התבוננות "שאלה ופשטה" לאי"ם לפרשות 'האזינו' ו'זאת הברכה'

האזינו

[1]  לב,מו: שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנוכי מעיד בכם היום: ש: כיצד יש לשים לב לדברים, ומה בשירת 'האזינו' מציין עדות, שהרי תוכנהּ הוא טוב ה' לעמו מול חטאו ועונשו? ת: עצם ציווי הבנים ("אשר תצוו את בניכם לשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת") היא הצורה הנכונה לשים לב לדברי ה'. חינוך והוראה הם מעשה תשומת הלב של ההורה-המחנך והמורה. העדות היא עצם האזנת השמים ושמיעת הארץ, הנוכחים בכל עת ובכל מקום. כל יתר השירה מבטאת מצבים של טוב ה' (כגון כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; פסוק י"א), או חטא ועונש (וַתִּשְׁכַּח, אֵל מְחֹלְלֶךָ. וַיַּרְא יְהוָה, וַיִּנְאָץ, מִכַּעַס בָּנָיו, וּבְנֹתָיו; פסוקים יח-יט).

[1]  לב,מט: וראה את ארץ כנען: ש: ה' כבר הראה למשה את הארץ (עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה--וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ:  כִּי-לֹא תַעֲבֹר, אֶת-הַיַּרְדֵּן הַזֶּה; ג,כז), ומדוע להראות לו אותה שוב? ת: הראייה הראשונה כללה את המזרח (עד איזור בצרה בעיראק, והיא מכוונת לעתיד רחוק; ראה ביאורי במקום). הראייה כאן היא לבשר למשה מה צפוי לעם בעתיד הקרוב, ממש לפני כניסת העם לארץ כנען, שהיא ממערב, צפון ודרום, אך לא ממזרח להר העברים הוא הר נבו.

[1]  לב,נא: על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש: ש: מדוע ה' מזכיר למשה לפני מותו את חטאו? ת: משה כבר התבשר על חטא העם הצפוי (וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה, הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ; וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ, וַעֲזָבַנִי, וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ; לא,טז), והבין מראייה זאת כי "המזרח" עדיין שמור לעתיד רחוק, כנראה בגלל החטא הצפוי של העם. בהקשר זה ה' מזכיר לו את חטאו שלו (פסוק נ"א). כלומר, כפי שהעם לא יזכה בקרוב ל"ארץ ישראל השלמה" עד בצרה במזרח, כך אתה לא תזכה להיכנס לארץ.

וזאת הברכה

[1]  לג,א: וזאת הברכה אשר ברך משה ... לפני מותו: ש: מתי ברך משה את העם? ת: נראה שמשה ברך את העם בין סיום דבריו אל העם את 'שירת האזינו' (לב,מה) ובין עלייתו להר נבו למות, שהרי ה' מצווה את משה לעלות להר כדי למות (לב,נ). מיד כשסיים את ברכתו (כל פרק ל"ג), משה עולה להר נבו (לד,א), רואה את הארץ ומת (לד,ה).

[1]  לד,י: ולא קם נביא עוד בישראל כמשה: ש: אם התורה נכתבה סמוך למותו של משה כיצד ניתן לכתוב זאת בפרספקטיבה היסטורית? ת: נראה שהתורה נחתמה בימי ראשית המלוכה, שהרי נאמר בברכת משה וַיְהִי בִישֻׁרוּן, מֶלֶךְ, בְּהִתְאַסֵּף רָאשֵׁי עָם, יַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל (לג,ה). 'ויהי' בלשון עבר, כלומר כאשר כבר יש מלוכה מאוחדת של כל שבטי ישראל, בימי שאול או דוד. מאות השנים שחלפו בין מות משה לראשית המלוכה הן זמן מספיק כדי להעיד 'לא קם נביא עוד בישראל כמשה'. ונראה שהדברים נכונים עד היום. ובע"ה נזכה בקרוב לראות נביא כמשה, ואולי אף גדול ממנו (שהרי פחות ממשה קמו נביאים, אך כמותו או יותר ממשה – טרם), זה המכונה בפי כול 'משיח' (נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי, יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:  אֵלָיו, תִּשְׁמָעוּן; דברים יח,טו).

------------------------  סוף התבוננות "שאלה ופשטה" מאת אי"ם לתורה