מספר המכות בים סוף

נכתב על ידי יניב, 20/1/2019

 "וירא ישראל את היד הגדלה אשר עשה ה' במצרים וייראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו" (שמות יד,לא). 'רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלָקוּ הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים עֶשֶׂר מַכּוֹת, וְעַל הַיָם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת? בְּמִצְרַים מַה הוּא אוֹמֵר? "וַיֹאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה: אֶצְבַּע אֱלֹקים הִוא”, וְעַל הַיָּם מה הוּא אוֹמֵר? "וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת הַיָד הַגְּדֹלָה אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּמִצְרַים, וַיִּירְאוּ הָעָם אֶת ה', וַיַּאֲמִינוּ בַּה' וּבְמשֶׁה עַבְדוֹ”. כַּמָה לָקוּ בְאֶצְבַּע? עֶשֶׂר מַכּוֹת. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ עֶשֶׂר מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת. רַבִּי אֱלִיעֶזֲר אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה וּמַכָּה שֶׁהֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל הַמִּצְרִים בְּמִצְרַיִם הָיְתָה שֶׁל אַרְבַּע מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "יְשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים”. עֶבְרָה - אַחַת, וָזַעַם - שְׁתַּיִם, וְִצָרָה - שָׁלשׁ, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - אַרְבַּע. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ אַרְבָּעִים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ מָאתַיִם מַכּוֹת. רַבִּי עֲקִיבֶא אוֹמֵר: מִנַּיִן שֶׁכָּל מַכָּה ומַכָּה שהֵביִא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא על הַמִּצְרִים בְּמִצְרַים הָיְתָה שֶׁל חָמֵשׁ מַכּוֹת? שֶׁנֶּאֱמַר: "יְִשַׁלַּח בָּם חֲרוֹן אַפּוֹ, עֶבְרָה וָזַעַם וְצָרָה, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים”. חֲרוֹן אַפּוֹ- אַחַת, עֶבְרָה - שְׁתַּיִם, וָזַעַם - שָׁלושׁ, וְצָרָה - אַרְבַּע, מִשְׁלַחַת מַלְאֲכֵי רָעִים - חָמֵשׁ. אֱמוֹר מֵעַתָּה: בְּמִצְרַים לָקוּ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת וְעַל הַיָּם לָקוּ חֲמִשִּׁים וּמָאתַיִם מַכּוֹת' (הגדה של פסח). במכילתא על הפס' גם מובאות הדרשות האלו: 'ר' יוסי הגלילי אומר: מנין שלקו המצרים במצרים עשר מכות ועל הים לקו נ' מכות? מהו אומר: "ויאמרו החרטומים אל פרעה אצבע" וגו' ועל הים מהו אומר? "וירא ישראל את היד הגדולה" וגו'. כמה לקו באצבע? עשר מכות. אמור מעתה: במצרים לקו עשר מכות ועל הים לקו נ' מכות. ר' אליעזר אומר: מנין אתה אומר: שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים היתה של ארבע מכות וגו'? ר' עקיבא אומר: מנין אתה אומר: שכל מכה ומכה שלקו המצרים במצרים, היתה של חמש מכות ועל הים לקו מאתים וחמשים מכות?' (מכילתא מסכתא ד“ויהי” פרשה ו). אולם לא מובן מה באו לומר במספרים האלו, מה משנה כמה הוכו המצרים בקריעת ים סוף? אלא שנראה שזה בא לרמז שבקריעת ים סוף היה גילוי ה' גדול, שלכן בעקבות זה האמינו בה' ובמשה, כך שזה נותן כח שאח"כ יקבלו את התורה מה' דרך משה, ויאמרו ברצון “נעשה ונשמע” (שמות כד,ז). (אולי זהו המשך המכילתא: '"ויראו העם את ה'” - לשעבר במצרים לא היו יראים ה', אבל כאן ויראו העם את ה''. שדווקא כאן בא חיבור לה' כראוי, שלא היה עדיין במכות מצרים). לכן ריה"ג מביא שהיה חמשים מכות, שזה מרמז על התורה שנתנה לאחר חמשים יום. בנוסף חמשים מרמזים על חכמת התורה: 'רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר (תהלים ח, ו) "ותחסרהו מעט מאלקים"' (נדרים לח,א). ממילא התורה שהיא חכמת ה', קשורה לחמשים שערי בינה. אולי דווקא ריה"ג אומר דעה זו כיון שבו יש ביטוי כעין נתינת התורה, כיון שהיתה לו מעלה בקדושה שיכל להתפלל ולרצות להורדת גשמים: 'אמר רבי שמואל בר נחמני: בשעה שישראל באין לידי עבירה ומעשים רעים, הגשמים נעצרים. הן מביאין להן זקן א', כגון ר' יוסי הגלילי, והוא מפגיע בעדם והגשמים יורדים' (יר' ברכות ה,ב). והגשם מרמז על התורה: “יערף כמטר לקחי" (דברים לב,ב). '"יערוף כמטר לקחי" - זו היא העדות שתעידו שאני אומר בפניכם: תורה שנתתי לישראל, שהוא חיים לעולם, כמטר הזה שהוא חיים לעולם, כאשר יערפו השמים טל ומטר' (רש"י). (וכן הגשם קשור לשמירת התורה [שיורד או מפסיק ע”פ מעשינו], והוא יורד משמים לארץ, כך שדומה להורדת התורה). לכן ריה"ג גילה כעין דמותו, שזהו הקשרו וגילויו בעולם, שדומה להורדת התורה (גם עשר מכות במצרים מרמז על עשרת הדברות). ר"א אומר שהיו מאתיים מכות על הים, שגם זה מרמז על התורה, שמתגלה בהוראה לבנ"י, שיששכר היו שוקדים בתורה, ובעקבות כך נעשו מלמדי תורה בבנ"י, ובין השאר נאמר עליהם: "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם" (דה"י א, יב,לג). ודרשו בגמ': 'אמר רבא: לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי משבט לוי או משבט יששכר. לוי דכתיב (דברים לג, י) "יורו משפטיך ליעקב", יששכר דכתב (דברי הימים א, יב, לג) "ובני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל". ואימא יהודה נמי, דכתיב (תהלים ס, ט) "יהודה מחוקקי"? אסוקי שמעתא אליבא דהילכתא קאמינא' (יומא כו,א). ממילא ת"ח שעוסק בתורה ומורה הלכה, מרומז ביששכר, שנאמר בו מספר מאתיים. נראה שזאת אומר ר"א שרצה שיפסקו כמותו להלכה (אע"פ שהלכה נפסקה כר"י), וכן העיד על עצמו כמה היה מתאמץ ודבק בלימוד תורה: 'מימי לא קדמני אדם בבית המדרש, ולא ישנתי בבית המדרש לא שינת קבע ולא שינת עראי, ולא הנחתי אדם בבית המדרש ויצאתי, ולא שחתי שיחת חולין, ולא אמרתי דבר שלא שמעתי מפי רבי מעולם' (סוכה כח,א), כך שבזה הוא מזכיר את שבט יששכר שעל דבקותם והתאמצותם נאמר עליהם "יששכר חמור גרם" (בראשית מט,יד), ולכן זה כהקשרו בעולם. (ומכות מצרים היו לשיטתו ארבעים, שזה כנגד הימים שמשה היה בסיני להורדת התורה לעולם, ואח”כ הורה לישראל את התורה במשך ארבעים שנה). ר"ע אומר מאתים וחמשים, שזה גימטריה של "נר", שמצד אחד זה מרמז על נשמת האדם: "נר ה' נשמת אדם" (משלי כ,כז), ומצד שני מרמז על התורה: “כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו,כג). כך שזה מרמז על חיבור האדם עם התורה בעומקו, בחיבור המהותי בניהם, שיש בכל אחד חיבור לתורה. וזה מתאים לר"ע שהיה עם הארץ עד גיל ארבעים (אבות דר”נ ו,ב), ואח"כ נעשה לגדול הדור, כך שהוא דוגמה לגילוי של החיבור לתורה שיש בכל אחד ואחד (שרק צריך לגלות את החיבור לתורה החבוי בכל אחד). (ומכות מצרים לשיטתו היו חמשים, כנגד חמישים יום שבהם האדם מתעלה מפסח עד שבועות, שכך מתגלה התורה החבויה בכל אחד, שמתעורר לחיבור דרך חמישים יום שמפסח עד שבועות – חג מתן תורה). אולי גם אפשר שכיון שבנ"י בקריעת ים סוף התעלו בקדושה, והיה גילוי ה' גדול עד שאמרו "זה א'לי ואנוהו" (שמות טו,ב). '"זה א'לי" - בכבודו נגלה עליהם, והיו מראין אותו באצבע. ראתה שפחה על הים מה שלא ראו נביאים' (רש"י). אז בגילוי זה בא לידי חיבור לשלמות הקדושה, ולכן יש חיבור וגילוי לשלושת חלקי הקדושה (תורה, בנ"י וא"י). לכן כל אחד אומר במכות מספר המרמז לאחד מחלקי הקדושה (שהרי גילוי ה' היה יחד עם הכאת מצרים). ריה"ג אומר חמשים מכות כנגד התורה, שזה כנגד מתן תורה שהיה לאחר חמשים יום (אמנם ראה בדברי מרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א, ב'תורת המועדים' 'חג השבועות כחג התורה', בירור הזמנים כדי שיחשב חמשים יום). [וכן עשר מכות במצרים מרמז על עשרת הדברות]. ר"א אומר מאתים שזה כנגד א"י, שזהו המרחק ממרכז א"י לצדדים, כיון שא"י היא ארבע מאות פרסה (ב"ק פב,ב. וכן מגילה ג,א. [בפשטות משמע שהכוונה שזהו מידת א"י, ולא שרק ארבע מאות פרסה מתוך א"י]. וכן מובא ברבנו בחיי במדבר יד,לד. ועוד), ולכן מהמרכז יש מאתיים פרסאות לכל צד. (אולי גם כשיעקב חוזר מלבן לא"י, הוא שולח מנחה לרצות את עשו, שלא יזיקהו. וזה מתחיל ב"עזים מאתים" [בראשית לב,טו], כך כאן כעין רמז לדרך לא"י והורדת הסכנה). [ובמכות מצרים יש ארבעים, כרמז לארבעים יום של ריגול הארץ, שהיו צריכים אחריו ליכנס לא"י, אלמלי חטאו במרגלים]. ר"ע אומר מאתים חמשים שזה כנגד בנ"י, כנגד גימטריה של "נר" שמרמז על הנשמה (“נר ה' נשמת אדם"), שיש בבנ”י נשמה קדושה. [ובמכות מצרים חמשים, כרמז שמתו במכות – בחושך, רבים מבנ"י שלא היו ראויים ליגאל, ויצאו רק חמישית: "וחמשים עלו בני ישראל מארץ מצרים", ש"חמשים" יכול ליקרא (בלי הניקוד) גם חמישים. (וכן ישנה דעה שיצאו אחד מחמשים [מכילתא מסכתא ד"ויהי", פתיחתא])].

להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן

חולק? מסכים? יש לך מה להוסיף? חווה דעתך על החידוש!
דיונים - תשובות ותגובות (0)
טרם נערך דיון סביב חידוש זה