"אַף עַל פִּי כֵן אַל יִתְיָאֵשׁ עַצְמוֹ, וִיקַיֵּם (יוֹנָה ב): 'מִבֶּטֶן שְׁאוֹל שִׁוַּעְתִּי', וְיַחֲזִיק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁיּוּכַל כִּי גַּם הוּא יָכוֹל לַחֲזר וְלָשׁוּב וּלְקַבֵּל חִיּוּת מֵהַתּוֹרָה... וְהָעִקָּר לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר (כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל... שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה), וְאֵיך שֶׁהוּא אֲפִילּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לָשׁוּב וְלַחֲזור אֵלָיו יִתְבָּרַך".

(ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, עח)

רבי נחמן מלמד אותנו כלל יסודי בהנהגת העולם (ליקוטי מוהר"ן, חלק ב, מח): "כְּשֶׁאָדָם נִכְנָס בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אֲזַי הַדֶּרֶךְ שֶׁמַּרְאִין לוֹ הִתְרַחֲקוּת" - כשאדם מתחיל מסע של שינוי, הדבר הראשון שמולו הוא יצטרך להתמודד הוא תחושת הריחוק. ריחוק מעצמו, מהטוב שלו, מבני אדם, מבוראו.

ההרגשה הקשה הזאת מתלבשת במחשבה השגויה, שגם משמיים לא מסתכלים עליו, שהוא מנודה ולא רצוי גם מול תכלית חייו, שאין לו באמת שום יעוד ותכלית (שם): "וְנִדְמֶה לוֹ שֶׁמַּרְחִיקִין אוֹתוֹ מִלְמַעְלָה, וְאֵין מַנִּיחִין אוֹתוֹ כְּלָל לִכָּנֵס לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם".

רבי נחמן מגלה לנו, שזה לא באמת מה שקורה. זה רק משהו ש"נִדְמֶה לוֹ". המציאות האמיתית שונה בתכלית. הרגשות הקשים הם רק מבחן כניסה משמיים. למרות כל מה שעובר עליך, מול הסרט המפחיד הזה יש רק פתרון אחד: תחזיק את ההבנה שמה שעובר עליך זה רק הרגשה. זה לא מה שקורה באמת, אל תסתכל על זה, אל תיבהל מכל מה שאתה פוגש בדרך.

צריך לגייס חוזק נפשי רב כדי שההרגשה הזאת לא תהפוך להשקפת עולם ש"זו האמת". שלא תגרור מסקנות של אבדן תקווה חס ושלום, שתישאר רק הרגשה ולא "נפילה בדעת".

אמנם הידיעה הזאת, עם כל הנחמה שבה, לא מקהה את הקושי והמרירות, ולעיתים הנפילה יכולה להוביל את האדם לייאוש ולדיכאון, אבל דווקא ההפנמה שהנפילה היא לא תאונה והסתר פנים חסר משמעות, יכולה להוציא את האדם מהייאוש והמלנכוליות.

ההתרוקנות זה לא מצב קל, והיא יכולה להימשך זמן רב. הייאוש יכול להוביל לצער גדול ולכאב נורא. אך מצד שני - דווקא הייאוש הגדול יכול להביא להתהפכות - נמאס לאדם מהניכור והכעס, והוא שואל מה העניין בהתמרמרות הזאת. ההשלמה עם המציאות החדשה והפסקת הניסיון להתקומם, זאת תובנה עמוקה היוצרת את האפשרות לזכות במעיינות חדשים.

זהו המאבק המתרחש בלב של כל יהודי: העמידה בהתרוקנות הגמורה, חוסר האונים המוחלט וקבלת המצב כפי שהוא על קשייו וחסרונותיו, הם העמדות שאיתם פונים לקב"ה, זאת פניה מעומק החיים, מהמצוקה האיומה של הקושי האנושי.

הסבל מביא לשבירה, המהווה דרך להיפתח להוויה החדשה שאליה אנו מסוגלים להגיע. בשבירה נחשף חוסר השלמות של המצב הקודם, ויחד עם זאת מתגלה האפשרות של השלב החדש. ירידה משברית מאפשרת להתקדם הלאה, להגיע למקום של צעקה, המהווה פריצת הגבולות הקיימים לטובת התחדשות.

אומר לנו רבי נחמן: "וְהָעִקָּר לְחַזֵּק עַצְמוֹ בְּכָל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר (כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל... שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִילּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה)" - דווקא הנפילה שהיא מצב של התרוקנות, יכולה לפתוח אפיקים חדשים לאדם המאפשרת נביעה חדשה ממקור עמוק יותר של אוצרות שלא היו יכולים לצוף לפני כן, ולהגיע לאמונה (ליקוטי מוהר"ן תורה סד, א): "אֲבָל בֶּאֱמֶת לַאֲמִתּוֹ... כִּי בְּוַדַּאי אֵין שׁוּם דָּבָר בִּלְעֲדֵי חִיּוּתוֹ" - אין שום דבר בלעדי הקב"ה, ה' איתי תמיד, רואה ומשגיח, אוהב וקרוב.

הרב יאיר דרייפוס, מהאתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" - www.ybm.org.il

הרב ארז משה דורון, מהאתר: "אור פנימי" -  http://www.orpnimi.co.il

הרב דן האוזר, מהספר: "על קצה בהונות ההוויה - לעומק תורותיו של רבי נחמן"