עם מי חטאו בני ישראל בשטים, בנות מואב או בנות מדין?
נכתב על ידי ברוך עינב, 3/8/2020
בס"ד
בסוף פרשת בלק כתיב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב" (במדבר כה, א), ובתחילת פרשת פנחס כתיב: "וַיְדַבֵּר ד' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר" (שם כה, טז-יח). ופירש"י: "שהפקירו בנותיהם לזנות כדי להטעותם אחר פעור. ואת מואב לא צוה להשמיד, מפני רות שהיתה עתידה לצאת מהם, כדאמרינן בבבא קמא (יח:) (שם).
ושמעתי קושיה מענינת מאברך יקר, כיצד רש"י כותב שהיו אלה בנות מדין "שהפקירו בנותיהם לזנות כדי להטעותם אחר פעור", שהכתוב אומר במפורש "ויחל העם לזנות אל בנות מואב"?. ע"כ.
וחשבתי בעה"י לומר שאם היו תופסים אדם שמנסה להרעיל צינור שמוביל לבית בו גר אדם אחד היינו מאשימים אותו בנסיון לרצח של אדם אחד, אך אם היינו תופסים אותו מנסה להרעיל מאגר מים שמגיע לעם שלם היינו מאשימים אותו בנסיון לרצח עם, שאע"פ שהרעיל מקום אחד זה משפיע ומחלחל לכל צינורות הבתים. וכך גם כזבי בת צור נשלחה להכשיל בעריות את רעיא מהימנא גדול הדור משה רבינו, מאחר והיא ואביה ידעו שאם המנהיג יפול כל ישראל יפלו יחד איתו, ולכן אע"פ שהיתה רק אחת היא ניסתה להפיל ולהזיק לכלל ישראל, בדומה לסיפור העגום על שבתאי צבי שהתאסלם וסחף אחריו את עדתו. וכך במקומות מסוימים ברגע שמדינה מסוימת מצליחה לשבות את המלך של מדינת האויב היא מנצחת במלחמה והצד השני נכנע. ולכן מה לי אשה אחת שמנסה להכשיל עם שלם דרך מנהיגם ומה לי נשים רבות שכל אחת מהן מנסה להכשיל אדם אחד מבני העם.
והטעם הזה דומה לאחד הטעמים שאברהם אבינו לא מנע משרה אשתו להיות עם פרעה ועם אבימלך כפי ששמעתי מהרה"ג מאיר אליהו, מאחר והוא ידע שהחיים של כלל ישראל נמצאים בסכנה ובכהאי גונא זה מותר, ואע"פ שאברהם אבינו היה יחיד הוא ידע שכלל ישראל עתיד לצאת ממנו וכך גם עם יצחק אבינו שלא מנע מרבקה אשתו להיות עם אבימלך, אסתר המלכה שהיתה עם אחשורוש ויעל שהיתה עם סיסרא. ובדומה לכך ידוע שמשה רבינו היה שקול לשישים ריבוא מעם ישראל וכשהם ירדו ממדרגתם בחטא העגל הוא ירד יחד איתם, ללמדנו שאדם אחד יכול להיות שקול לעם שלם, ומכאן שככל שהאדם גדול יותר כך גם הנזק או התועלת שהוא יכול לגרום גדולים יותר לכלל העם, כמו נחשון בן עמינדב שכל עם ישראל נגאלו בין היתר בזכותו. משה רבינו התפלל ל-ד' שרצה לכלות את כל עם ישראל ולהתחיל מחדש הכל ממנו כפי שעשה עם נח שצוה עליו לבנות תיבה, עד שהוא יתברך מחל וסלח להם וביטל את הגזירה הקשה. וגם פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן שעשה שלום בין ד' לעם ישראל עליו אמר: "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (במדבר כה, יא), ובזכותו התבטלה גזירה קשה שהיתה מתוחה על כל העם ובזכות המעשה האמיץ והאבירי שלו אף אחד מישראל לא מת.
איתא בצרור המור ובילקוט "מעט לועז" (בתוספת נופך), שנתערבו הערב רב בנשות שבט שמעון ואח"כ התגירו וילדו בנים, וכנראה שגיורם לא היה ממש שלם והתוצאה היתה שמתו מהם גם בחטא העגל, במגיפה וגם כאן כל אותם 24,000 משבט שמעון שמתו היו מאלו שנשארו, וזהו "וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי" (שם כה, יא), היינו שבאמת אף אחד מישראל לא מת במגפה אלא רק מהערב רב שלא היו באמת ישראל, וזהו "הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שם כה, יא), היינו רק מעל בני ישראל אך לא מעל הערב רב, ומה שכתוב "וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף" (שם כה, ט). ע"כ.
כדאיתא בגמרא שהרשעים אף בחייהם קרוים מתים מאחר והם מנותקים ממקור החיים וכשם שהם היו מחוברים לעוה"ז שהוא זמני וחומרי כך היא גם מציאות חייהם וזה הטעם לפחדים והחרדות שיש להם, שאע"פ שקשה להם מאוד לשמוע את הקול הפנימי של נשמתם מפאת כל הכתמים שרובצים עליה מכח החטאים והעוונות של האדם, בתוך תוכם מרגישים בכך ולו בתת מודע ולכן יש מדע שלם שמטרתו לבדוק כיצד ניתן להאריך את תוחלת החיים בעוה"ז, בשונה מהצדיקים שאף במותם קרויים חיים מאחר והם הצליחו להשליט את נשמתם על היצר הרע, לדבקה ל-ד' ולהידמות לו יתברך במידותיו, ולחיות כבר בעוה"ז ע"פ עולם המושגים הקדוש של העוה"ב, ויוצא שמיתת הרשע מוציאה מהכח אל הפועל את מציאות חייו האמיתית, כדכתיב: "וְלָמָּה תָמֻתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל. כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת" (יחזקאל יח, לב), וגם: "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם ד' ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל" (שם לג, יא) וכל זה לאחר שתמו כל ההזדמנויות הרבות שזכו לקבל מבורא עולם שניסה לקרבם בכל דרך אפשרית.
ועוד שכל המהלך התחיל מכח הרצון והמחשבה של זקני מדין י"ש ובלעם הרשע שיעצו למואב להזנות את בנותיהם עם ישראל כדי להכשילם, על דרך הכלל בשבת: "מלאכת מחשבת אסרה תורה", ועוד ידוע שהרצון והמחשבה הם הדברים העיקריים שקובעים את מהות האדם, והם מהוים את הפתיח לכל דבר שנעשה לטוב או למוטב, כדכתיב: "דעה (דעת) קנית מה חסרת? דעה חסרת מה קנית?" (ויקרא רבה א, ו), בדומה לכך שכל העוה"ז נברא כפועל יוצא של אותה מחשבה שעלתה לקב"ה, כדכתיב: "נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים" (תנחומא נשא טז), ועוד שמה שגרם למיתה שנגזרה על האדם ולכל מציאות חייו שהתדרדרה לעולם השפל הזה הוא חטא עץ הדעת. והרי הרצון, המחשבה והדעת הטמאים והפסולים של זקני מדין ובלעם גרמו להם ליעץ למואב לשלוח את בנותיהם שתכשלנה את בני ישראל בשתים משלוש העבירות החמורות ביותר בתורה עליהן אנו מצווים: "יהרג ואל יעבור" (בבלי, סנהדרין עד. וגם פסחים כה:), וזה גם מה שגרם למואב עצמם לעשות את המעשה בפועל, מאחר ויש הרבה עצות רעות ששומר נפשו ירחק מהן, והם לא היו חייבים להסכים אלא שברגע שהסכימו לכך הם הוכיחו עד כמה הם רשעים ורעים, כפי שניתן לראות מהתוצאה הסופית של העונש החמור שנגזר עליהם.
ופירש"י שכזבי בת צור היתה בתו של המלך החשוב מבין חמשת מלכי מדין ונקרא ראש אומות, וידוע שהסיבה ששלמה המלך נשא אלף נשים היא כדי להביא את המשיח מאחר וידע שבכל נסיכה יש ניצוץ של כל הממלכה ממנה היא באה, וכך אע"פ שכזבי בת צור היתה אחת היה בה ניצוץ שכלל את כל מדין ובכלל זה גם בנותיהם, ובפרט שזקני מדין יעצו למואב להזנות את בנותיהם ללמדנו שהעם במהותו היה נגוע בזנות, אחרת לא היו חושבים לעשות את העוון החמור הזה וכל שכן שלא היו עושים אותו בפועל.
ואפשר ללמוד מכאן דבר מדהים שאדם אחד יכול להציל עם שלם גם אם הוא מושחת, שאילולא רות שהיתה צריכה לצאת מהם הקב"ה היה מצוה להשמיד גם אותם כפירש"י. ויתכן שהדבר מלמד על כל העם שגם אם רובו מקולקל מספיק שיש בו צדיק אחד כדי ללמד על כל העם, ואפשר להקשות על כך ולומר שזאת אפשר לומר רק על ישראל שקרויים אדם מאחר וכל עם ישראל הוא גוף אחד בשונה משאר העמים שאינם קרויים אדם, והיה אפשר לומר שהסיבה ש-ד' מחל להם היא מפאת הכרת הטוב על כך שדוד המלך ויחד איתו זרעו של משיח יצאו מרות המואביה שיצאה מהם, והיא ס"ס גדלה, התחנכה וקיבלה מהם, כדברי ר"מ בגמרא: "גדולה תשובה שבשביל יחיד שעשה תשובה מוחלין לכל העולם" (יומא פו:), מאחר ובצורה כזאת או אחרת הם היו חלק ממציאות החיים שדרכה הוא הצליח למצוא את האמת בתוך העולם (מלשון העלם), אלא שלאחר שנולדה רות ישראל נלחמו במואב (ילקוט מעם לועז, פינחס, סוף פ"ב) וזה סותר את הטענה הזאת.
כתיב: "וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר" (במדבר כה, א-ג), ואת התשובה הטובה והפשוטה ביותר לקושיתו מצא אותו אברך בילקוט מעט לועז, שעם ישראל נחלק לשתי קבוצות. לראשונה השתיכו המון העם שלא היו כשרים והם נקראים "עם", ואותם ניסו להחטיא בנות מואב, שרצו להחטיא כל מי שרק אפשר בלי לחלק, ולפני כן היו אומרות להם שיעבדו עבודה זרה וישתו יין גויים, ומאחר והתורה היתה קלה בעיניהם התפתו מהר בזמן שהכשרים והחשובים לא הסכימו לדרישתן לאכול מקרבן העבודה הזר. ולשניה השתיכו האנשים הכשרים, החשובים והקדושים שבישראל, ואותם ניסו להחטיא בנות מדין, כנלמד מכזבי בת צור שהיתה בתו של בלק שנשלחה להחטיא את משה רבינו עד שתפסה זמרי בן סלוא וניסה להוכיח לה שהוא חשוב ממנו, שמשה רבינו משבט לוי שהוא השלישי מבין השבטים והוא ראש שבט שמעון שהוא השני. ומפאת היותם קדושים הן התקשו להחטיאם בעבודתן הזרה, ולכן עשו תחבולה ואמרו להם שיפערו עצמם לפניה, וגרמו להם לחשוב בטעות שהם מבזים בכך את אותה עבודה זרה ושאף יקבלו על כך שכר, כשלמעשה זאת היתה הדרך לעבוד את אותה עבודה זרה ר"ל. ולכן עיקר זעמו של הקב"ה היה דוקא על הגדולים שחטאו והיוו בכך דוגמא שלילית לכל אותם שראו אותם ולמדו ממעשיהם ולכן ד' ציוה להעניש דוקא את מי שהחטיא אותם.
אור החיים הקדוש כותב ששטים מלשון שיט היינו טיול. ע"כ. ללמדנו על הסכנות שאורבות לכל יהודי כשהוא מבזבז את זמנו בטיולים מיותרים למעט מצבים מיוחדים שהם מחויבי המציאות, וגם אז צריך לנקוט במשנה זהירות ולא להיכשל ולו בראיה אסורה שעלולה להביא להרהורי עבירה שהם קשים מעבירה ר"ל.
ומהעובדה שכזבי בת צור היתה אשת יפת תואר ניתן ללמוד עד כמה צריך האדם להיזהר מיופי חיצוני, כשהעצה הטובה ביותר לאדם שימלא את פנימיותו ביראת שמים, תורה, אהבת ד' וקדושה, ומתוך כך גם האשה היפה ביותר בעולם לא תצליח לגרום לו להיכשל מתוך רצונו לשמח את בוראו ולגרום לו לנחת רוח, ובמקביל הוא מנסה בכל כחו להימנע מכל דבר שיכול לצער ולאכזב את יוצרו, ועוד שככל שהאדם ריק יותר בצד הפנימי כך הוא מרגיש במודע או בתת מודע צורך גדול יותר לפצות על כך בצד החיצוני.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
