בברכת כתיבה וחתימה טובה      

בס"ד                                                    ערש"ק                                                  כ"ד     באלול    תשע"ג

                 אור- לי - בפרשה - ניצבים-וילך

" אתם נִצָּבִים היום כֻּלְּכֶם לפני ה' אלֹקיכם ראשיכם שבטיכם זקניכם ושֹטריכם כל איש ישראל "(כט, ט)            

ואיתא במדרש(תנחמוא א): למה נסמכה פרשה זו לפרשת קללות? לפי ששמעו ישראל מאה קללות חסר שתים

שנאמרה בפרשה זו חוץ מארבעים ותשע שנאמרו בתורת כוהנים, מיד הוריקו פניהם ואמרו: מי יכול לעמוד

באלו?! מיד קרא אותן משה והיה מפייסן. ולכאורה לא ברור איך פייסן שהרי מדובר בתוכחה מגולה ולא

בפיוס. ואף יותר מזה שהרי כינסם והכניסם שוב בברית ה' והשביעם שיקיימו את התורה ככתבהּ וכלשונהּ

כי היא שעמדה לאבותינו ולנו, ולא רק אלו שהיו שם אלא גם לזרעם אחריהם, שנאמר 'ואת אשר איננו פה'

כמו שדרשו חז"ל: ולא אתכם לבדכם, אלא אף הדורות העתידין לבא, היו שם באותה שעה וכו' ואם יפרו את

הברית הנ"ל יקבע עליהם את הקללה ומזמן לפניהם את הייסורין חלילה וחס. ואפשר שבגלל זה נתן קדימות

בפסוק 'ראשיכם' על פני 'זקניכם' כי אע"פ שהזקנים הם החכמים שבדור ואחריותם להנהיג את הדור בדרך

ה' הלא שקיימת אחריות בראש ובראשונה על האיש שהוא ראש הבית והיא להנחיל לכול אוהביו יש ולחנכם

בדרך האמת. לכן האחריות על כ"א ואחד היא יותר גדולה. ואם כך הדבר קשה עוד יותר במה פייסם?

אך בשביל להבין זאת, יש להבין קודם את למה הקדים את המקום היינו 'אתם ניצבים' לזמן היינו 'היום' כי

היה לו לכתוב כביכול: היום אתם נצבים וכו'. ועוד, שהרי אמרנו שגם הדורות העתידין לבוא ניצבים היום

משמע מכאן שתיאור הזמן של 'היום' הוא משהו שלא שייך רק לאותה נקודת זמן במדבר אלא לאותה שעה

שמתחיל אותו 'היום' בכל שנה ושנה כי מדי שנה מתווספים ממש בגוף הדורות הבאים.

וידוע, שהעולם נברא בכ"ה באלול והסתיים בא' בתשרי בעת בריאת האדם הראשון וזה שאנחנו אומרים

בתפילה של ראש השנה 'היום הרת עולם' מלשון הריון, ובו ביום שופט הקב"ה את העולם כולו בסריקה

אחת מי לטוב ומי למוטב, כמו שכתוב(משנה ר"ה): כולם עוברים לפניו כבני מרון, לכן אנחנו אומרים בתפילה

'היום יעמיד במשפט כל יצורי עולמים' והעיקר בזה הוא בעבור לדעת האם הברית הנ"ל נשמרת בפרט

ובכלל כי אחרת אין טעם לקיום העולם. וזה שביאר הנשר הגדול - הרמב"ם(הלכות תשובה פ"ג, ד): צריך כל אדם

שיראה עצמו כל השנה כולה כאילו חציו זכאי וחציו חייב. וכן כל העולם חציו זכאי וחציו חייב. חטא חטא

אחד, הרי הכריע את עצמו ואת כל העולם כולו לכף חובה וגרם לו השחתה. עשה מצוה אחת, הרי הכריע

את עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות וגרם לו ולהם תשועה והצלה.

ונראה שפרשה זו באה מיד לאחר המעמד של השבטים בהר עיבל והר גריזים שבו נאמרו הקללות כנ"ל

כי עדיין אימת הדין עליהם מהם, לכן אפשר לומר אולי  שכינסם משה רבינו ע"ה כמצבה אחת בין שני

הרים אלו בעבור להכניסם בברית ה'. שכן, כך היו כורתי בריתות עושים מחיצה מכאן ומחיצה מכאן כמו

שכתוב(ירמיה לד):"העגל אשר כרתו לשנים ויעברו בין בתריו". דהיינו הר אחד מכאן והר אחד מכאן וכל

ראשיכם שבטיכם וכו' ביניהם, והשביעם בארון הברית כלומר בכל התורה הכתובה בה. כי זה המעמד

היה רמז וסמל בבחינת כף המאזניים בחינת חציו זכאי בחינת ברכה וחציו חייב בחינת קללה. וע"י התורה

ומצוותיה שנמצאות באמצע ניתן להכריע את עצמו ואת העולם כולו לכף זכות כמבואר לעיל.

והנה, מה יעשה אדם שחטא שהרי כתוב אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא(קהלת כ:). ואם כך, מה

נעשה אנחנו אזובי הקיר? שאין לנו פה להשיב ולא מצח להרים ראש! אלא שישתבח שמו לעד מלכנו

שנתן לנו את התשובה שמכפרת על המעשים ומעמידה אותנו לנצח. וזה שתורגם 'ניצבים - קיימין' מלשון

קיום כי נשבע הקב"ה לאבותינו הקדושים שעם ישראל יהיה קיים לנצח נצחים כמו שכתוב(מלאכי ג): אבל

אתם בני יעקב לא כליתם ובכלל זה גם שישים ריבוא נשמות ישראל יוצאי חלציו, כידוע. ושמח לבי עד מאוד

בעת שראיתי המובא בספר הקדוש "מחשוף הלבן" של האביר יעקב אביחצירא זיע"א שכתב בפרשה זו:

צריכים שתדעו, שההעמדה וההתייצבות שלכם היא ע"י התשובה. מילת נצבים במילוי נו"ן צד"י בי"ת יו"ד

מ"ם עם האותיות נצבים גימטרייה 'זו תשובה' עם הכולל. דהיינו הביטו וראו, שהתייצבות שלכם והקימה

שלכם בין בעולם הזה ובין העולם הבא הוא ע"י תשובה והעולם עומד על התשובה. וזאת התשובה יש לעשות

מעומק הלב כפי שמתואר ברמב"ם(הלכות תשובה פ"ב, ב): ומה היא התשובה? הוא שיעזוב החוטא חטאו, ויסירו

ממחשבתו, ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד וכו' וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר  בלבו.

וע"פ זה יובן בסייעתא דשמיא כל הקושיות הנ"ל כאחד. וזה שהקדים את המקום 'אתם ניצבים' היינו המעמד

בברית ה' כנ"ל לאותה שעה ולזמן כנ"ל היינו 'היום' כי 'אתם' אותיות אמת ו 'ניצבים' 'זו תשובה' כנ"ל רצה

לומר שיש לבחור לעשות תשובה כי היא מהות קיומנו כנ"ל. לכן על כל אחד ואחד מגדול ועד קטן כולם ללא

יוצא מהכלל חייבים לעשות תשובה באמת מעמקא דליבא וע"י זה לחזור לאבינו שבשמים בחינת "שובו אליי

ואשובה אליכם"(מלאכי ג:). ואפילו יעבור עליו מה שיעבור עליו במשך כל השנה העיקר העיקר שישוב לה' לפני

השעה והזמן היינו 'היום' שהוא רמז ליום הדין כמובא בזוהר הקדוש(ח"ב לב, ב) כלומר לפני ראש השנה שבו

יעמיד במשפט כנ"ל כי כי התשובה קדמה לבריאת העולם(פסחים נד) וזה בחינה שלמעלה מהזמן והשעה. ובזה

גילה להם שע"י התשובה יש להם קיום לנצח נצחים. ולא בכדי פרשה זו לרוב תגיע בשבת כל שנה ושנה לפני

ר"ה על מנת לתת לאדם הזדמנות לחזור בתשובה ולשמור שבת כי השבת מכפרת על העוונות הקשים ביותר

כמו שכתוב: כל המשמר שבת כהלכתו אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלים לו. האם יש פיוס הגדול

מזה!

וע"י התשובה נתקן הדיבור ומתקיים העולם כמו שכתוב(תהילים קיט): דברך ניצב בשמים, מה אתה מקיים את

העולם בדברך כך עם ישראל שחוזרים בתשובה ושומרים את ברית ה', כנ"ל, מתקנים את הדיבור לשפת

הקודש וע"י כך זוכים לקיים את העולם בדברם. לכן, תוקעים בראש השנה בשופר דווקא כדי לעורר את

הישנים מתרדמתם לעשות תשובה כי זה זמן שהעולם נידון(ר"ה פ"א, ב) וע"י תשובתם יכולים להכריע את

עצמם והעולם כולו לכף זכות כנ"ל. וע"י שמיעת תקיעת שופר יתעורר לעבודת ה' כמו שכתוב: היתקע שופר

בעיר והעם לא יחרדו וירחיב את הפתח של התשובה שעשה לפני יום הדין בחינת ניצבים כנ"ל, היינו התייצב

חזרה לצבא ה' ע"י שיתחיל לשפר מעשיו ע"פ ברית ה' כנ"ל. וכל זה רמוז בצורת השופר שבהתחלה צר ואחר

כך רחב, מה שמסמל את התשובה שבהתחלת הדרך הדעת צרה ולאחר מכן מתווספת ומתרחבת, וזה יהיה

לו לסימנא טבא שישפיע על כול השנה כולה בע"ה, אכי"ר.

            פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

תקיעת שופר בראש השנה הוא בחינת התעוררות השֵנה, שמעוררין בני העולם מהשֵנה שלא יבלו ימיהם בשֵנה

חס ושלום. וע"י שמעוררין אותם מהשֵנה, נמשך הדיבור בכוח גדול, וע"י זה נמשך ביטחון, ופקידת עקרות, וע"י

זה נמשך יראה גדולה, וע"י היראה ניצולין מניאוף, ומהבל היופי, ומחֵן השקר, וזוכין לאריכות ימים דקדושה –

להאריך ולהרחיב כל יום מִימֵי חייו שבא אחר כך בתוספות קדושה וטהרה, וע"י זה זוכין לעשירות גדול דקדושה,

שעל ידו זוכין להתבוננות גדול מאוד. וכל זה זוכין ע"י תקיעות שופר של ראש השנה אצל הצדיקי אמת שיודעין

להמשיך כל התיקונין האלה(סימן מועדי ה' –ראש השנה, אות ד).

                                                         "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה