'אתה מוצא שלש שמחות כתיב בחג.. אבל בפסח אין אתה מוצא שכתוב בו אפילו שמחה אחת, למה?- אתה מוצא שבפסח התבואה נידונת ואין אדם יודע אם עושה השנה תבואה אם אינו עושה. לפיכך אין כתוב שם שמחה. ד"א בשביל שמתו בו המצריים... וכן אתה מוצא שאין כתוב בעצרת אלא שמחה אחת.. ולמה כתב בה שמחה אחת?- מפני שהתבואה נכנסת בפנים, ומה טעם אין כתוב שם שתי שמחות?- לפי שפירות האילן נידונין' וכו' (ילקו"ש סימן תרנ"ד). החגים קשורים גם לעניין חקלאי, וכך גם משפיע על האדם. ויחד עם זה יש גם צד פיזי באדם כמו מיתת המצרים ויציאת מצרים שמשפיע. וניראה שהם קשורים שבתבואה בפסח זה קשור למיתת מצרים, מעין הנאמר על עשו שלעתיד ידלק כמו קש ("ובית עשו לקש" עובדיה א,יח) כך שהתבואה מרמזת על שונאי ישראל שמתכלים מהר (שגם התבואה היא חד שנתית- שמחזיקה זמן קצר) ואילו בשבועות זה כנגד בנ"י כמו שבמקבילו, בסוכות זה כנגד אומות העולם שמקריבים 70 פרים ועצרת כנגד בנ"י, כך גם בפסח כנגד האומות, כליונם, ועצרת כנגד בנ"י, שבעצרת זה פירות האילן, שעצרת זמן מתן תורה, והתורה כנגד עץ החיים ולכן פירות האילן כנגד חיות בנ"י. לכן בפסח העומר בא  משעורים שהם פשוטים ועשויים מצה, ובעצרת שתי הלחם בא מחיטה המשובחת והיא לחם. שהחיטה כעץ (ב"ר טו,ח) וכיום היא נראית כתבואה, וזהו כבנ"י שכיום ניראים מושפלים (אם כי משובח כחיטה) אולם לעתיד יהיו בשיא המעלה כעץ, וכיום האומות במעלתן אולם כשהעולם יתוקן בנ"י יהיו במעלתן בשלטון בעולם. לכן בתחילת ספירת העומר שבה סופרים את העליה בקדושה עד תיקון העולם [כמו שהחל במתן תורה (ונפגם בעגל).] מתחיל בשעורה ומצה שזה השפל, שהאומות כיום שולטות, אולם לבסוף זה לחם חיטה שבנ"י במעלתם ישלטו בעולם בתיקונו, כמו מעלתו האמיתית.