לשמחה, ולכן בוקר אחד כאשר ראה את שר המשקים ושר האופים בפנים
זועפות הוא התפלא מאוד ואמר להם: מדוע פניכם רעים היום? וכך זכה
יוסף הצדיק לחן וחסד בעיני אלוקים ואדם. יוסף הצדיק והצדיקים שבכל
הדורות מלמדים אותנו שהשמחה שלנו בכל מצב היא סוד ההצלחה וסוד
קיומנו ככבשה בין שבעים זאבים, והשמחה הזו היא מה שהגן על יוסף בבור
הכלא והיא מה שהגן עליו מהשפעות רעות על כס המלוכה וזה מה ששמר על
בניו אפרים ומנשה וזיכה אותם לגדול ולהיות שבטי י-ה בתוך טומאת מצרים,
וזה גם המסר של חג החנוכה הבא עלינו לטובה שכל יהודי יכיר ויעריך את
האור ואת הטוב שבנשמתו ויודה לה' מתוך שמחה אמיתית, וכך לא רק שנזכה
להיות מוגנים מההשפעות הזרות, אלא שנזכה גם להאיר גם לכל העולם כולו
את אור האמונה ונזכה במהרה לאור חדש שיאיר על ציון וירושלים ולגאולה
השלימה אמן, כן יהי רצון.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
