אוצרות חנוכה - הרבנית ימימה מזרחי (דברים מיוחדים ומדהימים על החג)
נכתב על ידי DL2000, 21/11/2013
בס"ד
אוצרות החנוכה - הרבנית ימימה מזרחי
חג החנוכה בפתח וכולם כבר הכינו את
החנוכיה המהודרת עם הנרות.
מדוע חשוב כל כך להדר בכך בחג זה?
אומרים רבותינו ז"ל: "מצות נר חנוכה -
מצוה חביבה היא עד מאד וצריך אדם
להיזהר בה כדי להודיע הנס ולהוסיף
בשבח ה' והודיה לו על הנסים שגמלנו.
ונאמר: "הרגיל בנר שבת ובנר חנוכה -
זוכה לבנים תלמידי חכמים", שנאמר
)משלי ו, כג(: "נר מצוה ותורה אור".
שאל הר"י הוטנר זצ"ל: "והרי רואים אנו
שרבים מבית ישראל נזהרים בהדלקת
הנרות של חנוכה ועדיין לא זכו לבנים
תלמידי חכמים? וכיצד יתכן כך?"...
הוא כותב ששמע בשם הצדיק 'ר' יצחק
סגי נהור', שהיה מצאצאי הראב"ד
הקדוש, שאמנם כולם מדליקים נרות,
אבל לא כולם מדליקים בכל ההידורים
ובכל דקדוקי המצוות.
והוא מעיד שדברים אלו נאמרו לר' יצחק
שהיה סומא, ע"י אליהו הנביא.
לכן, היו צדיקים מדקדקים בבחירת
חנוכיה מהודרת ושמנים מהודרים.
החיד"א הקדוש כותב, שהחנוכיה הכי
מובחרת שיש היא חנוכיה מזהב, "ואין
ערך לסגולות שיחולו על ראשו של זה
שחנוכייתו עשויה זהב", הוא כותב.
המקובל האלוקי ר' אברהם אזולאי זצ"ל
כותב, שיש 11 דרגות בסוגי החנוכיה:
1. זהב. 6. כסף. 3. נחושת בצבע זהב וכו'.
מסופר על החיד"א הקדוש שהיה בוכה על
כך שאין לו ממון לקניית חנוכייה מכסף.
לכן הוא היה מסדר כוסות פשוטות ובמרכז
פמוט אחד דמוי כסף לשמש.
כי הברכות וההבטחות העצומות שנאמרו
בחנוכיה ובשמניה, כאשר הם מהודרים.
מספרת הרבנית ימימה מזרחי תליט"א:
"היתה לי תלמידה נשואה, מורה
במקצועה שגרה בעיר תל – אביב,
וציפתה זמן רב לפרי בטן, אך לשווא.
באחד הימים היא שמעה על הסגולה,
והחליטה: "השנה אני משקיעה בחנוכיה".
לקחה את כל משכורתה, הלכה לחנות
ה"צורפים" וקנתה חנוכיה מהודרת ביותר.
כאשר הגיעה הביתה עם השלל, שאל אותה
בעלה: "מאיפה הכסף לחנוכיה יפה שכזו?",
אך אז היא הסבירה לו על הסגולה הגדולה.
הם החלו להדליק את נרות החנוכה בחנוכיה
המיוחדת והיקרה והנס לא איחר לבוא...
בתוך ימי החנוכה היא התבשרה שנפקדה!
וזכתה לתינוקת בריאה ומתוקה ב"ה!.
מסופר על המהרש"ל שקנה חנוכיה מכסף,
אך הוא הדליק בה רק ביום השני, כדי לברך
שהחיינו על החנוכיה בשעת ההדלקה. )כי
ביום הראשון מברכים שהחיינו על הנרות(.
כה גדולה ועצומה חשיבות החנוכיה והשמנים
והפתילות לפני הקב"ה, שכותב הצדיק,
בעל 'קב הישר' זצ"ל: "יש שדקדקו ליטול
את ידיהם קודם שיברכו על ההדלקה, אך
כדי שלא יחשב ליוהרא יביא עצמו לידי
חיוב נטילה" )ע"י שיגע ברגליו וכדו'(.
הוסיף הצדיק וכתב: "...ולכבוד המלאכים
קדישין הבאים להבית בשביל מצוה זו,
ידליק הנרות כשהוא לבוש בבגד עליון כמו
שהולך לבית הכנסת...".
לכן חשוב ליקר רגעים הללו בבגדים נאים,
שירים, סופגניות ודברי תורה בשולחן!.
מעלת הסופגניות בחנוכה
רבים מאיתנו בטח חושבים שהסופגניות
והלביבות הם מנהג נחמד שמתאים לילדים,
ובטח לא למבוגרים שרוצים לשמור על
הבריאות ועל המשקל )וכמובן על הגזרה(.
אז הנה לפנינו דברים נדירים שכותב הצדיק
ר' מימון בן יוסף זצ"ל, אביו של הרמב"ם
הקדוש: 'הספינג'ות הם סגולה לפרנסה. ואין
לזלזל בסגולת האל-ספינג', אשר הוא מנהג
קדמון והמה צפיחית בדבש, והוא מנהג
קדמונים, וכשהספינג' קלויים בשמן הרבה,
תהיה לו ברכת פרנסה כל השנה.
ומנהג זה אין לבזותו, וכל הזריז באל ספינג'
יראה ישועות!". )צוטט ממאמר של הרבנית מזרחי(
אם הדברים לא נאמרו מאדם גדול שכזה
לפני מאות שנים, מי היה בכלל מאמין?
שבבצק עם שמן שאתה אוכל לזכר נס פך
השמן טמונות ישועות ופרנסה גדולה!.
גם הגאון הגדול ר' שלמה זלמן אויערבאך
זצ"ל, כותב בספרו 'הליכות שלמה',
שהסופגניות הם סגולה לפרנסה ותפילה
על בית המקדש והגאולה.
לכן מדגיש הרב זצ"ל, שחשוב לאכול את
הסופגניות לבדן, ולא כחלק מהארוחה!.
וזאת משום שבברכת "על המחיה", הנהוגה
על מיני מזונות, אנו מזכירות את המזבח:
'על מזבחך ועל היכלך'.
כל שמחת החנוכה היא חנוכת המזבח וזו
התפילה הכמעט יחידה בה מזכירים אותו.
)ברכת הסופגניה היא 'מזונות' ובסיומה 'על
המחיה', ואפילו אם אכל שיעור של 216 גר'
כיוון שבלילתן רכה ונעשות על ידי טיגון
בשמן, ולכתחילה, נכון שלא יאכל שיעור זה
כדי לא להיכנס במחלוקת הפוסקים.
* סופגניה, אע"פ שידיו מתלכלכות בשמן
הספוג בה, בשיעור של טופח על מנת
להטפיח - אין צריך ליטול ידיו משום טיבולו
במשקה, כשנעשו בשמן סויה וכדומה.
ואם נעשו בשמן זית – יטול ידיו ללא ברכה.
)ילקוט יוסף סי' קנח, יד'(.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
