" יעלו אבר כנשרים" לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
נכתב על ידי izik28, 21/10/2021
בסד
ד"ת להפטרת לך לך לע"נ אבי מורי אברהם משה בן גרציא ז"ל
יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים
-------------------------------------------------------------------
כותרת דבר התורה מזכירה לכל אחד את ברכת הגשם אותה התחלנו לומר ב ז בחשוון יחד עם המזמור המושר בסוף תפילת ערבית של שבת , בהפטרה מופיע פ"ס מעניין," הלוא ידעת אם לא שמעת אלהי עולם ה" בורא קצות הארץ לא ייעף ולא ייגע אין חקר לתבונתו" ,ואפשר לשאול בפשטות , אם אתה יודע כפי שאומר הפ"ס את כוחו של הקב"ה למה לחזור עליו שוב?הרי אין בתורה מילה מיותרת?? מצודת דוד מפרש," אין חקר לתבונתו" - ר"ל ומה שמאחר לשלם הגמול הוא על כי אין חקר לתבונתו כי באמת בתבונה יעשה את זאת ואנחנו לא נדע
"אלהי עולם ה'" - ר"ל ואת זה תשכיל אשר ה' הוא אלהים עד עולם והוא ברא כל הארץ מהקצה אל הקצה ובכל ידו משלה ולא ייעף ולא ייגע וכחו שוה בכל זמן א"כ יכול הוא לשלם גמול בכל זמן ובכל מקום
"הלא ידעת" - הלא תוכל להשכיל מדעתך אם לא שמעת ממלמד ומורה".
הקב"ה מלא כל הארץ כבודו , אנו נבראנו בצלם ה" ואנו מקבלים כח מכוחו של הקב"ה לראיה הפ"ס" נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ, וּלְאֵין אוֹנִים עָצְמָה יַרְבֶּה. וְיִעֲפוּ נְעָרִים וְיִגָעוּ, וּבַחוּרִים כָּשׁוֹל יִכָּשֵׁלוּ. וְקוֹיֵ ה" יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים, יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ",אך אם נשים לך יש סתירה בין שני הפ"ס הראשונים ,בתחילה ה" נותן לישראל כח וגבורה ולאחר מכן הם מאבדים אותו כפירוש המלבים" ויעפו", הנערים החזקים עתה בכחם ייעפו, וזה תלוי אם יתאמצו בתקוה לקוות אליו עד יבא ויושיע," הכווונה היא שאדם שמקיים את מצות ה" מקבל מהם את כוחו של הקב"ה שהתורה היא חלק ממנו בניגוד לאלה שסרים מדרך התורה , לראיה מהפ"ס ," וקוי יהוה יחליפו כח יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו" המלבים מפרש""וקוי ה' יחליפו כח", עד שיעלו אבר לעוף פתאום אל במתי שמים כנשרים,
"ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו". הרץ מתיגע לא כן ההולך, אבל העיפות שהיא פסיקת הכח מעצמו, תשיג גם את ההולך אם יתמיד בהליכתו ולא יחזק את גופו במאכל ומשתה, עז"א לא ייגעו מן המרוצה וגם אם ילכו אחרי מרוצתם בתמידות, מבלי לנוח אחרי המרוצה שאז יקרה העיפות, הם לא ייעפו":
הדבר מקביל לאימרה המוכרת בפרקי אבות," יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר, וקל כנשר, ורץ כצבי, וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים." מלאכת שלמה מסביר" הודה בן תימא אומר וכו': פ' ערבי פסחים (פסחים דף קי"ב) ובטור או"ח ריש סימן ראשון. וכתב שם התחיל בעז כנמר לפי שהוא כלל גדול בעבודת הבורא ית' לפי שפעמים אדם חפץ לעשות מצוה ונמנע מלעשותה בפני אדם שמלעיגין עליו ועל כן הזהיר שתעיז פניך כנגד המלעיגים ואל תמנע מלעשות המצוה וכן אמר ריב"ז לתלמידיו יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם וכן הוא אומר לענין הבושה שפעמים אדם מתבייש מפני האדם יותר ממה שיתבייש מפני הבורא יתברך על כן הזהיר שתעיז מצחך כנגד המלעיגים ולא תבוש וכן אמר דוד המלך עליו השלום "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש" אף כי היה נרדף ובורח בין האומות היה מחזיק בתומתו ולומד אף כי היו מלעיגים עליו. ואומר קל כנשר כנגד הראות העין ודמה אותו לנשר כי כאשר שט הנשר באויר כך הוא ראות העין לומר שתעצים עיניך מראות ברע כי הוא תחלת העבירה שהעין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין. ואמר גבור כארי כנגד הלב כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך היא בלב ואמר שתחזק לבך בעבודתו. ואמר רץ כצבי כנגד הרגלים שרגליך לטוב ירוצו וכן דהע"ה היה מתפלל על שלשתם אלא ששינה הסדר ואמר הדריכני בנתיב מצותיך על הרגלים ואמר אח"כ הט לבי ואמר אח"כ העבר עיני מראות שוא והזכיר הטיה בלב ובעין העברה וכו' ע"ש. וכתב שם בבית יוסף ומה שכתב ואמר גבור כארי כנגד הלב ואמר רץ כצבי כנגד הרגלים וכו' שזהו הסדר במה שאמרו העין רואה והלב חומד וכלי המעשה גומרין ומה שהקדים יהודה בן תימא רץ כצבי לגבור כארי אפשר שטעמו לומר הוי קל לעצום עיניך מראות ברע כדי שתוכל להיות רץ כצבי לעבודתו שאם לא תעצים עיניך מראות ברע אולי לא תהיה רץ כצבי לעבודת בוראך אלא למרות עינו כבודו וזה ע"י הלב שהוא חומד וע"כ צריך שאם לא יכולת להזהר מראות ברע שתהיה גבור כארי לכוף לבך לעבודתו יתברך. עי"ל שלפי שקל כנשר הרצון בו קלות לעצום עיניו מראות ברע ורץ כצבי הוא לרוץ לעבודתו יתברך סמכן זה לזה כי גם את זה לעומת זה עשה האלהים זה קלותו לעצום עיניו וזה להיות קל ברגליו כאחד הצבאים אשר בשדה לרוץ לעבודת בוראו ע"כ וע"ש עוד ועיין ג"כ בדרשיותיו של הרב רבינו ר' משה אלשיך ז"ל פ' בהר סיני דף כ"א:" רבי עובדיא מברטנורא מפרש גם כן" וקל כנשר, לחזור אחר תלמודך, ולא תיגע - כדכתיב (שם מ) יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו:" ,הדבר מקביל לתאורו של הקב"ה בפרשת האזינו," כְּנֶשֶׁר יָעִיר קִנּוֹ, עַל-גּוֹזָלָיו יְרַחֵף; יִפְרֹשׂ כְּנָפָיו יִקָּחֵהוּ, יִשָּׂאֵהוּ עַל-אֶבְרָתוֹ." הספרי מפרש," כנשר יעיר קנו - מה נשר זה, אין נכנס לקנו מיד עד שהוא מצרף את בניו בכנפיו, בין אילן לחבירו בין סוכה לחבירתה - כדי שיעירו בניו ויהיה בבניו כח לקבלו; כך, כשנגלה המקום ליתן תורה לישראל - לא נגלה עליהם מרוח אחד, אלא משתי רוחות, כענין שנאמר, "ויאמר ה' מסיני בא וזרח משעיר למו. ואיזו היא רוח רביעית? חבקוק ג אלוה מתימן יבוא:
יפרוש כנפיו יקחהו - כענין שנאמר דברים א ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך:
ישאהו על אברתו - כענין שנאמר שמות יט ואשא אתכם על כנפי נשרים.
ד"א כנשר יעיר קנו - זה לעתיד לבוא, כענין שנאמר שיר השירים ב קול דודי הנה זה בא:
יפרוש כנפיו - כענין שנ' ישעיה מג אומר לצפון תני: ישאהו על אברתו - ישעיה מט הביאי בניך בחוצן."
הקב"ה נושא אותנו על כנפיו תדיר, מעניק לנו מכל טוב העולם על מנת שנתמיד בתורתו , למרות שהתורה מתשת את כוחו של אדם, על האדם להתגבר על יצרו ולהתמיד בתלמוד תורתו מה שמנתקשר לכברכת ברך עלינו אותו התחלנו לומר ב ז בחשוון וכידוע הגשם שמשול לתורה בלעדיה ובלעדיו אין חיים , חורף טוב ובריא
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
