"יערף כמטר לקחי" (לב,ב) ' ד"א- ר"א בנו של ריה"ג אומר: אין יערף אלא לשון הריגה, שנאמר "וערפו שם את העגלה" מה עגלה מכפרת על שפיכות דמים כך ד"ת מכפרים על שפיכות דמים' וכו' (ספרי "דברים" סימן שו) וצריך להבין כיצד לד"ת יש כח כמו עגלה ערופה לכפר על שפיכות דמים?- בפשטות אפשר שזהו כמעין עגלה ערופה שבה זקני העיר אומרים שלא חטאו בזה, שלא קשורים לזה כלל, כך גם ד"ת שמיישרים את האדם באים ואומרים שהוא לא קשור כלל למקרי הרצח, ולכן עומדת לו מידת הרחמים להגנתו לכפר לו ולכל הסובב אותו (שזהו כמו הזקנים של העיר שהתושבים סמוכים להם ומתכפרים בזכותם). ואפשר יותר מזה, שנאמר בתענית (ז,א) 'רבא רמי:כתיב יערף כמטר לקחי,וכתיב תזל כטל אמרתי.אם תלמיד חכם הגון הוא כטל,ואם לאו עורפהו כמטר.תניא היה ר' בנאה אומר כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים,שנאמר .. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי ואין עריפה אלא הריגה שנאמר "וערפו שם את העגלה בנחל" '. שהתורה היא סם חיים או סם המוות, תלוי כיצד עוסק בה, וזה לא רק לעצמו אלא גם משפיע על סביבתו, שזהו 'אם ת"ח הגון הוא, כטל' וכו' שהסביבה צריכה להתייחס אליו ע"פ מה שהוא מחובר ומושפע מהתורה (הגון או לא), ומימלא כשחיבורו הוא סם המוות הרי הוא כלהריגה כעגלה ערופה, ומימלא אם חיבורו הוא סם חיים זה ההיפך מכך. ולכן ד"ת מכפרים על שפיכות דמים כמו עגלה ערופה, כי יש בהם את הכח להיות ההיפך מהריגה, להביא חיים שזהו כמטר (כמו שמובא בספי וברש"י) 'יערף כמטר-... תורה שנתתי לישראל שהיא חיים לעולם כמטר הזה שהוא חיים לעולם' וכו' (רש"י לב,ב) שהמטר יש בו ברכה, חיים לעולם. אולם יש בו לפעמים נזק 'שהמטר יש בו עצבים לבריות, כגון הולכי דרכים ומי שהיה בורו מלא יין' (רש"י שם 'תזל כטל') שכך ד"ת הם לטובה ולפעמים לרעה (והטובה מרובה ביותר, שהרעה זהו כמטר בהולכי דרכים ובור יין שהם מועטים( [ובטבעו הוא טוב, ולכן כטל 'שהכל שמחים בו'] ולכן יש בכחו להפוך רע לטוב, וכך מהחטא של שפיכות דמים הופכו לכפרה שהם לא אשמים. ואולי אפשר, שמובא בספרי (שם) 'ד"א, יערף כמטר לקחי- מה מטר זה יורד על האילנות ונותן בהם מטעמים כל אחד ואחד לפי מה שהם, בגפן לפי מה שהם, בזית לפי מה שהן, בתאינה לפי מה שהוא, כך ד"ת כולם אחת ויש בהם מקרא ומשנה הלכות ואגדות' וכו'. שהמטר הוא כד"ת ומימלא האילנות הם האדם שהתורה (המים) באה בו ויוצאת בצורתו לפי מה שהוא מייצג בעולם (ובהמשך 'כשעירים.. כשרים' וכו' זה הדימוי למעלתו בקדושה) ולכן תחילת פרשה היא "האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי" (לב,א) ודרשו בספרי (שם) 'ד"א, האזינו השמים- לפי שהיה משה קרוב לשמים לפיכך אמר האזינו השמים, ולפי שהיה רחוק מן הארץ לפיכך אמר ותשמע הארץ אמרי פי. בא ישעיה וסמך לדבר ואמר "שמעו השמים והאזיני ארץ" שמעו שמים שהיה רחוק מן השמים, והאזיני ארץ שהיה קרוב לארץ... כך אילו אמר משה "האזינו השמים" ושותק היו שמים אומרים לא שמענו אלא בהאזנה. "ותשמע הארץ" היתה הארץ אומרת לא שמעתי אלא בשמיעה. בא ישעיה וסמך לדבר "שמעו שמים והאזיני ארץ" ליתן אזנה ושמיעה לשמים והאזנה ושמיעה לארץ'. הרי שד"ת משלימים מזה לזה, שישעיה השלים למשה, וכל אחד (משה וישעיה) עשה ע"פ מהותו (קרוב לשמים או לארץ) הרי שבד"ת בהם כל בנ"י מקושרים ומשלימים זה את זה, וזה עושה פעולה (רושם) בעולם 'א"ר ברכיה כתיב "יערף כמטר לקחי" כפו ערפן לתשובה מיד הגשמים יורדים' (יר' תענית ב,א) הרי שכיון שלומד מכאן שע"י תשובה עושה רושם בעולם וכך מוריד גשם (שזה דבר גדול, גבורות גשמים) אפשר גם ללמוד שלימד זאת כאן כדי לומר שגם בדימוי, בד"ת, עושה רושם חזק בעולם, ומימלא לכן מכפר על שפיכות דמים, שע"י הד"ת משלימים את חסרונו של ההרוג בעולם, שפועלים להשלים ממש את שליחותו בעולם כאילו הוא עדיין כאן, שזהו כח וחוזק התורה. וכך מעלת הד"ת שפועלת בעולם גם על האחר ע"י מעלת התורה וחיבורה, וכך מביא חיים לעולם (שזהו 3 ההסברים שהבנו יחד). יהי רצון שמעלת התורה תעמוד לנו ולכל בנ"י לזכותנו בימי הדין שעתה לחיים טובים ולשלום.